Shabat 152b — o Talmud em português

כל יומא

מימי השבעה

הוה דבר

[שולח] רבי

יהודה, בי עשרה

אנשים,

ויתבי בדוכתיה

דהמת, וקבלו עליו תנחומים.

לאחר שבעה ימים איתחזי ליה

המת

בחילמיה

[בחלומו]

דרב יהודה, ואמר ליה: תנוח דעתך,

משום

שהנחת את דעתי

.

אמר רבי אבהו: כל מה שאומרים בפני המת

, הרי הוא שומע

ויודע

את הדברים,

עד שיסתם

עליו

הגולל

. ו"גולל" הוא הכיסוי שנותנים על ארונו של המת .

ופליגי בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי

.

חד אמר

: המת יודע מה שאומרים עליו,

עד שיסתם

עליו

הגולל

.

וחד אמר

: יודע הוא מה אומרים עליו,

עד שיתעכל הבשר

שלו ויכלה.

מאן דאמר "עד שיתעכל הבשר

", יליף לה מהא

דכתיב "אך בשרו עליו יכאב, ונפשו עליו תאבל

". שכל זמן שיש לו עדיין בשר, יש לה לנפשו חיות להבין מה שאומרים עליו.

ומאן דאמר "עד שיסתם הגולל

", יליף לה מ

דכתיב "וישוב העפר על הארץ כשהיה

, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה לו". שהגוף קרוי "עפר". ומששב אל הארץ, דהיינו בסתימת הגולל, מיד תשוב הרוח ותסתלק ממנו. ושוב אין לו בינה לדעת מה שאומרים עליו.

תנו רבנן

: כתיב

"והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה

לו". "אשר נתנה לו", קרא יתירא הוא. ודרשינן, הוי זהיר בנשמתך ו

תנה

אותה

לו

לאלקים,

כמו

שהיתה בעת

שנתנה לך

. כשם שנתן לך את הנשמה

בטהרה

ובלא עון,

אף אתה

תנה לו אותה

בטהרה

.

משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו. פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא. טפשין שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה.

לימים ביקש המלך את כליו

חזרה.

פקחין שבהן

ששמרו עליהם,

החזירום לו כשהן מגוהצין.

ואילו ה

טפשין שבהן

, שעשו בהם מלאכה,

החזירום לו כשהן מלוכלכין.

שמח המלך לקראת הפקחין, וכעס לקראת הטפשין.

על הפקחין אמר: ינתנו כלי

שהיו פקדון בידים, חזרה

לאוצר. והם

הפקחים

ילכו לבתיהם לשלום

.

ועל

ה

טפשין אמר: כלי

שנתלכלכו בידם

ינתנו לכובס. והם יתחבשו בבית האסורים

.

אף הקדוש ברוך הוא

כן. הוא נותן את הנשמה לפקדון ביד הגוף. וכשהאדם מת והגיע עת השבת הפקדון, הצדיקים מחזירים את הנשמה כשהיא טהורה. ואז,

על גופן של

ה

צדיקים אומר

הקדוש ברוך הוא:

"יבא בשלום, ינוחו על משכבותם

". דומיא דפקחין, שפוטרם המלך בשלום.

ועל נשמתן הוא אומר: "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים

". תחת כסא הכבוד. דומיא דפקדון שבידם, שהמלך מחזירו לאוצרו.

אבל הרשעים דומין לטפשין, ומחזירים את הנשמה כשהיא מלוכלכת. ואז,

על גופן של

ה

רשעים, אומר

הקדוש ברוך הוא:

"אין שלום אמר ה' לרשעים

".

ועל נשמתן הוא אומר: "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע

". שהיא נידונית בגיהנם לצרפה. דומיא דכלי המלך שנתלכלכו ביד הטפשים, שניתנין לכובס.

תניא: רבי אליעזר אומר: נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים

".

ונשמתן של רשעים זוממות

[חבושות בתוך כף הקלע]

והולכות. ומלאך אחד עומד בסוף העולם, ומלאך אחר עומד בסוף העולם

מעברו האחר,

ומקלעין

הם בכף הקלע את

נשמתן

של אלו

זה לזה. שנאמר "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע

" .

אמר ליה רבה לרב נחמן

: ונשמתן

של בינוניים מאי

דינה?

אמר ליה

רב נחמן:

איכא

[אם]

שכיבנא

[המתים]

לא אמרי לכו האי מילתא

, אנא אימא לך.

הכי אמר שמואל: אלו ואלו

[רשעים ובינונים]

לדומה

[מלאך הממונה על הרוחות]

נמסרין

. אלא ש

הללו

[הבינונים]

יש להם מנוח

עד יום הדין שלעתיד לבוא [מהרש"א] .

והללו

[הרשעים]

אין להם מנוח

. אלא הם נקלעים בכף הקלע, כאמור.

אמר רב מרי: עתידים אפילו צדיקים, דהוו עפרא

לאחר מותם.

כדכתיב "וישוב העפר על הארץ כשהיה

".

הנהו קפולאי

[חופרים]

דהוו קפלי

[שחפרו]

בארעא

. ובאותו מקום היה קבור רב אחאי בר יאשיה.

נחר בהו

[עשה להם סימן]

רב אחאי בר יאשיה. אתו

החופרים

ואמרו ליה לרב נחמן: נחר בן

[בנו]

גברא

הקבור שם.

אתא

רב נחמן למקום ההוא,

ואמר ליה

למת:

מאן ניהו מר?

אמר ליה: אנא אחאי בר יאשיה

.

אמר ליה

רב נחמן: ואיך נשאר גופך ולא כלה?

ו

כי

לאו אמר רב מרי: עתידי צדיקי דהוו עפרא?

אמר ליה

רב אחאי לרב נחמן:

ומני הוא

רב

מרי?

ד

הא

לא ידענא ליה,

ואיני חושש לדבריו.

אמר ליה

רב נחמן:

והא קרא

מסייע ליה. דהא

כתיב "וישוב העפר אל הארץ כשהיה

".

אמר ליה

רב אחאי: מאן

דאקרייך

[לימדך]

"קהלת", לא אקרייך "משלי

".

ד

הא

כתיב

במשלי

"ורקב עצמות קנאה

". מכאן ש

כל מי שיש לו קנאה

על חבירו

בלבו

בחייו,

עצמותיו מרקיבים

לאחר מותו. ועליו נאמר "וישוב העפר אל הארץ כשהיה". ו

כל

מי

שאין לו קנאה בלבו

בחייו,

אין עצמותיו מרקיבים

לאחר מותו.

גששיה

[מששו] רב נחמן לרב אחאי, ו

חזייה דאית ביה מששא. אמר ליה

רב נחמן:

ליקום מר

ויכנס

לגוויה דביתא

.

אמר ליה

רב אחאי: בבקשך זאת,

גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית.

דהא

כתיב "וידעתם כי אני ה', בפתחי את קברותיכם

, ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי". שעד שיעלנו הקדוש ברוך הוא מקברותינו, אין לנו רשות לעלות משם.

אמר ליה

רב נחמן: ואכתי, איך לא כלה גופך?

והכתיב

בקללת אדם הראשון,

"כי עפר אתה ואל עפר תשוב

". וליכא למימר דאף האי קרא לא כתיב אלא ברשעים בלבד. שהרי כל קללותיו של אדם הראשון, שווים בהן כל דורותיו.

אמר ליה: ההוא

קרא ד"אל עפר תשוב" יתקיים

שעה אחת קודם תחית המתים

.

אמר ליה ההוא צדוקי לרב אבהו: אמריתו, נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד

. ואם כן,

אובא טמיא

[בעלת האוב שמשתמשת בעצמות מתים]

היכא אסקא לשמואל

הנביא

בנגידא

[בכישוף אוב]?

אמר ליה

רב אבהו:

התם בתוך שנים עשר חודש

ממיתת שמואל

הוה

. שאז עדיין אין הנשמות קבועות במקומן.

ו

כדתניא: כל י"ב חדש גופו

של מת

קיים, ונשמתו עולה ויורדת. לאחר י"ב חדש, הגוף בטל, ונשמתו עולה, ושוב אינה יורדת

.