Versão em texto deste daf: original e tradução
Shabat 131b — o Talmud em português
Shabat 131b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Shabat 131b
אמר ליה אביי: אדרבה
. הרי הסברא נותנת כי
מ
שום
דאין להם זמן
כל שעתא ושעתא זמניה הוא,
וכל רגע שמשהה את טליתו בלי ציצית עובר בעשה. [וקאי למאן דאמר במנחות מא א טלית חובת בגד ].
אלא אמר רב נחמן אמר רב יצחק, ואיתימא
רב הונא בריה דרב יהושע
: הטעם באלו שאינם דוחים שבת,
הואיל ובידו להפקירן,
ומשיצאו מרשותו אין חובתם מוטלת עליו.
אמר מר: לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר.
והוינן בה:
מנא ליה לרבי אליעזר הא?
אי
יליף ב"במה מצינו"
מעומר ושתי הלחם
שמכשיריהם דוחים את השבת [וכדמפרשינן לעיל].
איכא למיפרך: מה לאלו,
שכן צורך גבוה
, שהם קרבן, ולכן דוחים את השבת.
ומבארינן:
אלא
מהכא ילפינן לה:
אמר קרא
"ולקחתם לכם
ביום
הראשון". ומדלא כתיב "בראשון", וכתיב
"ביום"
, ילפינן
אפילו בשבת.
ומוכיחה הגמרא:
ולמאי הלכתא
מרבינן אפילו בשבת?
אילימא ל
התיר את
טלטול
הלולב, ללמדך שאינו אסור מצד מוקצה.
לא יתכן. וכי
איצטריך קרא למישרי טלטול?
והרי טלטול לא נאסר מן התורה, אלא רק מדברי סופרים.
אלא
האי "ביום" בא
ל
רבות
מכשיריו,
שמותר לקוצצו מן הדקל בשבת.
ורבנן
סבירא להו:
ההוא
"ביום"
מיבעי ליה
למידרש שזמן נטילת לולב הוא
ביום ולא בלילה.
ורבי אליעזר,
האי דרשא
ביום ולא בלילה
-
מנא ליה?
ומבארינן: נפקא ליה
מ
דכתיב
"ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים"
. ודרשינן:
ימים, ולא לילות.
ורבנן
אמרו לך: האי קרא איצטריך.
כי
סלקא דעתך אמינא: נילף
גזירה שוה
"שבעת ימים"
דכתיב בלולב,
מ
" שבעת ימים" דכתיב ב
סוכה
.
מה להלן
מצות סוכה נוהגת ב
ימים ואפילו
ב
לילות, אף כאן
בלולב מצותו נוהגת ב
ימים ואפילו
ב
לילות
.
קא משמע לן
. ומקשינן:
וליכתוב רחמנא בלולב
שמכשיריו דוחין את השבת.
וניתו הנך,
עומר ושתי הלחם,
ונילפו מיניה?
ולמה לי דכתבינהו בכולהו?
ומתרצינן:
משום דאיכא למיפרך: מה ללולב, שכן טעון ארבעה מינים,
ולכן הוא דוחה, אבל הני לא לידחו. להכי קאתי קרא לרבותם.
אמרינן לעיל:
סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר.
והוינן בה:
מנא ליה לרבי אליעזר הא?
אי
יליף
מעומר ושתי הלחם.
איכא למיפרך: מה לעומר ושתי הלחם,
שכן צורך גבוה הוא.
אי
יליף
מלולב,
איכא למיפרך:
שכן טעון ארבעה מינים.
אלא
, רבי אליעזר
גמר
גזירה שוה
"שבעת ימים"
דכתיב בסוכה,
מ
" שבעת ימים" דכתיב ב
לולב. מה להלן
, בלולב,
מכשיריו דוחין את השבת, אף כאן
בסוכה
נמי מכשיריו דוחין את השבת.
[ואף שגזירה שוה זו אינה מופנית, מכל מקום הואיל וכבר ריבתה התורה בעומר ושתי הלחם ולולב, סגי בגילוי מילתא. רש"י].
ומקשינן:
וליכתוב רחמנא בסוכה, וניתי הנך, וניגמור מינה?
ומתרצינן:
משום דאיכא למיפרך: מה לסוכה שכן
מצוותה נוהגת
בלילות כמו בימים.
אמרינן לעיל:
מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר.
והוינן בה:
מנא ליה לרבי אליעזר הא?
אי
יליף
מעומר ושתי הלחם,
איכא למיפרך: מה להנהו
שכן
הם
צורך גבוה.
אי
יליף
מלולב,
איכא למיפרך: מה ללולב
שכן טעון ארבעה מינים
.
אי
יליף
מסוכה,
איכא למיפרך: מה לסוכה,
שכן
נוהגת
בלילות כבימים.
תאמר במצה שחובתה לילה ראשון בלבד.
אלא
, רבי אליעזר
גמר
גזירה שוה
"חמשה עשר"
דכתיב במצה,
מ"חמשה עשר"
דכתיב ב
חג הסוכות. מה להלן
, בסוכה,
מכשיריה דוחין את השבת. אף כאן
במצה,
מכשיריה דוחין את השבת.
ומקשינן:
וליכתוב רחמנא במצה, וניתו הנך
כולהו
וליגמור מיניה.
ומתרצינן:
משום דאיכא למיפרך: מה למצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים,
ואינה ככל מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות, משום דדרשינן "כל שישנו באיסור לא תאכל חמץ, ישנו בחיוב אכילת מצה".
אמרינן לעיל:
שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר.
והוינן בה:
מנא ליה לרבי אליעזר הא?
אי
יליף
מעומר ושתי הלחם,
איכא למיפרך: מה להני
שכן צורך גבוה.
אי
יליף
מלולב,
איכא למיפרך: מה ללולב
שכן טעון ארבעה מינים.
אי
יליף
מסוכה,
איכא למיפרך: מה לסוכה
שכן נוהגת בלילות כבימים.
אי
יליף
ממצה,
איכא למיפרך: מה למצה
שכן נוהגת בנשים כבאנשים.
אלא
מהכא דריש לה:
אמר קרא: "יום תרועה יהיה לכם".
ודרשינן: תוקעין
ב"יום", ואפילו בשבת.
ומוכיחה הגמרא:
ולמאי
דרשינן שדוחה שבת?
אילימא לתקיעה
שהיא מותרת בשבת.
לא יתכן. כי
הא תנא דבי שמואל
: כתיב [במדבר כט א]
"כל מלאכת עבודה לא תעשו".
והיינו מלאכה של טורח -
יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת, שהיא חכמה ואינה מלאכה.
ואם כן, לא צריך פסוק להתיר תקיעה בשבת, כיון שאינה מלאכה דאורייתא.
אלא
, האי "יום" קאתי
ל
רבות
מכשירין
שהם דוחין את השבת.
ורבנן אמרו לך:
ההוא
"יום"
מיבעי ליה
למידרש, שמצות תקיעה היא
ביום ולא בלילה.
ורבי אליעזר
: הך דרשא
ביום ולא בלילה, מנא ליה?
ומבארינן: נפקא ליה
מ
דכתיב:
"ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם".
והיינו ביום ולא בלילה.
וגמרי
ראש השנה ויום הכפורים
מהדדי,
דכתיב ביום הכפורים "בחדש השביעי", והך קרא אייתר משום שכבר נכתב בכמה מקומות בתורה שיום הכפורים הוא בחדש השביעי. ובא ללמד: שיהיו כל תרועות של חדש השביעי שוות, בכך שיהיו ביום ולא בלילה.
ומקשינן:
וליתו
כולהו
הנך, וליגמרו מינה?
ומתרצינן:
מתקיעת שופר דראש השנה ליכא למיגמר, שכן
תקיעה זו,
מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים
.
מתקיעות שופר דיום הכפורים
של יובל,
ליכא למיגמרי,
כיון שיש להן חשיבות מיוחדת.
דאמר מר: תקעו בית דין
ב
שופר, נפטרו עבדים,
והולכין
לבתיהם. ושדות חוזרות לבעליהן.
(אמר מר) מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר.
והוינן בה:
מנא ליה לרבי אליעזר הא?
אי מכולהו,
מאחת מכולן
גמר.
איכא למיפרך בכל חד וחד
כדאמרינן
לעיל.