Shabat 118a — o Talmud em português

תנן: נפלה דליקה בלילי שבת

מצילין מזון שלש סעודות

.

מאי לאו

, מדברת המשנה

דלא אכל

, ומוכח שמצילין רק שלש סעודות ולא כרבי חידקא שאמר כי ארבע סעודות יש בשבת.

ודחינן:

לא

. אלא מדובר

דאכל

, שאכל כבר סעודה אחת.

תא שמע ששנינו במשנה:

שחרית

-

מצילין מזון שתי סעודות

.

מאי לאו, דלא אכל

. ומוכח שהמשנה לא כרבי חידקא.

ודחינן:

לא, דאכל.

תא שמע מהמשך המשנה:

במנחה, מצילין מזון סעודה אחת

.

מאי לאו, דלא אכל

;.

ודחינן:

לא, דאכל.

ושוב מוכחינן:

והא מדקתני סיפא: רבי יוסי אומר: לעולם

, אפילו כשעבר זמן הסעודות,

מצילין מזון שלש סעודות

.

מכלל, דתנא קמא שלש סבירא ליה!

שנחלקו רק על הזמן שמותר להציל ולא על מנין הסעודות שחייב בשבת.

אלא מחוורתא, מתניתין דלא כרבי חידקא.

והא דתנן: מי שיש לו מזון שתי סעודות

-

לא יטול מן התמחוי

. מי שיש לו

מזון ארבע עשרה

-

לא יטול מן הקופה.

תמחוי - חלוקת מזון יומית לעניים, קופה - חלוקת מעות לצרכי מזון והיא מתחלקת פעם בשבוע.

מני?

לא רבנן ולא רבי חידקא

.

כי

אי רבנן

הרי

חמסרי הויין

. חמש עשרה סעודות יש בשבוע, שהרי בשבת יש גם סעודה שלישית.

אי רבי חידקא

הרי

שית סרי

שש עשרה [ביחד עם סעודה רביעית בשבת]

הויין!

ומשנינן:

לעולם, רבנן

היא.

דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא

במוצאי שבת -

אכליה בשבתא.

ואף שיש מצוה לאכול סעודה במוצאי שבת אבל אין הקופה והתמחוי מחלקים לצורך מצוה.

לימא רבנן היא ולא רבי חידקא?

שלרבי חדקא עדיין חסר לו עוד סעודה?

אפילו תימא רבי חידקא

.

דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל במעלי

בערב

שבתא

-

אכליה לאורתא

, בליל שבת.

ופרכינן:

ו

כי

כולי יומא דמעלי

של ערב

שבתא

-

בתעניתא מותבינן ליה?

אלא, הא מני

-

רבי עקיבא היא

.

דאמר: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות

. ולכן נותנים לעני רק כמו סעודות יום חול.

והא דתנן: אין פוחתין

לתת

לעני העובר ממקום למקום

בלי ללון בעיר מזון

מככר

שנקנה

בפונדיון

בשעה שמחיר הלחם בשוק הוא

מארבע סאין בסלע.

ואם

לן

בעיר -

נותנין לו פרנסת לינה. ואם שבת

-

נותנין

לו מזון שלש סעודות.

לימא רבנן היא ולא רבי חידקא!

שהרי מבואר שנותנים למצות סעודות שבת, ובכל זאת נותנים לו שלש סעודות ולא ארבע.

לעולם רבי חידקא

היא. ו

כגון דאיכא

בידי העני

סעודה

אחת

בהדיה

.

דאמרינן ליה: הא

סעודה

דאיכא בהדך

-

אכליה

בשבת כסעודה רביעית.

ותמהינן: אם כן, שיאכל העני את המזון היחידי שנשאר לו,

וכי אזיל

, כשילך העני לדרכו - וכי

בריקן

, בידים ריקות

אזיל?

ומשנינן: הכונה היא שמלבד הסעודות שנותנים לו לשהותו בעיר, נותנים לו סעודא אחת נוספת,

דמלווינן ליה סעודה בהדיה,

חוץ מהשלש סעודות.

ועתה מבארת הגמרא:

מאי פרנסת לינה

שנותנים לו לעני?

אמר רב פפא: פוריא

, מטה

ובי סדיא

, לבדין להניח מתחת למראשותיו.

תנו רבנן: קערות שאכל בהן

סעודת שבת

ערבית

-

מדיחן

, מנקה אותן, כדי

לאכול בהן שחרית

.

קערות שאכל בהן סעודת שבת

שחרית

-

מדיחן

כדי

לאכול בהן בצהרים

.

בצהרים

-

מדיחן לאכול בהן במנחה.

אולם, קערות שאכל בהן

מן המנחה ואילך

-

שוב אינו מדיח

משום שזה לצורך חול.

אבל, כוסות וקיתוניות וצלוחיות

, שיש בהם שימוש בכל יום השבת -

מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה

.

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת

-

ניצול משלש פורעניות

:

מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג.

מחבלו של משיח

-

כתיב הכא

בשבת

"יום", וכתיב התם

ביחס לחבלי משיח [מלאכי ג]

"הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום

ה' הגדול והנורא".

מדינה של גיהנם

-

כתיב הכא "יום

".

וכתיב התם

[צפניה א]

"יום עברה היום ההוא

".

ממלחמת גוג ומגוג

-

כתיב הכא "יום

".

וכתיב התם

[יחזקאל לח]

"ביום בא גוג

".

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת

-

נותנין לו נחלה בלי מצרים

.

שנאמר

[ישעיהו נח] וקראת לשבת עונג. ועל זה השכר

"אז תתענג על ה'

,