Sanhedrin 67b — o Talmud em português

בן עזאי אומר: נאמר

[שמות כב יז]

"מכשפה לא תחיה". ונאמר

שם בסמוך - [שמות כב יח]:

"כל שוכב עם בהמה מות יומת".

סמכו,

הסמיכה התורה את

ענין

מכשפה

לו

לענין שוכב עם בהמה, וללמד:

מה שוכב עם בהמה בסקילה

-

אף מכשף בסקילה!

אמר לו רבי יהודה: וכי מפני שסמכו ענין לו

וכי מפני שדרשת את סמיכות הענינים [רבי יהודה עצמו אינו דורש סמוכין] אזי

נוציא לזה

את המכשף ממיתה קלה ונדון אותו

בסקילה

שהיא מיתה החמורה מכולן?

אלא

סובר רבי יהודה, ישנה ראיה אחרת שמכשף בסקילה:

אוב וידעוני,

בכלל מכשפים היו.

שאף הם עושים מעשי כשפים.

ולמה יצאו

ונכתבו בפני עצמן ? -

להקיש

ולהשוות שאר מכשפין

עליהן, ולומר לך: מה אוב וידעוני

נידונים

בסקילה, אף מכשף

-

בסקילה!

ומידה היא בתורה, שאם יצא דבר מן הכלל, לא יצא אלא כדי ללמד על הכלל כולו. וכגון כאן: מה אוב וידעני בסקילה אף שאר מכשפים בסקילה.

והנה,

ל

שיטת

רבי יהודה

הסובר את לימוד זה שמכשף נידון בסקילה מאב וידעני,

נמי

גם יקשה.

הלוא

ליהוו

יהיו

אוב וידעוני שני כתובים הבאים כאחד,

שהרי שניהם נאמרו כדינים זהים,

ו

קיימא לן כי

כל שני כתובין הבאין כאחד

באותו ענין ואותו דין -

אין מלמדין?

ואילו רצתה התורה ללמד מאוב וידעני על שאר מכשפים, היה לה לכתוב או אוב, או ידעני, ולא את שניהם?

אמר רבי זכריה: עדא אמרה

זאת אומרת, רבי יהודה אינו סובר את הכלל כי שני כתובין הבאים כאחד אינם מלמדים.

אלא

קסבר רבי יהודה: שני כתובין הבאין כאחד מלמדין!

ולכן ניתן ללמוד מאוב וידעני, שכל מכשפים נידונים בסקילה!

אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן כשפים?

התשובה היא:

שמכחישין פמליא של מעלה!

[כשפים ראשי תיבות הן: 'כ'יחש 'פ'מליא 'ש'ל 'מ'עלה.]

ובמה מכחישין? שמי שנגזר עליו לחיות, הרי שעל ידי כשפיהם - ממיתין אותו!

נאמר: [דברים ד לה] "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים

אין עוד מלבדו" אמר רבי חנינא: אפילו לדבר כשפים

אין להם כח מפני גזירת הקב"ה, לפי שאין שום כח מלבדו!

מעשה ב

ההיא איתתא

אותה אשה

דהות קא מהדרא

היתה מחזרת

למשקל עפרא מתותי כרעיה,

ליטול עפר מתחת רגליו של

דרבי חנינא,

על מנת לעשות לו מעשה כישוף - ולהרע לו.

אמר לה

רבי חנינא:

אי מסתייעת

אם מצליח הדבר בידך,

זילי עבידי

לכי ועשי זאת!

שהרי,

"אין עוד מלבדו" כתיב.

ואם הקב"ה חפץ בי לא תוכלי להרע לי כלל!

ואם תוכלי להרע לי, אין זאת אלא גזירה מלפניו, ואני מקבלה!

איני

והלוא לא כך הדבר. שהרי,

והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים, שמכחישין פמליא של מעלה,

ואם כן, יש לחשוש מפני הכישוף?!

והתירוץ:

שאני רבי חנינא

שונה הוא רבי חנינא,

דנפיש זכותיה

זכויותיו, תורתו וצדקותיו - מרובים, והקב"ה מצילו!

אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא

: נאמר אצל חרטומי מצרים [שמות ז כב]

"בלטיהם"

-

אלו מעשה שדים,

שנסתרים ואינם נראים.

וכל מקום שנאמר "בלטיהם", משמעו שהיו החרטומים עושים מעשיהם בלחש, על ידי שדים.

"בלהטיהם"

האמור אף הוא אצל מכשפי מצרים [שמות ז יא] -

אלו מעשה כשפים,

שאין המכשף עושה זאת על ידי השדים, אלא בעצמו!

וכן הוא אומר

[בראשית ג כד]

"ואת להט החרב המתהפכת

לשמור את דרך עץ החיים" ומדובר בחרב המתהפכת מעצמה, כלומר, שלא על ידי שדים - אלא בכישוף.

אמר אביי: דקפיד אמנא

מי שמקפיד על כלי מסוים המיוחד דוקא לעשית כשפים - אות הוא כי עושה זאת על ידי

שד.

דלא קפיד אמנא,

אם אינו מקפיד לעשות זאת על ידי כלי מסוים דוקא, אלא עושה את המעשה על ידי כל כלי - אות היא כי עושה מעשה

כשפים!

אמר אביי: הלכות כשפים

הרי הם

כהלכות שבת. יש מהן

בהלכות שבת כמה דרגות א. מלאכות -

בסקילה,

ב.

ויש מהן פטור

מעונשי תורה,

אבל אסור

מדרבנן, ג.

ויש מהן מותר לכתחלה.

וכן בכשפים:

א.

העושה מעשה

ממש -

בסקילה.

ב.

האוחז את העינים,

מראה כאילו עשה מעשה אך באמת אינו עושה כלום. והוא -

פטור אבל אסור.

ג.

המותר לכתחלה

הוא

כ

מעשה

דרב חנינא ורב אושעיא.

כל מעלי שבתא

כל ערב שבת

הוו עסקי

רב חנינא ורב אושעיה

בהלכות יצירה

היו עוסקים בהלכות יצירה ובצירופי אותיות השם שבהם נברא העולם,

ו

ממילא -

מיברי להו עיגלא תילתא

נברא ונוצר עגל משולש, מתוך עיסקם בהלכות יצירה -

ואכלי ליה

והיו אוכלים אותו!

ולא היה בזה משום מכשפות, שהרי עשו מעשהו של הקדוש ברוך הוא, על ידי שם הקודש, וכדבר זה - מותר אף לכתחילה!

אמר רב אשי: חזינא ליה לאבוה דקרנא

ראיתי את אביו של קרנא שמכשף היה,

דנפיץ

היה מוחט את חוטמו

בכח ושדי כריכי דשיראי מנחיריה

היה מוציא חתיכות של מעילי משי מאפו! נאמר: [שמות ח טו]

"ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא".

הודו החרטומים כי מכת כינים אינה יכולה להיעשות על ידי כישוף, אלא רק הקב"ה עושה כך!

אמר רבי אליעזר: מיכן

מוכח

שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה

כיון שכינה פחות משעורה היא. והודו החרטומים, כי אינם בוראים בריה מעין זו!

רב פפא אמר: האלהים

[לשון שבועה ואמיתות דברים]

אפילו בריה

בגודל

כגמלא

[גמל]

נמי לא מצי ברי

אינם יכולים לברוא!

אלא כאשר השד צריך ליצור בריות גדולות, הרי הוא מאסף ומביא מן ההפקר. וממה שאוסף יוצר את הבריות. אך אין בו כח יצירה של יש מאין!

ומדוע דוקא בריות גדולות בונה השד ממה שאסף, ולא בריות קטנות?

משום ש

האי,

בריות גדולות

מיכניף ליה

קל להם להיאסף אצל השד ולהרכיבם יחד.

ו

אילו

האי

בריות קטנות הפחותים משעורה -

לא מיכניף ליה

אין בהם הכח לבוא ממקום רחוק, ולהיאסף אצלו.

ואמר ליה רב לרבי חייא: לדידי חזי לי

אני ראיתי את

ההוא טייעא

אותו ערבי

דשקליה לספסירא

שנטל את חרבו

וגיידיה לגמלא

וחתך את הגמל חתיכות חתיכות

וטרף ליה בטבלא

הקיש לו בכלי שבידו -

וקם

הגמל לתחיה!

אמר ליה רבי חייא: האם לבתר הכי

אחר שחתכו,

דם ופרתא

דם והפרשה

מי הואי

האם נמצאו שם, שזבו מן הגמל שנשחט?

אלא

כיון שלא נמצאו סימני ושיירי לכלוכין משחיטת הגמל,

ההיא אחיזת עינים הוה!

לפי שאינו יכול להחיות המת!

זעירי איקלע

נזדמן

לאלכסנדריא של מצרים. זבן חמרא

קנה חמור

. כי מטא לאשקוייה מיא

כאשר ניגש להשקותו מים -

פשר

הפשיר הכישוף מן החמור, [שמים ממיסין ומפיגים את הכישוף,]

וקם גמלא דוסקניתא

ונעשה לקורת גשר של עץ!

לפי שכישפו את הגשר ועשו אותו חמור, ועתה לאחר שבא במגע עם המים - חזר להיות עץ!

ניגש זעירי אל הסוחרים מהם קנה את ה"חמור", וביקש את כספו חזרה, שהרי קנה חמור - וקיבל גשר!

אמרו ליה

הסוחרים:

אי לאו זעירי את

אם לא היית זעירי [שאדם גדול אתה]

לא הוה מהדרינן לך

לא היינו מחזירין לך את כספך.

כיון ש

מי איכא דזבין מידי הכא,

וכי ישנו אדם שקונה דבר בעיר זו המלאה כשפים,

ולא בדיק ליה אמיא

ואינו בודק את הדבר על מים שמא מכושף הוא?!

ינאי

איקלע

נזדמן

לההוא אושפיזא

לאכסניה.

אמר להו: אשקין מיא

השקוני מים.

קריבו שתיתא

הביאו לו משקה של קמח המעורב במים.

חזא דקא מרחשן שפוותה

ראה ינאי שרוחשות שפתותיה של אותה אשה המארחת, והבין כי מכשפת היא.

שדא פורתא מיניה

השליך מעט מן המשקה על הארץ -

הוו עקרבי

ונעשה לעקרבין!

הבין ינאי כי נעשה לו כישוף, אך עשה עצמו כאילו אינו יודע בדבר - וכאילו שותה הוא מן המשקה.

אמר להו

ינאי לאותה אשה:

אנא שתאי מדידכו

אני שתיתי ממימיכם

אתון נמי שתו מדידי

אף אתם שתו מן המשקה שלי!

הכין אף הוא משקה של כישוף

אשקייה,

השקה את אותה אשה,

והואי חמרא

ונהייתה האשה לחמור!

רכבה

רכב עליה ינאי ו

סליק לשוקא

והלך עימה לשוק.

אתא חברתה

באה חברתה של אותה אשה, ו

פשרה לה!

הפשירה והתירה אותה מן הכישוף.

חזייה דרכיב

ראוהו הכל

ד

הוא

רוכב וקאי

ומהלך

אאיתתא בשוקא

על אשה בשוק!

נאמר בכמות מצרים [שמות ח ב]

"ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים" אמר רבי אלעזר: צפרדע אחת היתה,

שכך משמע מן הפסוק "צפרדע"

השריצה

וולדות ממעיה

ומלאה כל ארץ מצרים.

ודבר זה,

כתנאי

מחלוקת תנאים הוא:

רבי עקיבא אומר: צפרדע אחת היתה, ומלאה כל ארץ מצרים.

אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך

שמתעסק אתה

אצל

דברי

הגדה?

כלה מדברותיך

מנע עצמך מדבר הגדה,

ולך

ועסוק

אצל נגעים ואהלות,

שהן ענינים חמורים, ובהם אתה מחודד ומצוין!

ובענין מכת מצרים, כך היה שם:

צפרדע אחת היתה, שרקה להם

לכל הצפרדעים שבעולם,

והם

שמעו קולה - ו

באו!

שנינו במשנתנו:

אמר רבי עקיבא

משום רבי יהושע שנים לוקטין קישואין

וכו'

: