Sanhedrin 107a — o Talmud em português

ולבסוף קראו חברו: "אשר יחדו נמתיק סוד, בבית אלהים נהלך ברגש". ולבסוף קראו תלמידו: "גם איש שלומי אשר בטחתי בו

אוכל לחמי הגדיל עלי עקב".

"אוכל לחמי" - לומד תורתי הוא, דהיינו - תלמיד.

אמר רב יהודה אמר רב: לעולם

אל יביא אדם עצמו לידי נסיון. שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון

-

ונכשל.

אמר לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם! מפני מה אומרים

בתפילה:

"אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", ואין אומרים: "אלהי דוד"?

אמר

הקדוש ברוך הוא:

אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי

[הם נתנסו לפני - ועמדו בנסיון. ואתה - לא נתנסית לפני].

אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני! שנאמר: "בחנני ה' ונסני וגו'."

אמר: מינסנא לך

[אנסה אותך כפי שביקשת].

ועבידנא מילתא בהדך

[ואעשה איתך דבר],

דלדידהו לא הודעתינהו

[שלהם לא הודעתי שאנסה אותם, ובמה אנסה אותם],

ואילו אנא קא מודענא לך, דמנסינא לך בדבר ערוה

[ולך אני מודיע, שאנסה אותך בדבר ערוה].

מיד

-

"ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו'",

משמע ששכב ביום.

אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה

-

למשכבו של יום.

שהיה משמש מיטתו ביום , כדי שיהא שבע מתשמיש, ולא יהרהר אחר אשה כל היום.

ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם

[הוא אבר התשמיש]. אם האדם

משביעו

הרי הוא נעשה

רעב.

שאדרבה, מתרבה תאוותו.

ו

אם הוא

מרעיבו

הרי הוא נעשה

שבע,

שאינו מתאוה יותר .

כתוב בהמשך המקרא:

"ויתהלך

[דוד]

על גג בית המלך, וירא אשה רוחצת מעל הגג. והאשה טובת מראה מאד".

וכך היה מעשה:

בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא

[חפפה ראשה תחת כוורת], כדי שלא יראוה.

אתא שטן, אידמי ליה כציפרתא

[נדמה לו לדוד כציפור].

פתק ביה גירא, פתקה לחלתא

[זרק דוד אבן על הציפור, פגעה האבן בכוורת - ונשברה], ועל ידי כך

איגליה

וחזייה

[נתגלתה בת שבע, וראה אותה דוד].

מיד: "וישלח דוד וידרש לאשה, ויאמר: הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. וישלח דוד מלאכים ויקחה, ותבוא אליו וישכב עמה, והיא מתקדשת מטמאתה

[שבאותה שעה פסקה טומאתה, ולא בא עליה כשהיא נדה].

ותשב אל ביתה".

והיינו דכתיב: "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי".

"בחנת לבי פקדת לילה" - היינו שבחנתני על מעשה לילה, אם אוכל לעמוד בנסיון. "צרפתני בל תמצא" - חשבת לצרפני, אבל לא מצאתני נקי.

אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי

[הלואי והיה ניתן רסן בפי שונאי, ועל עצמו היה אומר כן],

ולא אמר כי הא מילתא

[ועל ידי אותו רסן לא היה יכול לומר מה שאמר, שיבחנהו ה' וינסנו].

דרש רבא: מאי דכתיב: "למנצח לדוד בה' חסיתי, איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפר"?

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו: הר שבכם

[מלך שלכם] -

צפור נדדתו

[נטרד על ידי צפור].

דרש רבא: מאי דכתיב: "לך לבדך חטאתי, והרע בעיניך עשיתי, למען תצדק בדברך,

תזכה בשפטך"?

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: גליא וידיעא קמך, דאי בעיא למכפייה ליצרי

-

הוה כייפינא

[גלוי וידוע לפניך, שאילו הייתי רוצה לכפות ולהתגבר על יצרי, הייתי כופהו]!

אלא אמינא

[אלא אמרתי לעצמי] שלא אתגבר על יצרי, כדי

דלא לימרו

[שלא יאמרו]:

עבדא זכי למריה

[עבד ניצח את אדונו בתוכחתו. שאמרתי "בחנני ה' ונסני", ועמדתי בנסיון].

דרש רבא: מאי דכתיב: "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד"?

ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית

[וזהו "כי אני לצלע נכון", שאותה צלע היתה ראויה ונכונה לו לדוד].

אלא שבאה אליו במכאוב

[על ידי נסיון].

וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה

. דהיינו, שהקדים את השעה שהיתה ראויה לו, ונזקק לה בעבירה, כשהיתה עדיין אשת איש. והיינו כמי שאוכל פרי פג, שעוד לא נתבשל כל צרכו.

דרש רבא: מאי דכתיב: "ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים

[בעלי מומין]

ולא ידעתי

[ואני שמתי עצמי כלא יודע ]

קרעו ולא דמו"?

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך, שאם היו קורעין בשרי

-

לא היה דמי שותת.

ולא עוד, אלא, בשעה שהם עוסקין ב

לימוד

ארבע מיתות בית דין,

רוצים להזכיר לי את אותו עון, ו

פוסקין ממשנתן ואומרים לי: דוד, הבא על אשת איש

-

מיתתו במה?

אמרתי להם

: אמנם

הבא על אשת איש מיתתו בחנק,

אבל -

ויש לו חלק לעולם הבא.

שמיתתו היא כפרתו.

אבל

אתם מלבינים את פני, ו

המלבין פני חבירו ברבים

-

אין לו חלק לעולם הבא.

אמר רב יהודה אמר רב: אפילו בשעת חליו של דוד, קיים שמנה עשרה עונות,

לשמונה עשר נשיו, שלא לעגנן .

שנאמר: "יגעתי

באנחתי, אשחה בכל לילה מטתי, בדמעתי ערשי אמסה".

דהיינו, אפילו בשעת אנחתי, אשחה [לשון סחי ומאוס ] בכל לילה מיטתי בתשמיש המיטה. בשעת דמעתי, "ערשי אמסה", אני ממאיס מיטתי בתשמיש.

ואמר רב יהודה אמר רב: בקש דוד לעבוד עבודה זרה

. שנאמר: "ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים". ואין "ראש"

-

אלא עבודה זרה, שנאמר: "והוא צלמא רישיה די דהב טב".

"והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו". אמר לו

חושי

לדוד: יאמרו מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה!

אמר לו

דוד: וכי טוב שיאמרו ש

מלך שכמותי

-

יהרגנו בנו?

הרי יתרעמו על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, ונמצא שם שמים מתחלל בפרהסיא!

מוטב יעבוד עבודה זרה,

ואחלל את השם לבדי -

ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא

על ידי כל העם.

אמר

לו חושי לדוד: אין הקדוש ברוך הוא מעניש בלי סיבה.

מאי טעמא קנסיבת

[מדוע נשאת]

יפת תואר?

שאמו של אבשלום היתה מעכה בת תלמי מלך גשור, ותפסה דוד במלחמה ובא עליה, ונולד לו אבשלום ממנה.

אמר ליה: יפת תואר

-

רחמנא שרייה

[התורה התירתה].

אמר ליה

חושי: וכי

לא דרשת

[אינך דורש]

סמוכין? דסמיך ליה

לפרשת יפת תואר:

"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה"?

ודורשין מסמיכות העניינים:

כל הנושא יפת תואר

-

יש לו בן סורר ומורה.

ולכן עומד עליך בנך להרגך.

דרש רבי דוסתאי דמן בירי: למה דוד דומה

-

לסוחר כותי,

שכשמוכר ללוקח, מחזר עליו שיוסיף לו על המחיר עוד פרוטה .

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, "שגיאות מי יבין",

מי יכול להשמר משגגות!

אמר ליה

הקדוש ברוך הוא:

שביקי לך

[מחול לך].

אמר לו דוד:

"ומנסתרות נקני",

נקה אותי ממזיד שעשיתי בצנעה!

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

שביקי לך

[מחול לך].

אמר לו דוד:

"גם מזדים חשך עבדך",

נקה אותי גם מעבירות שעשיתי במזיד ובפרהסיא!

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

שביקי לך

[מחול לך].

אמר דוד:

"אל ימשלו בי אז איתם", דלא לישתעו בי רבנן,

שלא ידרשו חכמי הדורות בענין חטאי ["אל ימשלו בי" מלשון משל, שלא ידברו אודותי. ו"אז איתם" - אהיה תמים] ,

אמר הקדוש ברוך הוא:

שביקי לך.

וזהו הדמיון לכסוחר כותי. שמתחילה ביקש דוד מעט, ואחר כך הוסיף וביקש עוד.

אמר דוד:

"ונקיתי מפשע רב"

809 , שלא יכתב סרחוני

, שתמחוק את אותה פרשה, וישתכח הדבר לעולמים,

ועל דבר זה

אמר לו

הקדוש ברוך הוא:

אי אפשר

לעשות בקשתך .

ומה

האות

יו"ד שנטלתי משרי

אשת אברהם [שבתחילה היה שמה "שרי". ורק לאחר מכן שינה הקדוש ברוך הוא את שמה ל"שרה"],

עומד וצווח כמה שנים

על שהוסר מן התורה,

עד שבא יהושע והוספתי לו

את אותה אות,

שנאמר: "ויקרא משה להושע בן

נון יהושע", כל הפרשה כולה

-

על אחת כמה וכמה

שאי אפשר לעקרה.

"ונקיתי מפשע רב", אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון כולו!

אמר

לו הקדוש ברוך הוא:

כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו: "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו, לא ינקה כל הנגע בה".

אמר ליה: כל הכי נטרד ההוא גברא

[כלומר, האם אטרד מן העולם, ולא ימחל לי העון]?

אמר לו: קבל עליך יסורין

וימחל לך העון.

קבל עליו

דוד יסורין.

אמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ונסתלקה הימנו שכינה, ופירשו ממנו סנהדרין

.

מנין לנו ש

נצטרע

-

דכתיב: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין".

הרי שהיה צריך לטהרת אזוב כמצורע.

נסתלקה הימנו שכינה

-

דכתיב: "השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני".

מכלל שנסתלקה ממנו שכינה, וביקש שישוב אליו הששון, ועל ידי כך תשוב אליו השראת השכינה.

ופרשו ממנו סנהדרין

-

דכתיב: "ישובו לי יראיך וגו'."

מכלל שפירשו ממנו.

שנמשכה צרעתו

ששה חדשים

-

מנלן?

דכתיב: "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה,