Sanhedrin 105a — o Talmud em português

"יהודה מחקקי"

-

זה אחיתופל

719 ,

דקאתי מיהודה

[שבא משבט יהודה ].

"מואב

סיר רחצי"

-

זה גחזי, שלקה על עסקי רחיצה

.

"על אדום אשליך נעלי"

-

זה דואג

האדומי

.

"עלי פלשת התרועעי"

-

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אם יבא דוד שהרג את הפלשתי, והוריש את בניך גת,

ויטען על כך שאתה מנחיל לדואג ואחיתופל שונאיו חלק לעולם הבא,

מה אתה עושה לו

לפייסו?

אמר להן: עלי לעשותן ריעים זה לזה,

ואז ימחל להם דוד על מה שעשו לו. וזהו שנאמר "התרועעי" - לשון ריעות.

כתוב בספר ירמיה:

"מדוע שובבה העם הזה ירושלים משבה נצחת וגו'."

אמר רב: תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא.

אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה!

שהרי

אבותיכם שחטאו

-

היכן הם?

אמרו להן

ישראל:

ונביאיכם, שלא חטאו, היכן הם?

שנאמר: "אבותיכם איה הם, והנבאים

הלעולם יחיו".

והיינו טענת הנביא, ותשובת ישראל.

אמר להן

הנביא:

אבותיכם חזרו והודו. שנאמר: "אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים וגו'"

[וסוף הפסוק: "הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו, כאשר זמם ה' צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו, כן עשה אתנו"] .

שמואל אמר

: באופן כזה השיבו לו תשובה ניצחת:

באו עשרה בני אדם

וישבו לפניו

[לפני הנביא].

אמר להן: חזרו בתשובה!

אמרו לו: עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום?

כמו כן אנו, מאחר שמכרנו הקדוש ברוך הוא לנבוכדנצר, וגרשנו מעליו, שוב אין לו עלינו דבר!

אמר לו הקדוש ברוך הוא לנביא: לך אמור

להן: "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעונותיכם נמכרתם, ובפשעיכם שלחה אמכם".

והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב "דוד עבדי", "נבוכדנצר עבדי"?

היאך השווה ודימה הקדוש ברוך הוא את נבוכדנצר הרשע לדוד עבדו?!

אלא,

גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתידין ישראל לומר כך,

שעתה עבדיו של נבוכדנצר הם, ואין לקדוש ברוך הוא עליהם דבר.

לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא וקראו

לנבוכדנצר

עבדו.

ומעתה, אף אם אכן קנאם נבוכדנצר, הרי הוא עצמו עבדו של הקדוש ברוך הוא. ו

עבד שקנה נכסים, עבד למי, נכסים למי?

הרי כל הנכסים שייכים לאדון!

"והעלה על רוחכם היו לא תהיה

[מה שאתם סבורים - לא יהיה] ,

אשר אתם אמרים: נהיה כגוים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן. חי אני נאם ה' אלהים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה

אמלוך עליכם".

אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן

[מי יתן, שיבוא עלינו הכעס הזה, המוזכר בפסוק דלעיל: "בחימה שפוכה אמלוך עליכם", שיגאלנו הקדוש ברוך הוא בעל כרחנו, וימלוך עלינו].

"ויסרו למשפט אלהיו יורנו". אמר רבה בר בר חנה,

זוהי התשובה הנצחת שהשיבו ישראל לנביא:

אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה!

אמרו לו: אין אנו יכולין,

כי

יצר הרע שולט בנו.

אמר להם: יסרו

את

יצריכם

[זהו מה שנאמר "ויסרו למשפט"].

אמרו לו: "אלהיו יורנו".

שאלוקיו של היצר יורנו היאך ליסרו ולנצחו .

שנינו במשנתנו:

ארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי.

"בלעם"

משמעו:

בלא עם

. דהיינו, שאין לו חלק עם עם ישראל בעולם הבא.

דבר אחר: "בלעם"

-

שבלה עם.

שבלבל את ישראל על ידי העצה שהשיא לבלק, ונהרגו על ידו עשרים וארבעה אלף מישראל.

"בן בעור"

בן

שבא על בעיר

[בהמה ]. שבא בלעם על אתונו.

תנא: הוא,

אותו אדם, אביו של בלעם , נקרא

בעור,

וכן אותו אדם

הוא כושן רשעתים,

ו

הוא

זה שנקרא

לבן הארמי.

ועתה מבארת הגמרא, למה נקרא בשמות אלו:

נקרא אותו אדם

בעור

משום

שבא על בעיר

[בהמה] .

ונקרא אף

כושן רשעתים

משום

דעבד שתי רשעיות בישראל

:

אחת בימי יעקב,

שהרי הוא לבן הארמי, שביקש לעקור את הכל,

ואחת בימי שפוט השופטים,

לאחר מות יהושע, שנאמר: "ויחר אף ה' בישראל, ויתנם ביד כושן רשעתים".

ומה שמו

האמיתי -

לבן הארמי שמו.

כתיב

"בלעם

בן בעור", ו

מצד שני

כתיב "בנו בער",

משמע שבנו של בלעם הוא בעור!

אמר רבי יוחנן

: באמת בעור היה אביו של בלעם. ומכל מקום כינהו הכתוב "בנו בעור", שמשמע שהוא בנו של בלעם, משום ש

אביו

של בלעם -

בנו הוא לו בנביאות.

שבלעם היה גדול יותר בנביאות.

ומזה שמנתה המשנה את בלעם עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא, משמע שדווקא

בלעם

-

הוא דלא אתי לעלמא דאתי. הא

נכרים

אחריני

-

אתו

[באים לחיי עולם הבא]!

מתניתין מני

-

רבי יהושע היא.

דתניא, רבי אליעזר אומר

: כתוב:

"ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים".

וכך נדרש המקרא:

"ישובו רשעים לשאולה"

-

אלו פושעי

ישראל.

"כל גוים שכחי אלהים"

-

אלו פושעי

גויים. דברי רבי אליעזר.

אמר לו רבי יהושע: וכי נאמר

"ישובו רשעים לשאולה

בכל גוים"

, שאז באמת היה משמע כדבריך, שפושעי ישראל יהיו ככל הגויים, שאין להם חלק לעלם הבא?

והלא לא

כך

נאמר, אלא "כל גוים שכחי אלה ים"!

אלא,

כך הוא פירוש הפסוק:

"ישובו רשעים לשאולה", ומאן נינהו

[ומיהם] אותם רשעים -

"כל גוים שכחי אלהים",

כגון בלעם ושאר רשעי אומות העולם. אבל שאר הגוים, יש להם חלק לעולם הבא.

ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו,

אם יהיה לו חלק לעולם הבא. שכך

אמר: "תמת נפשי מות ישרים

ותהי אחריתי כמהו".

אם תמות נפשי מות ישרים,

שאמות מיתת עצמי, על מיטתי -

תהא אחריתי כמוהו,

כמו עם ישראל, שיהיה לי חלק לעולם הבא.

ואם לאו,

אם לא אמות מיתה טבעית -

הנני הולך לעמי,

לגיהנם .

כתוב בפרשת בלק:

"וילכו זקני מואב וזקני מדין".

תנא: מדין ומואב, לא היה להם שלום מעולם.

משל לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צהובין

[כעוסים ]

זה לזה.

בא זאב על האחד.

אמר האחד

[הכלב השני]: אמנם אנו כועסים זה על זה. אבל

אם איני עוזרו

-

היום

הזאב

הורג אותו, ולמחר בא עלי

והורגני, כי לא יהיה מי שיעזרני.

לכן, למרות שלא היה שלום ביניהם,

הלכו שניהם

-

והרגו

את

הזאב.

כך גם כאן. למרות שמעולם לא היה שלום בין מואב למדין, מכל מקום, מחמת פחדם מישראל, עשו שלום ביניהם.

אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: כרכושתא ושונרא

[חולדה וחתול], שאין ביניהם שלום לעולם,

עבדו הלולא מתרבא דביש גדא

[עשו מסיבה מחלבו של ביש מזל].

כתוב בתחילת הענין: "וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק". "ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשיבתי אתכם דבר וגו'". ולבסוף כתוב:

"וישבו שרי מואב עם בלעם".

ושרי מדין,

שבאו בתחילה עם שרי מואב אל בלעם, ואינם מוזכרים לבסוף -

להיכן אזול

[להיכן הלכו]?

כיון דאמר להו

בלעם:

"לינו פה הלילה והשיבתי אתכם דבר

כאשר ידבר ה' אלי",

אמרו

בליבם: אם כך, אם סובר בלעם לעשות רק מה שידבר ה' אליו, לא יועיל לנו כלום, כי ודאי לא ידבר ה' רע על ישראל. שהרי הקדוש ברוך הוא - אביהם של ישראל הוא

! כלום

[וכי]

יש אב ששונא את בנו?!

אמר רב נחמן: חוצפא, אפילו כלפי שמיא מהני.

שהרי

מעיקרא כתיב,

שאמר הקדוש ברוך הוא לבלעם:

"לא תלך עמהם". ולבסוף,

לאחר שאמר בלעם: "לינו פה הלילה וגו'", שיש בכך חציפותא כלפי שמיא, שאמר בליבו: שמא אפתה את הקדוש ברוך הוא - ויתרצה,

כתיב

שאמר לו הקדוש ברוך הוא:

"קום לך אתם".

אמר רב ששת: חוצפא

-

מלכותא בלא תאגא היא

[כלומר, שררה גדולה היא, שאינה חסרה אלא כתר מלכות].

דכתיב

שאמר דוד:

"ואנכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה, בני צרויה, קשים ממני וגו'."

כלומר, איני גדול מהם - אלא בכך שאני משוח כמלך.

אמר רבי יוחנן: בלעם

-

חיגר

[צולע]

ברגלו אחת היה

. שנאמר: "וילך שפי"

["שפי" לשון הזזה הוא, כמו: "בוקא דאטמא דשף מדוכתיה" [חולין נד ב]. דהיינו - שיצא ממקומו. וכמו כן כאן, היינו שנקעה רגלו, ונעשה צולע].

שמשון

חיגר

בשתי רגליו

היה.

שנאמר

בברכת יעקב לדן:

"שפיפן עלי ארח הנושך עקבי סוס"

[שפיפן - משמעו פעמיים שפי], ושמשון משבט דן היה.

בלעם

-

סומא באחת מעיניו היה. שנאמר: "שתם העין"

["שתם" משמעו פתוח . כפי שתרגם אונקלוס: "דשפיר חזי". כלומר, עינו אחת פתוחה. משמע שהעין האחרת סתומה].

בלעם -

קוסם באמתו

[כמו המעלה באוב בזכורו]

היה.

שהרי

כתיב הכא,

גבי בלעם:

"נפל וגלוי עינים", וכתיב התם,

במגילת אסתר:

"והמן נפל על המטה וגו'",

וכשראה זאת אחשורוש אמר: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית", והיינו ענין בעילה. משמע שגם בלעם עשה את קסמיו באמתו.

איתמר, מר זוטרא אמר

: בלעם

קוסם באמתו היה

.

מר בריה דרבינא אמר: שבא

בלעם

על אתונו.

מאן דאמר קוסם באמתו היה

-

כדאמרן,

שלמדים דבר זה מדכתיב הכא: "נפל וגלוי עינים", וגבי המן כתוב: "והמן נפל על המיטה".