Sanhedrin 102a — o Talmud em português

ואף אחיה השילוני טעה

בדבר, וחשב שירבעם רוצה רק לנסותם,

ו

לכן

חתם

אף הוא על הדבר .

דהא יהוא צדיקא רבה הוה

[צדיק גדול היה],

שנאמר: "ויאמר ה' אל יהוא: יען אשר הטיבת לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב, בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל".

ו

בכל זאת, למרות שהיה צדיק גמור,

כתיב: "ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו, לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל".

והיינו, משום שראה שאף אחיה השילוני חתם על הדבר.

מאי גרמא ליה

[מה גרם לו ליהוא לחטוא לבסוף]?

אמר אביי: ברית כרותה לשפתים.

כלומר, מה שאדם מוציא בשפתיו, אף שאינו מתכוין לכך באמת, יתקיים לבסוף.

שנאמר

שאמר יהוא בערמה, כדי לאסוף אליו את כל נביאי הבעל ולהרגם:

"אחאב

עבד את הבעל מעט, יהוא יעבדנו הרבה".

ועל ידי כך אכן נאספו אליו כל נביאי הבעל, והרג את כולם [כפי שמסופר בספר מלכים ב', פרק י].

רבא אמר

: את

חותמו של אחיה השילוני ראה

יהוא, שאף הוא חתם על ציוויו של ירבעם לעשות עגלים לעבודה זרה,

ו

לכן

טעה

ועבד אף הוא עבודה זרה.

הרי שאף אחיה השילוני טעה וחתם.

דכתיב

"ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם".

"ושחטה שטים" היינו שהם שוחטים לפני העבודה זרה, ששטים והולכים אחריה.

אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: הם העמיקו

[וזהו שנאמר במקרא דלעיל "העמיקו"] והחמירו בעבודת העבודה זרה שלהם, יותר

מ

שהחמרתי אני ב

שלי.

שהרי

אני אמרתי: כל שאינו עולה לרגל

-

עובר

רק

בעשה

589 , ו

אילו

הם אמרו: כל העולה לרגל

-

ידקר בחרב,

כדי שילכו וישחטו לפני העגלים .

"ואני מוסר לכולם" היינו, שאמר הקדוש ברוך הוא, אני לא חשתי כל כך לכבודי כמו שהם חשו לכבוד העבודה זרה שלהם, שאמרו שמי שלא יעלה ידקר בחרב, אלא יסורים בעלמא יסרתים, שמי שאינו עולה - עובר בעשה.

כתוב:

"ויהי בעת ההיא, וירבעם יצא מירושלים, וימצא אתו אחיה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה".

תנא משום רבי יוסי

: "ויהי בעת ההיא" -

עת היא מזומנת לפורענות

. ששם נחלקה מלכות ישראל, כפי שנאמר בהמשך אותו מקרא [מלכים א', פרק יא].

"בעת פקדתם יאבדו", תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לפורענות.

"בעת רצון עניתיך". תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לטובה.

נאמר בענין חטא העגל:

"וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם". תנא משום רבי יוסי: עת היא מזומנת לפורענות.

והיינו תשעה באב, שבו חזרו מרגלים מלתור את הארץ, ובו נחרבו בית ראשון ושני.

"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו". תנא משום רבי יוסי: עת מזומנת לפורענות

היא. שנתחייבה תמר שריפה , ומתו ער ואונן בניו.

"וילך רחבעם שכם, כי שכם בא כל ישראל להמליך אתו". תנא משום רבי יוסי

: שכם -

מקום מזומן לפורענות

הוא:

שהרי

בשכם עינו את דינה,

ו

בשכם מכרו אחיו את יוסף

,

ו

בשכם נחלקה מלכות בית דוד

[כפי שמסופר בספר מלכים א', פרק יב].

כתוב:

"וירבעם יצא מירושלים". אמר רבי חנינא בר פפא: שיצא מפיתקה

[מכללה ]

של ירושלים.

שלא לחזור אליה לעולם, ולא ליטול חלק בעבודה .

"וימצא אתו אחיה השילוני הנביא בדרך

והוא מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם בשדה".

מאי "בשלמה חדשה"?

אמר רב נחמן: כשלמה חדשה. מה שלמה חדשה

-

אין בה שום דופי

596 , אף תורתו של ירבעם

-

לא היה בה שום דופי.

דבר אחר: "שלמה חדשה", שחידשו

אחיה השילוני וירבעם בתורה

דברים שלא שמעה אזן מעולם.

מאי "ושניהם לבדם בשדה"?

אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה

[שנמוכים ושפלים הם].

ואיכא דאמר: שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה

[כמו שהשדה מגולה].

כתוב:

"לכן תתני שלוחים על מורשת גת, בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל".

אמר רבי חנינא בר פפא: יצאה בת קול ואמרה להן: מי שהרג את

גלית

הפלשתי, ו

על ידי כך

הוריש אתכם

את העיר

גת

[שהיתה שייכת מקודם לגלית], דהיינו - דוד,

תתנו שילוחים לבניו?

שתעזבו מלכות בית דוד ותמליכו עליכם אחרים?!

"בתי אכזיב, לאכזב למלכי ישראל".

היות ואתם מכזבים למלכות בית דוד, והולכים אחרי מלכי ישראל, לכן תהיו נמסרים ביד מלכי נכרים, שהם שטי כזב .

אמר רב חיננא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה

-

כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל

. שנאמר: "גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע

600 , חבר הוא לאיש משחית".

ואין "אביו"

-

אלא הקדוש ברוך הוא,

שנאמר: "הלא הוא אביך קנך". ואין "אמו"

\- אלא כנסת ישראל, שנאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך".

ואין גזילה כלפי הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל - אלא זו בלבד. שתקנו חכמים לברך על כל דבר ודבר, כדאיתא במסכת ברכות: "כל הטועם ואינו מברך - נקרא גזלן, שנאמר: לה' הארץ ומלואה" .

מאי "חבר הוא לאיש משחית"?

חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית

את עם

ישראל לאביהם שבשמים.

"וידח ירבעם את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולה". אמר רבי חנין

: שעשה ירבעם לישראל

כשתי מקלות המתיזות זו את זו

[שמכה אדם זו על ידי זו - וניתזת למרחוק ], כך עשה ירבעם, שהרחיק את ישראל מהקדוש ברוך הוא בעל כרחם.

והיות ודיברה הגמרא בעגלי הזהב של ירבעם, מביאה הגמרא עוד בענין אלהי זהב.

כתוב בספר דברים:

"ודי זהב". אמרו דבי רבי ינאי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי, גרם להם לעשות להם אלהי זהב.

משל

אמרו:

אין ארי דורס ונוהם מתוך קופה של תבן

603 , אלא מתוך קופה של בשר.

שמתוך שיש לו הרבה לאכול - הוא נוהם.

כך ישראל, מתוך שהיה להם שפע טובה, עשו אלהי זהב.

אמר רבי אושעיא: עד

זמנו של

ירבעם, היו ישראל יונקים מעגל אחד

[היו לוקים על עוון עגל אחד, שעשו במדבר].

מכאן ואילך,

מזמנו של ירבעם - יונקים ישראל

משנים ושלשה עגלים.

כלומר, שנתווסף להם אף עוון שני עגליו של ירבעם .

אמר רבי יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם, שאין

מעורב

בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא

[הכרע ליטרא הוא הכמות המועטת שכף המשקל נוטה לצד זה יותר מלצד אחר. ואחד מעשרים וארבע ממנו הוא דבר מועט ביותר]

של עגל הראשון

. שנאמר

: "וביום פקדי - ופקדתי עלהם חטאתם" [כלומר, ביום שהקדוש ברוך הוא יפקוד על ישראל עוון, יפקוד עליהם גם מחטא העגל].

אמר רבי חנינא: לאחר עשרים וארבעה דורות

מזמן מעשה העגל -

נגבה פסוק זה. שנאמר

גבי חורבן הבית, שהיה בדורו של צדקיהו:

"ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו".

והיינו, שקרב אותו מעשה שנאמר בו "וביום פקדי", דהיינו - מעשה העגל. ומזמן העגל, שהיה בימי נחשון, עד זמן צדקיהו, היו עשרים וארבעה דורות .

כתוב

"אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו

ה רעה".

מאי "אחר",

אחרי איזה דבר לא שב ירבעם?

אמר רבי אבא: אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך

607 , ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן

.

אמר לו

ירבעם לקדוש ברוך הוא:

מי

ילך

בראש,

אני או בן ישי?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

בן ישי

ילך

בראש

.

אמר לו ירבעם:

אי הכי

-

לא בעינא

[אם כך, אינני רוצה] .

רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש

[היה רגיל לדרוש]

ב

ענין זה של

שלשה מלכים

שאין להם חלק לעולם הבא.

חלש

[נעשה רבי אבהו חולה].

קביל עליה דלא דריש

[קבל עליו שלא לדרוש בגנותן של שלשת המלכים].