Rosh Hashaná 3b — o Talmud em português

דילמא

:

למנינא אחרינא הוא!

אמר רב פפא

: כיון שבשני הפסוקים נאמרה "שנת עשרים", אנו לומדים

"שנת עשרים, שנת עשרים" לגזירה שוה.

ללמדך, ששתיהן נמנות אותו המנין:

מה התם

, כשם שבפסוק השני, השנים נמנות

לארתחשסתא

.

אף הכא

, בפסוק הראשון, המנין הוא

לארתחשסתא.

ומקשינן:

וממאי

, מנין לנו

דמעשה דכסליו

[שהוזכר בפסוק הראשון]

קדים

למעשה שבניסן [שהוזכר בפסוק השני]?

דילמא

[שמא]

מעשה דניסן, קדים!?

ויתכן לפי זה, שבאמת מונים למלכים מניסן, ופסוק אחד הוא בניסן בשנת העשרים לארתחשסתא, והשני הוא לאחר מכן, בכסלו.

ומתרצינן:

לא סלקא דעתך

[לא יעלה על דעתך לומר כך]!

דתניא: דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו

-

אמרן נחמיה למלך בניסן

. ומפרש והולך:

דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו

מה הן?

שנאמר

[נחמיה א א והלאה. ההוספות בפסוקים בתוך מסגרות מבוססות בעיקרן על פירוש המצודות]:

"דברי נחמיה בן חכליה

:

ויהי בחדש כסלו שנת עשרים, ואני

[נחמיה]

הייתי בשושן הבירה.

ויבא חנני, אחד מאחי

[מחברי],

הוא

ואנשים מיהודה, ואשאלם על היהודים הפליטה

[הפליטה של היהודים]

אשר נשארו

[בירושלים]

מן השבי

[של בבל],

ועל ירושלם

[על בנין חומותיה] ".

"ויאמרו לי

[חנני והאנשים שבאו אתו מיהודה]:

הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה

[בירושלים, הם]

ברעה גדולה ובחרפה. וחומת ירושלים מפורצת, ושעריה נצתו באש".

ומנין שאת הדברים הללו

אמרן נחמיה למלך בניסן?

שנאמר

[שם ב א והלאה]:

"ויהי בחדש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא

[דריוש]

המלך

, [הביאו]

יין לפניו. ואשא את היין

[אנוכי נחמיה שר המשקים, נשאתי את היין מן החצר]

ואתנה למלך. ולא הייתי

[רגיל לבוא בדרך כלל]

רע

[ברוע פנים]

לפניו.

ויאמר לי המלך: מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה?

אין זה כי אם רע לב

[שיש בלבבך רצון רע להמיתני בסם המות בכוס זו],

ואירא הרבה מאד"

[מעלילת המלך].

"ואומר למלך: המלך, לעולם יחיה! מדוע לא ירעו פני

[בזמן]

אשר העיר

[ירושלים]

בית קברות אבותי חרבה, ושעריה אוכלו באש"?

"ויאמר לי המלך: על מה זה אתה מבקש!"?

"ואתפלל אל אלהי השמים

[שימלא את בקשתי], ואחר תפילתי,

ואומר למלך"

:

"אם על המלך טוב, ואם ייטב עבדך לפניך

זאת היא בקשתי:

אשר תשלחני אל יהודה, אל עיר קברות אבותי, ואבננה!"

"ויאמר לי המלך, והשגל

[והמלכה היתה]

יושבת אצלו

:

עד מתי יהיה מהלכך

[כמה זמן יהיה המהלך שתלך לירושלים],

ומתי תשוב

[לכאן]?

וייטב לפני המלך

[שאלך לירושלים],

ואתנה לו זמן"

אימתי אשוב.

ולמדנו מכל זה, שהמעשה שבכסלו קדם למעשה שבניסן. ושניהם היו בשנת העשרים לארתחשסתא.

ומכאן שראש השנה למלכי האומות אינו בניסן, אלא בתשרי.

מתיב רב יוסף

סתירה למה שלמדנו לעיל שראש השנה למלכי האומות הוא בתשרי:

נאמר בספר חגי [א טו]:

"ביום עשרים וארבעה לחדש, בששי

[בחדש השישי שהוא אלול]

בשנת שתים לדריוש"

, התחילו להכין את הדברים לצורך בנית בית המקדש השני בציווי חגי הנביא.

וכתיב

בפסוק שאחריו:

"בשביעי

[בחודש השביעי שהוא תשרי]

בעשרים ואחד לחדש

היה דבר ה' ביד חגי הנביא, לאמר".

ומשמע שמדבר על אותה שנה שהוזכרה בפסוק הקודם, דהיינו שנת שתים לדריוש.

ואם איתא

, ואם אכן מונים למלכי האומות מתשרי, הרי

"בשביעי בשנת שלש" מבעי ליה

, היה ראוי לומר! שהרי בתשרי מתחילה שנה חדשה של מנין מלכי האומות!

אמר

תירץ

רבי אבהו

:

כורש

-

מלך כשר היה

, כי על שם שהיה כשר קראוהו כרש [דהיינו המילה "כשר" בשינוי סדר האותיות], ושמו מעיד עליו.

לפיכך

-

מנו לו

את שנותיו מניסן,

כמלכי ישראל.

אבל לכל שאר מלכי האומות מונים להם מתשרי.

מתקיף לה רב יוסף

לתירוץ הגמרא, בשתי קושיות:

חדא

[קושיא ראשונה]:

דאם כן

שמנו לכורש מניסן,

קשו קראי אהדדי

הפסוקים סותרים זה את זה:

דכתיב

בספר עזרא [ו טו]:

"ושיציא ביתא דנא

[נשלם בנין הבית הזה, כלומר, בית המקדש השני],

עד יום תלתא לירח אדר, די היא שנת שית למלכות דריוש מלכא

[בג' אדר בשנה השישית לדריוש המלך] ".

ותניא: באותו זמן לשנה הבאה, עלה עזרא מבבל וגלותו עמו

[כלומר כעבור שנה מסיום עבודת בית המקדש המוזכרת בפסוק הקודם, עזרא וגלותו יצאו מבבל ].

וכתיב

[שם ז ט]:

"ויבא

עזרא

ירושלם, בחדש החמישי

, אב,

היא שנת השביעית למלך".

ומעתה קשה:

ואם איתא

, אם אכן מניסן מונים את שנות כורש -

"שנת השמינית" מבעי ליה!

היה ראוי לומר שנת השמינית! שהרי השלמת בית המקדש היתה באדר של השנה השישית. ועזרא יצא מבבל שנה אחר כך [בשנה השביעית], ובחודש אב שאחריו הגיע לירושלים. ומאחר שבניסן מתחילה שנה חדשה, נמצא שאב הוא בשנה השמינית!

ועוד

מקשה רב יוסף:

אמנם רבי אבהו אמר שכורש מלך כשר היה, אבל

מי דמי

, וכי ניתן ללמוד מזה על דריוש [שמוכח מהפסוקים דלעיל שמנו לו מניסן] שגם הוא היה כשר?!

הרי

התם

בדברי רבי אבהו מוזכר

כורש,

ואילו

הכא

[בפסוקים שהביא רב יוסף לעיל] מוזכר

דריוש!

ומתרצינן על הקושיא השניה:

תנא: הוא

כורש

-

הוא דריוש

, ו

הוא ארתחשסתא!

אף דריוש, בן אחשורוש ואסתר, שהיה אחר מלכות אחשורוש, היה נקרא כורש. [רש"י].

ולמה נקרא בשלשת השמות הללו?

"כורש"

מפני

שמלך כשר היה

["כרש" בחילוף סדר האותיות הרי זה "כשר"].

"ארתחשסתא"

-

על שם מלכותו

.

ומה שמו

-

"דריוש" שמו

.

ובזה מתורצת הקושיא השניה של רב יוסף, שאף דריוש נקרא כרש מפני שמלך כשר היה, ולכן מונים לו מלכי ישראל.

אבל

מכל מקום

עדיין

קשיא

הקושיא הראשונה של רב יוסף, שהוכיח מהפסוקים בספר עזרא שלא מנו לדריוש מניסן.

ומתרצינן:

אמר רב יצחק לא קשיא: כאן

בפסוקים שבספר חגי שמוכח שלא מנו לדריוש מתשרי, מדובר

קודם שהחמיץ

, לפני שהוא נעשה רשע, ולכן מנו לו מניסן כמלכי ישראל.

ואילו

כאן

, כאשר עלה עזרא לירושלים [שמוכח מהפסוק בספר עזרא ז, ט שלא מנו לו מניסן], היה זה

לאחר שהחמיץ

, אחרי שנעשה רשע. ולכן מנו לו מתשרי כמלכי אומות העולם.

מתקיף לה רב כהנא: ומי החמיץ!?

וכי דריוש נעשה רשע?!

והכתיב

בספר עזרא [ו ט] שדריוש שלח לשלטונות הגויים שבירושלים מגילה. וכך כתוב בה: