Pessachim 2a — o Talmud em português

מתניתין:

אור לארבעה עשר,

בליל ארבעה עשר בניסן,

בודקין את החמץ,

מחפשים אחר החמץ שבבית,

לאור הנר

, כדי שלא לעבור עליו בפסח ב"בל יראה" וב"בל ימצא".

ואין חובת הבדיקה אלא במקומות שהדרך להכניס שם חמץ במשך השנה. אבל,

כל מקום שאין מכניסין בו חמץ

-

אין צריך

בדיקה.

ומבארת המשנה:

ו

מאחר שאמרנו כי מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה, אם כן,

במה אמרו

חכמים, [במשנה לקמן], שצריך לבדוק

שתי שורות

של חביות יין הסדורות

במרתף?

והרי מרתף יין אינו מקום שמכניסין בו חמץ?! לא אמרו כן, אלא במרתף כזה שהוא

מקום שמכניסין בו חמץ.

וכגון, מרתף שנוטלים ממנו יין באמצע הסעודה, שלפעמים השמש עומד ומוזג יין למסובין כשפיתו בידו, וכשהיין נגמר, הוא נכנס למרתף להביא עוד יין, בעוד הפת בידו, ולעתים הוא שוכחה שם. ובמרתף כזה אמרו, שתי שורות של חביות צריכות בדיקה.

ונחלקו בית שמאי ובית הלל מה הן שתי השורות הללו -

דרך אוצרי היין לסדר את החביות במרתף שורות שורות, עד שממלאים את כל קרקע המרתף בחביות. ולאחר מכן, מניחים עליהן עוד שכבות של חביות, עד התקרה.

בית שמאי אומרים

: צריך לבדוק

שתי שורות

מלאות

על פני כל המרתף.

דהיינו, את השורה החיצונית שמול הפתח, מלמטה עד למעלה, ואת השורה המקבילה לה פנימה

[או, לפי דיעה אחרת בגמרא, שתי השורות הללו הן: השורה החיצונית מלמטה למעלה, והשורה העליונה לכל אורך ורוחב המרתף].

ובית הלל אומרים

: צריך לבדוק רק שתי שורות בודדות, דהיינו,

שתי שורות החיצונות, שהן העליונות.

את השורה החיצונית בשכבה העליונה, ועוד שורה בודדת יותר פנימה. [ולפי דעה אחרת בגמרא, השורה הנוספת היא השורה שמתחת לשורה העליונה].

גמרא:

שנינו במשנתנו: אור לארבעה עשר בודקין את החמץ.

והוינן בה:

מאי

"אור"?

רב הונא אמר

: "אור" היינו

נגהי

, כלומר, מיד כשיאיר היום, בבוקרו של יום ארבעה עשר.

ורב יהודה אמר

: "אור" היינו

לילי,

ליל ארבעה עשר.

קא סלקא דעתך,

הניחה הגמרא עתה,

דמאן דאמר

"נגהי"

-

נגהי ממש

קאמר. שרב הונא סובר שבודקים את החמץ רק בבוקרו של יום ארבעה עשר ולא בלילה שלפניו.

ומאן דאמר

"לילי"

-

לילי ממש

קאמר.

מיתיבי

לרב יהודה ממה שנאמר באחי יוסף [בראשית מד ג]

"הבקר אור, והאנשים שולחו"

.

וסברה הגמרא, שכוונת הכתוב לומר, שבבוקר, הנקרא "אור", שולחו האנשים.

אלמא

, מוכח מכאן, כי

"אור"

-

יממא

[בוקר]

הוא

.

וקשיא לרב יהודה, האומר ש"אור" הוא לילה!

ומשנינן:

מי כתיב

"האור בקר"

, שאז היה משתמע ש"אור" הוא "שם דבר", והוא שמו של הבקר?

והלא

"הבקר אור"

כתיב!

שה"אור" האמור כאן הוא "שם הפועל", שהבוקר האיר והאנשים שולחו.

ו

כמאן דאמר,

כדרך שאנשים אומרים,

"צפרא נהר"

, הבקר האיר. אבל "אור" שהוא שם דבר, אינו אלא לילה.

ובא הכתוב ללמד, בדרך אגב, דרך הנהגה הראויה, מאחי יוסף, שהמתינו עד שהאיר היום.

וכדרב יהודה אמר רב

.

דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יכנס אדם

לעיר מהדרך

ב"כי טוב"

, כאשר השמש עדיין זורחת [מלשון "וירא אלהים את האור כי טוב"].

ו

כן

יצא

מהעיר

ב"כי טוב"

, כשהשמש כבר מאירה, כדי להינצל מחיות ולסטים.

מיתיבי

לרב יהודה ממה שנאמר בדברי דוד האחרונים [שמואל - ב כג ד],

"וכאור בקר יזרח שמש"

. וסוברת הגמרא שה"אור" האמור כאן הוא שם דבר. וכך אמר דוד: בעולם הבא יצאו הצדיקים מאפילתם, ותזרח להם השמש, כמו ה"אור" הזה, שהוא הבוקר.

אלמא,

"אור"

יממא הוא!?

ומשנינן:

מי כתיב

"אור בקר"

, שיהא משמע ש"אור" הוא שם דבר?

הרי

"וכאור בקר"

כתיב!

שאינו שם דבר, אלא משמעותו "הארה" של הבקר.

והכי קאמר

דוד:

וכאור בקר,

השעה שמתחילה הארת הבקר, דהיינו, בעלות השחר, אשר כאן,

בעולם הזה

הוא עדיין חושך ואפל, אותה שעה תהא רבת אור,

כעין זריחת השמש, לצדיקים לעולם הבא.

שלעתיד לבא יהיה אור השמש גדול מאוד, שאפילו בעלות השחר יהיה אור חזק כמו בשעת הנץ החמה שבעולם הזה.

מיתיבי

לרב יהודה ממה שנאמר [בראשית א ה]

"ויקרא אלהים לאור

-

יום"

.

אלמא,

"אור"

שמו של

יממא הוא!

ומשנינן: אין "אור" האמור כאן, שם דבר, אלא

הכי קאמר

קרא:

למאיר ובא,

מעת שמתחיל להאיר,

קראו יום!

ומקשינן:

אלא מעתה,

זה שנאמר בהמשך הפסוק

"ולחשך קרא לילה"

, וכי גם שם נפרש

למחשיך ובא,

כשמתחיל להחשיך,

קרא לילה!?

ו

הרי אי אפשר לפרש כך, כי

הא קיימא לן

שאף לאחר שמתחיל להחשיך, עדיין אין זה לילה,

דעד צאת הכוכבים,

שהוא זמן יותר מאוחר מהזמן שמתחיל להחשיך,

יממא הוא!

והראיה, מבנין בית שני, שנאמר [נחמיה ד טו], "ואנחנו עושים במלאכה. וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים". ובהכרח, שכל הזמן הזה הוא יום, שהרי נאמר בפסוק שלאחר מכן "והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה" [ברכות ב ב].

ואם כן, גם מה שנאמר "ויקרא אלהים לאור יום", אי אפשר לפרש שמתחיל להאיר.

אלא על כרחך, "אור" הוא שם דבר של יום. וקשיא לרב יהודה.

ומשנינן:

אלא,

"ויקרא אלהים לאור יום" אינו לשון קריאת שם [ולא קרא אלהים את שם האור "יום"], אלא הוא לשון קריאה של ציווי.

ו

הכי קאמר

הכתוב:

קרייה רחמנא לנהורא,

הקדוש ברוך הוא קרא לבריאה המאירה, שברא מהוד מעטה לבושו,

ופקדיה אמצותא דיממא,

ציוהו לשמש לפניו ביום.

וקרייה רחמנא לחשוכא, ופקדיה אמצותא דלילה.

קרא לחושך, וציוהו שישמש לפניו בלילה.

מיתיבי

לרב הונא ממה שנאמר בתהילים [קמח ג],

"הללוהו כל כוכבי אור"

. ומשמע שהם "כוכבי הלילה", שהרי הכוכבים אינם נראים אלא בלילה.

אלמא,

"אור"

אורתא

[לילה]

הוא

. וקשיא לרב הונא שאומר "אור" היינו "נגהי"?

ומשנינן: ה"אור" האמור כאן, אינו שם דבר של הלילה, אלא לשון מאור, ו

הכי קאמר

קרא:

"הללוהו כל כוכבים המאירים"

.

ותמהינן:

אלא מעתה

, לדבריך, יקשה, וכי רק

כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי

לפני הקדוש ברוך הוא, ואילו כוכבים

שאינן מאירין לא בעו שבוחי

לפניו!?

והא כתיב

[שם ב]

"הללוהו כל צבאיו"

, ומשמע כולם, בין המאירים ובין שאינם מאירים!?

ומשנינן: לעולם "כוכבי אור" היינו כוכבים המאירים, ולא בא הכתוב למעט את הכוכבים שאינם מאירים, שהרי כל הכוכבים יש להם אור.

אלא הא קא משמע לן

קרא,

דאור דכוכבים נמי אור הוא.

ומבארינן:

למאי נפקא מינה

אם אור הכוכבים נקרא "אור" או לא?

ל

ענין מי ש

נודר

הנאה

מן האור

. שהוא אסור ליהנות גם מאור הכוכבים.

וכ

דתניא

:

הנודר מן האור

-

אסור

לו ליהנות

באורן של כוכבים,

שכאמור, אף הוא קרוי "אור".

מיתיבי

לרב יהודה ממה שנאמר [איוב כד יד],

"לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון, ובלילה יהי כגנב"

.