Nidá 38a — o Talmud em português

הוא הדין שיטהר

אפילו

ב

ימים הראויין לספירת סתירת זבה!

והיינו: אם התחילה לראות דם קושי בימי זיבה, והמשיכה לראותו בימים הבאים, ראיה זו טהורה לעולם, כי גם הימים הבאים אחרי שבעת הימים שלאחר ימי הזוב הם ימים השייכים לזיבה , היות ובמידה ותראה ביום השביעי לספירתה, היא סותרת את כל מנין הימים ומתחילה במנין חדש של שבעה נקיים, וחוזר חלילה. ונמצא שאין דם קושי טמא, אלא אם החלה לראותו בימי נדתה!

מקשה הגמרא ללוי ממשנתנו:

תנן: כמה הוא קישויה? רבי מאיר אומר ארבעים וחמשים יום!

והבינה הגמרא שטהורה בין מנדות ובין מזיבות.

בשלמא לרב,

שאמר כי דם קושי טהור אפילו בימים הראויים לספירת זבה ולא רק בי"א ימי זיבה עצמם,

משכחת לה

שתהיה טהורה אפילו ראתה דם ברציפות במשך חמשים יום שלפני לידתה, בין בימי נידות ובין בימי זיבות, ו

כרב אדא בר אהבה

שביאר את דבריו ואמר שדם קושי טהור אפילו בימים הראויים לספירת סתירת זבה. והיינו באופן שהתחילה לראות בימי זיבות והמשיכה לראות חמשים יום דם קושי בלא ששפתה ביניהם.

אלא ללוי קשיא

כיצד יתכנו חמשים יום שתהיה טהורה בהם? והרי לאחר שמסתיימים י"א ימי הזיבות מתחילים שבעת ימי הנידות שבהם דם הקושי טמא?

אמר לך לוי

-

מי קתני "טהורה בכולן",

שמשמעותו בכל יום מחמשים הימים? - אין כונת התנא לומר אלא שאפילו אם הקדימה את ראיית דם הקושי בחמשים יום הרי הוא טהור, אבל בתנאי שיהיה כדינו של דם - קושי: שאם ראתה

בימי נדה

תהיה

נדה,

ורק הרואה

בימי זיבה

-

טהורה!

לישנא אחרינא אמרי

את שיטות רב ולוי באופן אחר: -

אמר רבי לוי: אין הולד מטהר

את דם הקושי של אמו

אלא

ב

ימים הראויים להיות בהן זבה גדולה!

ונפקא מינה: א. דוקא אם ראתה בקושי במשך שלשה ימים רצופים בתוך הי"א יום, הרי היא טהורה, אבל אם ראתה דם קושי רק יום אחד או שנים, הרי היא חייבת לשמור יום כנגד יום , כי לא טיהר הכתוב אלא דם קושי של זבה גדולה, הרואה שלשה ימים ברציפות.

ב. אם המשיכה לראות דם קישוי מעבר ליום הי"א של זבה, הרי הוא דם טמא, על אף שהמשיכתו מימי הזיבות, כי רק דם - הקושי שרואה בזמן שנעשית בו זבה גדולה, טהור!

מאי טעמא

'ואשה כי יזוב זוב

דמה ימים רבים' כתיב,

ומדובר בזבה גדולה דוקא ורק על אופן זה דרשו 'דמה' - מחמת עצמה ולא מחמת ולד!

אבא שאול משמיה דרב אמר: אפילו

ראתה ב

ימים הראויין להיות בהן זבה קטנה,

טהור בהם דם קושי!

מאי טעמא

-

'ימי' ו'כל ימי' התם כתיבי,

[בפרשת זבה], - ולפיכך לומדים מהם גם לזבה גדולה וגם לזבה קטנה וכשהתמעט דם שופי באותה פרשה מטומאה, הרי הוא טהור בין אם ראתה בימי זבה גדולה ובין אם ראתה בימי זבה קטנה .

מקשה הגמרא ממשנתנו:

תנן: כמה הוא קשויה

-

רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום! קשיא לתרוייהו

בין לרב ובין לרבי לוי! כי ללישנא זו נמצא ששניהם מודים כי ראתה דם קושי בתוך י"א ימי זיבתה, טהורה, ואילו במשנה מבואר שאפילו ממשיכה לראות אחרי ימי הזיבה במשך חמשים יום היא טהורה?

מתרצת הגמרא:

מי קתני "טהורה בכולן",

שמשמעותו בכל חמשים הימים, ואפילו תראה ברציפות? אלא כך יש לבאר את דברי רבי מאיר -

קשתה בימי נדתה

-

נדה! בימי זיבתה

-

טהורה!

ואפילו היו ימי זיבתה אלו חמשים יום לפני הלידה.

תניא: היה רבי מאיר אומר

-

יש מקשה

הרואה דם במשך

מאה וחמשים יום, ואין זיבה עולה בהן

אינה נעשית זבה במשך הימים האלה, אף על פי שלא היו כל הראיות בקושי.

כיצד

ראתה דם במשך

שנים

יומיים

בלא עת

נדתה, והיינו בשני הימים האחרונים של י"א ימי זיבה, ולא נעשתה בכך זבה כי ראתה רק במשך יומיים בלבד בימי זיבתה.

ו

המשיכה לראות

שבעה

ימי

נדה

, והראיה בימי נדה אינה מצטרפת לראיה בימי זיבה לעשותה זבה.

ו

ראתה עוד במשך

שנים

ימים הראשונים

של אחר הנדה,

שהם תחילת ימי הזיבה שלאחר ימי הנדה, ונמצא שעברו עליה אחד עשר יום רצופין שראתה בהם דם ועדיין לא נעשתה בהם זבה!

וביום הי"ב [שהמשיכה לראות בו] התחיל צער לידה, ונמשך חמשים יום עד הלידה, לא נהיית בהם זבה, כי דם הקושי טיהרה תורה מזיבה.

ו

הם

חמשים שהולד מטהר

ומצטרפים לי"א יום הראשונים, ונמצא שראתה במשך ס"א יום ולא נעשתה זבה!

ו

נצרף להם עוד

שמונים של נקבה

שהיולדת נקבה יש לה שמונים ימי לידה וטוהר שבהם אינה נעשית זבה, ונמצא שרואה במשך מאה ארבעים ואחד יום ואינה נעשית עדיין זבה!

ו

עדיין יש אפשרות לצרף להם

שבעה

ימי

נדה

אם ראתה שוב אחר ימי הטהרה,

ושנים של אחר הנדה,

שבהם עוד לא נעשית זבה, ונמצא שעברו עליה מאה וחמשים יום שראתה בהם דם [ומתוכם חמשים בלבד בקושי לידה] ובכל זאת לא נעשתה זבה!

אמרו לו

חכמים לרבי מאיר:

אם כן יש מקשה כל ימיה ואין זיבה עולה בהן!

שאם תתעבר בשמונים יום של נקבה, ולאחר מנין אותם ק"נ יום תחזור ותראה חמישים יום בקושי לידה, ותטהר עוד שמונים יום, ונמצא שלא תהיה זבה לעולם!

אמר להן

רבי מאיר לחכמים:

מאי דעתייכו,

כיצד יתכן שתראה לעולם בלא שתהיה זבה -

משום נפלים

, שהרי אם עבורה רק חמישים יום ואחריהם יש לה מיד שמונים יום טוהר של לידה בהכרח שמדובר בנפל, שנולד בטרם כלו חדשיו, ובאופן זה אני מטמא, כי דעתי היא ש

אין קושי לנפלים,

אלא רק דם קושי של לידת ולד בן - קיימא טהור .

תנו רבנן: יש רואה

בלא קושי לידה במשך

מאה יום

-

ואין זיבה עולה בהן! כיצד?

ראתה

שנים

יומיים

בלא - עת

נדתה, אלא בסוף ימי זיבה,

ושבעה

ימי

נדה, ושנים

ימים בתחלת י"א יום

של

ימי זיבה ש

אחר - הנדה, ושמונים של נקבה, ושבעה נדה

לאחריהם,

ושנים של אחר - הנדה.

מאי קא משמע לן?!

לאפוקי ממאן דאמר 'אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם',

כי לדבריו אם ראתה במשך שני ימים שלאחר הנדה וביום השלישי ילדה, בהכרח שראתה דם גם ביום השלישי לפני הלידה, בעת פתיחת הקבר, ונמצא שראתה במשך שלשה ימים בימי זיבה, והיא יולדת בזוב.

קא משמע לן דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם,

ולפיכך אם לא ראתה ביום השלישי לפני הלידה, וילדה, אינה נעשית זבה .

שנינו במשנה:

רבי יהודה אומר

דיה חדשה!

תניא: רבי יהודה אומר משום רבי טרפון

-

דיה חדשה, ויש בדבר להקל ולהחמיר! כיצד? קשתה שנים

ימים

בסוף שמיני, ואחד בתחלת תשיעי, ואפילו בתחלת תשיעי ילדה

-

הרי זו יולדת בזוב.

וטעם הדבר כיון ששני הימים הראשונים שהיו לפני חודש תשיעי, נחשבים לימי זיבה נמשך גם יום השלישי אחריהם, ונידון כאילו היה בשמיני ומטמאה בזיבה.

אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי,

ושאר הימים שפתה ,

ואפילו בסוף תשיעי ילדה

, ולא ראתה דם בימים ששפתה -

אין זו יולדת בזוב.

אמר רב אדא בר אהבה: שמע מינה, קסבר רבי יהודה, שיפורא

תקיעת השופר בשעת קידוש החודש בראש חודש -

גרים!

והיינו, שהחודש התשיעי להריונה הוא חודש שבו הדם נחשב לדם קושי של לידה, ואפילו היה הקושי רק בתחילת החודש, ואין השפייה עד הלידה גורמת לטמא מה שראתה קודם, כי בכל החודש מקשה מחמת ולד.

מקשה הגמרא:

איני,

כיצד אמרת שכל החודש התשיעי הוא זמן לידה?

והא אמר שמואל: אין אשה מתעברת ויולדת אלא

בסוף החודש התשיעי,

למאתים ושבעים ואחד יום

לשימושה [דהיינו תשעה חדשים של שלושים יום, שהם מאתיים ושבעים יום. ולמחרת, ביום הראשון של החודש העשירי להריונה היא יולדת]

או

, לכל היותר,

למאתים ושבעים ושנים יום, או למאתים ושבעים ושלשה

, כי יתכן שהזרע נקלט אחרי יום או יומיים מהתשמיש, אך לפני כן אינו זמן לידה.

מתרצת הגמרא:

הוא

, שמואל,

דאמר

סבר -

כחסידים הראשונים,

שסברו שאינו יולדת לפני זמנה, אך רבי יהודה סבר שיולדת בכל החדש התשיעי.