Nidá 20a — o Talmud em português

מיתיבי: מעשה ותלה רבי מאיר

כתם

בקילור. ורבי תלה בשרף שקמה!

כשנתעסקה בהם האשה, מוכח שדומה מראה אודם הקילור למראה דם נידות כי אחרת לא היה אפשר לתלות בו, ואע"ג שמראה הקילור אינו אדום חזק. וקושיה זו קשה בין לרב נחמן שהצריך אדום חזק כדם הקזה, ובין לרבי אבהו שמחלק בין מראה דם בחור לדם נשוי, ובין לזעירי שמחלק בין מאכולת שבראש למאכולת שבגוף, הרי מראה הקילור חלש מהם ובכל זאת הוא דומה לדם הנידה?

ומבארת הגמרא את שאלתה:

מאי לאו אאדום,

שמצאה כתם אדום והתירה רבי מאיר משום שנתעסקה בקילור, ומוכח שאין צריכים אדמימות חזקה?

ומתרצת:

לא

במראה אדום היה המעשה. אלא ב

שאר דמים

המנויים במשנה שהם דומים לקילור, אבל לא מראה אדום. כי רק אם הוא חזק באדמומיותו הוא דם נדה.

אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי קמי אומנא

המקיז דם בקרן.

שקלו ליה קרנא קמיתא לאמימר,

נטל האומן מדמו של אמימר בקרן הראשונה.

חזייה

אמימר לדמו שבתוך הקרן,

אמר להו

אמימר למר זוטרא ולרב אשי:

"אדום" דתנן

במתניתין שה' דמים טמאים - הוא אדום

כי האי!

שקלי ליה

האומן דם בקרן

אחריתי.

אמר להו

אמימר לכשראה את הדם שבקרן השניה -

אשתני!

אין זה אותו מראה, והדומה לו באשה אינו מטמא.

אמר רב אשי

כששמע את דברי אמימר -

כגון אנא, דלא ידענא

להבחין

בין האי להאי

בין צבע הדם בקרן הראשונה לצבע הדם בקרן השניה -

לא מבעי לי למחזי דמא,

אין לי להורות במראות דם!

שנינו במשנה: שחור

-

כחרת!

ומביאה הגמרא שלשה דוגמאות מהו השחור שבמשנה: [א]

אמר רבה בר רב הונא: "חרת" שאמרו

הוא צבע שחור המעורב בתוך

דיו

שמראהו כהה, ולא צבע שחור המעורב במים שמראהו בהיר.

תניא נמי הכי: שחור

-

כחרת. ושחור שאמרו

-

דיו!

דהיינו, שחרורית של חרת הניתך בדיו.

ומקשה הגמרא:

ולימא

התנא בקצרה: שחור - כ

דיו!?

ומתרצת:

אי אמר

"שחור -

דיו

"

הוה אמינא כי

גם הדומה ל

פכחותא דדיותא

, כמראה נוזל הדיו למעלה לאחר ששוקעת בו החרת, שאז מראהו אינו שחור כל כך טמא -

קא משמע לן

התנא שמראה דם שחור באשה המטמא הוא דוקא כשמראהו

כי חרותא דדיותא

, שהיא שחרוריות החרת השקועה בתחתית הכלי, שהיא שחורה ביותר.

איבעיא להו

: באיזה מראה חרת שבדיו אמרו -

ב

דיו

לחה או ביבשתא?

תא שמע: דרבי אמי

כשהיה בא לבדוק דם שמראהו שחור, היה

פלי

[מבקע]

קורטא דדיותא

, [חתיכת דיו יבשה שיש בה חרת],

ובדיק בה

על ידי השוואת מראה הדם למראה הדיו היבש.

אמר רב יהודה אמר שמואל

: אשה שראתה מראה דם שחור

כקיר

[שעוה שחורה],

כדיו

204 , וכענב

שחור -

טמאה! וזוהי ששנינו

במשנתנו שאם היה צבע השחור

עמוק מכן

[יותר מחרת] -

טמאה.

אמר רבי אלעזר

: מראה שחור

כזית, כזפת

205 , וכעורב

-

טהור! וזוהי ששנינו "דיהה מכן

[מחרת] -

טהור!"

[ב]

עולא אמר

שחור שבמשנתינו היינו

כלבושא סיואה

שדרך האנשים במקום ששמו סיואה ללבוש בגדים שחורים.

עולא אקלע לפומבדיתא, חזייה לההוא טייעא דלבוש לבושא

-

אוכמא

[שחור].

אמר להו

עולא לבני פומבדיתא: מראה דם,

"שחור" דתנן

-

כי האי!

והיו שמחים בני פומבדיתא שיש להם במה לבדוק מראית דם שחור,

מרטו מיניה,

מלבושו השחור,

פורתא, פורתא, יהבו ביה ארבע מאה זוזי!

[ג].

רבי יוחנן אמר

מראה שחור שבמשנתינו

אלו כלים האוליירין.

[כלי הבלנים]

הבאים ממדינת הים

שהם שחורים.

ושואלת הגמרא:

למימרא דאוכמי

[שחורים]

נינהו

אותם כלים?

והאמר להו רבי ינאי לבניו: בני, אל תקברוני לא בכלים שחורים, ולא בכלים לבנים.

בכלים

שחורים

אל תקברוני -

שמא אזכה

בדי

ן ואהיה כאבל בין החתנים,

שהצדיקים בגן עדן לבושים לבנים. ובכלים

לבנים

אל תקברוני,

שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבלים

בגיהנום אלא קברוני

בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים!

אלמא

כלים אוליירין

לאו אוכמי נינהו?!

ומתרצת:

לא קשיא: הא בגלימא,

שגלימות - האוליירין הן אדומות ולא שחורות ובהם בקש רבי ינאי להקבר.

הא בפתורא,

מפות וסדינים של אוליירין הם שחורים. ולכלים שחורים אלו התכוון רבי יוחנן.

אמר רב יהודה אמר שמואל: וכולן,

כל חמשת הדמים,

אין בודקין אותן אלא על גבי

מטלית לבנה,

שעליה ניכר המראה היטב.

אמר רב יצחק בר אבדומי

: ובדיקת דם

שחור

אם הוא כחרת צריכה להעשות

על גבי

בגד

אדום.

אמר רב ירמיה מדפתי: ולא פליגי

-

הא

שצריכה הבדיקה להעשות על גבי בגד אדום איירי בבדיקת מראה

שחור. הא

שנעשית הבדיקה על גבי מטלית לבנה -

בשאר

דמים!

מתקיף ליה רב אשי

לרב ירמיה מדיפתי:

אי הכי,

שמודה שמואל שמראה שחור נבדק על גבי בגד אדום -

לימא שמואל "חוץ משחו ר!"?

אלא, אמר רב אשי: בשחור גופיה קמיפלגי

שמואל ורב יצחק בר אבודימי.

שנינו במשנה שבמראה שחור "עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור", ומביאה הגמרא ד' שיטות מה דין שאר המראות כשהם כהים או בהירים יותר מהמפורש במשנה.

[א]

אמר עולא: כולן,

בכל הדמים, אם היה המראה האדום

עמוק מכן,

שאדמימות כהה יותר ממה ששנוי במשנה,

טמא!

ואם

דיהה מכן

שמראה האדום בהיר יותר ממה ששנוי במשנה, הרי הוא

טהור!

שדינם של כל ד' הדמים הוא

כשחור

שהתפרש דינו במשנה שאם היה עמוק ממנו טמא ואם דיהה, טהור.

ומבארת הגמרא:

ואלא מאי שנא "שחור" דנקט

התנא במשנה רק אותו?

סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבי חנינא: שחור

-

אדום הוא, אלא שלקה, הילכך אפילו דיהה מכן נמי ליטמא,

שהרי אדום הוא ושחרותו היא רק כתוצאה משינוי, ולכן הוה אמינא שגם אם דיהה השחור טמא, ושונה דין מראה שחור משאר הדמים האדומים.

קא משמע לן

התנא במשנה וכתב במפורש הדין שדיהה טהור בשחור ללמדינו שגם שחור בכלל זה. וטעם טהרת שחור בהיר הוא שאין דרך דם אדום המשחיר על ידי לקותא להיות דיהה, ואם בכל אופן דיהה השחור סימן הוא שחסר באדום שבו.

[ב]

רבי אמי בר אבא אמר: וכולן עמוק מכן

-

טמא, דיהה מכן

-

נמי טמא, חוץ משחור

שדיהה מכן טהור.

שואלת הגמרא:

אלא, מאי אהני שיעוריה דרבנן

שפירשה המשנה מהם המראות האדומים הטמאים, והרי בכל ענין בין אם הם בהירים יותר או כהים יותר גם כן טמאים?

ומתרצת:

לאפוקי "דיהה דדיהה"

, שדהה באופן קיצוני.

[ג]

ואיכא דאמרי: רמי בר אבא אמר: וכולן, עמוק מכן

-

טהור, דיהה מכן

-

טהור, חוץ משחור

שהתפרש דינו במשנה שעמוק ממנו טמא ודיהה טהור.

ולהכי מהני שיעוריה דרבנן

שדוקא לפי שיעור האודם שבמשנה הדמים טמאין , אך לא דיהה מכן ואף לא עמוק מכן.

[ד]

בר קפרא אמר: וכולן, עמוק מכן

-

טמא, דיהה מכן טהור, חוץ ממזוג שעמוק מכן טהור, דיהה מכן טהור.

ומביאה הגמרא עובדה:

בר קפרא אדיהו ליה

הביאו לפניו לשואלו על מראה דם כיין מזוג דהוי -

ואידכי

[וטהרו], וכן

אעמיקו ליה,

הובא לפניו מראה דם כמראה יין מזוג העמוק מהאמור במשנה,

ודכי

[וטהר גם אותו].

אמר רבי חנינא כמה נפיש גברא, דלביה

יכול להבחין במראות הדם -

כמשמעתיה!

[כהלכות שהוא מורה].

שנינו במשנה:

וכקרן כרכום

תנא

: כמראה קרן כרכום

לח ולא יבש.

ומביאה הגמרא ארבע ברייתות ביחס לצבע הכרכום ולאחר מכן מסבירה שאינן חולקות זו על זו:

א.

תני חדא

-

כתחתון ולא כעליון.

ב.

ותניא אידך

-

כעליון ולא כתחתון.

ג.

ותניא אידך

-

כעליון וכל שכן כתחתון!

ד.

ותניא אידך

-

כתחתון וכל שכן כעליון!

אמר אביי: תלתא דרי

שלש שורות עלים זו למעלה מזו יש בקרן כרכום

ותלתא טרפן הויין

[ובכל שורה יש שלשה עלים זה למעלה מזה].

ואם באת לבדוק מראה דם המתאים לקרן כרכום,

נקוט דרא מציעתא,

בדוק לפי העלים שבשורה האמצעית בלבד,

וטרפא מציעתא בידך!

בין שלשת העלים שבשורה האמצעית המשובח הוא - העלה האמצעי שביניהם. אך הבדיקה בעלה הזה היא לא לעיכובא, אלא כל שלשת העלים האמצעים כשרים לבדיקה.

ולפי זה כך יהיה ביאור הברייתות:

א. כתחתון ולא כעליון - כשורה האמצעית ולא כשורה העליונה שמעליה.

ב. כעליון ולא כתחתון - כשורה האמצעית ולא כשורה התחתונה שמתחתיה.

ג. כעליון וכל שכן בתחתון - כעלה העליון שבשורה האמצעית וכל שכן בעלה האמצעי שתחתיו.

ד. כתחתון וכל שכן בעליון - כעלה התחתון שבשורה האמצעית וכל שכן בעלה האמצעי שעליו.

כי אתו לקמיה דרבי אבהו

לבדוק כקרן כרכום,

אמר

-

בגושייהו שנו!

כשהם מחוברים לאדמה שתחתם, ולא כשהם תלושים ממנה , שאז משתנה צבעם.

שנינו במשנה:

וכמימי אדמה

.

תנו רבנן: "כמימי אדמה"

-

מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים, דברי רבי מאיר.

רבי עקיבא אומר

: מביא אדמה

מבקעת יודפת.

רבי יוסי אומר: מבקעת סכנין.

רבי שמעון אומר: אף מבקעת גנוסר, וכיוצא

בהן.

תניא אידך: "וכמימי אדמה"

-

מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם ומציף עליה מים כקליפת השום.

ואין שיעור למים, משום דאין שיעור לעפר,

דהיינו שיביא מים שיש בהם כדי להציף כשיעור קליפת השום על כמות העפר שלפניו.

ואין בודקין אותן

כשהמים

צלולים, אלא

כשהן

עכורין,

שתהיה מעורבת האדמה במים וניכר מראיה.

צללו

המים [נהיו צלולים]

חוזר ועוכרן, וכשהוא עוכרן אין עוכרן ביד אלא בכלי!

איבעיא להו

: מהו ביאור הדין האחרון בברייתא

"אין עוכרין אותן ביד אלא בכלי"?

האם הביאור הוא -

דלא לרמיא

לעפר

בידיה ולעכרינהו,

והיינו: שלא ימלא ידיו בעפר ויערב העפר במים בעודנו בידו ואחר כך יניחו בכלי

אבל במנא,

אם העפר מונח כבר בכלי עם המים,

כי עכר ליה בידיה שפיר דמי

שכשידו רק מערבת העפר המונח בכלי אינה גורמת לשינוי במראה.

או דילמא

הביאור הוא -

דלא לעכרינהו בידא

כלל,

אלא במנא

יהא גם העירוב ויקח כלי נוסף ויערבב בו.

תא שמע: כשהוא בודקן

למימי אדמה,

אין בודקן אלא בכוס

ולא שיחזיק עפר מעורב במים בידו ויבדוק. ומשמע שיש להכניס את העפר לכלי עם המים ולערבו שם ולא להחזיקו בידו.

ועדיין תיבעי לך,

כי אכן ה

בדיקה

עצמה צריכה להעשות כאשר העפר

בכוס,

ולא כשהוא בידו, אבל

עכירה עצמה יש להסתפק במאי

היא צריכה להעשות, בכלי דוקא או גם ביד?

ומסקינן:

תיקו!

כי אתו לקמיה דרבה בר אבוה

לבדוק במימי אדמה

אמר להו

למביאי האדמה - מימי אדמה,

במקומה שנינו!

שרק אם בודק באותו מקום שנלקחה ממנו האדמה מועילה הבדיקה, אבל אם מעביר את האדמה למקום אחר משתנה מראיתה ואי אפשר לבדוק על פיה.

רבי חנינא פלי,

מבקע,

קורטא דגרגשתא ובדיק ביה. לייט עליה רבי ישמעאל ברבי יוסי

שמי שיעשה בדיקה שכזאת, שיהיה עונשו

באסכרה

.