Nidá 18a — o Talmud em português

ופליגא דרב קטינא

שאמר אידי ואידי ספק הוא.

[ג]

לרב הונא,

שאמר [השיטה השניה]: מהלול ולפנים טמא ודאי, ומן הלול ולחוץ טמא ספק -

לא פליגי

רבי חייא ורב קטינא אהדדי, וגם רב הונא מסכים עמם.

אלא -

כאן מן הלול ולפנים,

טמא ודאי, ובזה איירי רבי חייא.

כאן מן הלול ולחוץ

, הווי ספק, ובזה איירי רב קטינא, ומתאימים דבריהם עם דברי רב הונא.

ומקשה הגמרא:

[ד]

אלא, לרמי בר שמואל ולרב יצחק בריה דרב יהודה, דאמרי: מן הלול ולחוץ ספקו טהור, מן הלול ולפנים ספקו טמא

-

הני

מתניתא דרבי חייא דרב קטינא

במאי מתוקמא?

על כרחך רק

מן הלול ולפנים

[כי מן הלול ולחוץ ספיקם טהור ואלו רבי חייא ורב קטינא מטמאים] -

לימא פליגא דרבי חייא

שאמר מן הלול ולפנים ודאי טמא ואילו הם אמרו ספק טמא!?

ומתרצת הגמרא:

לא קשיא

.

כאן,

דברי רבי חייא, הם

כשנמצא

הדם

בקרקע

פרוזדור,

שפתח החדר שממנו יוצא הדם לפרוזדור הוא בסמוך לקרקע הפרוזדור, וכשיוצא הדם מהחדר כדרכו זב לקרקע הפרזדור, ולכן היא טמאה בודאי שתולים שהגיע הדם מהמקום שממנו דרכו להגיע.

וכאן,

דברי רמי בר שמואל ורב יצחק המטמאים מספק, הם

שנמצא

הדם

בגג פרוזדור,

שאז, למרות שהוא נמצא בצידו הפנימי, יש לחשוש שהגיע מהעליה לפי שאין דרכו של דם החדר לעלות למעלה ולהגיע לגג הפרוזדור ובהכרח שקרה שינוי, ויש להסתפק מהו השינוי, האם שכבה וכך הגיע דם העליה לבפנים מהלול, או שנתכופפה ועלה דם החדר למעלה.

אמר רבי יוחנן: בשלשה מקומות הלכו בו חכמים

אחר הרוב, ועשאום כודאי,

שהדין "הלך אחר הרוב" מכריע את הדין בודאות. ואלו הם:

א.

מקור

. ב.

שליא

. ג.

חתיכה.

[ובהמשך יבואר מהי מעלת ג' מקומות הללו, והרי בכל התורה הולכים אחרי הרוב].

ומבארת הגמרא:

א.

מקור

-

הא דאמרן

שדם הנמצא בפרוזדור לפנים מהלול טמא בודאי, משום שרוב הדמים המצויים שם הם מן המקור.

ב.

שליא

-

דתנן: שליא בבית

-

הבית טמא

משום אהל המת.

ולא

משום

שהשליא

עצמה היא

ולד

המטמא באהל.

אלא

משום שאמרינן

שאין שליא בלא ולד

157 ,

והולכים אחרי רוב השליות שיוצא עמהן ולד, ואומרים שגם בשליה שלפנינו יש ולד המטמא באהל.

רבי שמעון אומר: נמוק הולד עד שלא יצא

ממעי אמו, ונעשה דם. והתערב דם השליא בדם הלידה, והתבטל ברוב, ולפיכך אינו מטמא באהל.

ג.

חתיכה

-

דתנן: המפלת יד חתוכה

[שיש לה חתוך אצבעות]

ורגל חתוכה

-

אמו טמאה לידה!

שכיון שיצאה יד או רגל עם חיתוך האצבעות, סומכים על כך שרוב הולדות הם שלמים, ומה שלא יצא כל הולד הוא משום שנימוק בלידה.

ואין חוששין שמא

היד או הרגל -

מגוף אטום באתה

[שהיולדת גוף אטום, שאין לו חיתוך איברים אינה טמאה לידה, ואין לה ימי טומאה וטהרה של יולדת].

אלמא, מסתמכים על כך ש"רוב נשים - ולד מעליא ילדן", ונותנים לה ימי טוהר כיולדת.

ותמהה הגמרא:

ותו ליכא?

האם רק בשלשה מקומות אלו מצינו שהולכים אחרי הרוב?

והאיכא

דין

תשע חנויות!

דתניא

: אם היו

תשע חנויות

בעיר, והיו

כולן מוכרות בשר שחוטה

159 , ואחת מוכרת בשר נבילה, ולקח

אדם בשר

מאחת מהן, ואינו יודע

[אינו זוכר]

מאיזה מהן לקח

-

ספקו אסור!

שאין הולכים אחרי הרוב כיון שהספק הוא החנות שבה קנה את הבשר, והחנויות קבועות במקומן, וגזירת הכתוב היא ש"כל קבוע - כמחצה על מחצה דמי".

ובנמצא

בשר בעיר, שלא בחנויות -

הלך אחר הרוב

! שכיון שלא לקח ממקום הקביעות הספק הוא מאיזה חנות יצא הבשר ואמרינן "כל דפריש - מרובא פריש".

ומתרצת הגמרא: שלשת המקומות שאמר רבי יוחנן - בעניני

טומאה קאמרינן,

אבל בעניני

איסורא לא קאמרינן

משום שישנם איסורים רבים שהולכים בהם אחרי הרוב בתורת ודאי.

ומקשה הגמרא:

והאיכא

בענין טומאה מקום נוסף שהולכים אחרי הרוב, דתניא:

אם היו

תשע צפרדעין

שאינם מטמאין,

ו

היה גם

שרץ אחד

המטמא טומאת שרצים

ביניהם, ונגע

אדם

באחד מהם, ואינו יודע באיזה מהן נגע,

הרי אם אירע הספק

ברשות היחיד

-

ספקו טמא

. ואם אירע

ברשות הרבים

-

ספיקו טהור,

שכיון שהשרץ קבוע בין הצפרדעים נידון כמחצה על מחצה, וקיימא לן שספק השקול בטומאה ברשות היחיד מכריעים לטמא, וברשות הרבים מטהרים.

ובנמצא,

שפירש אחד מהן ממקום הקביעות, ואין ידוע איזה מהם פירש, אמרינן

הלך אחר הרוב

דכל דפריש מרובא פריש. וטהור הנוגע כיון שהרוב היו צפרדעים שאינם מטמאים.

ומתרצת הגמרא: שלשת המקומות שאמר רבי יוחנן שהולכים בהם אחרי הרוב בעניני

טומאה דאשה קאמרינן

אבל בעניני

טומאה בעלמא

לא קאמרינן.

ומוסיפה הגמרא להקשות:

והאיכא

בטומאת אשה

הא

דאמר רבי יהושע בן לוי!?