Nedarim 59b — o Talmud em português

אם היו עלין שלהן שחורין

[נוטים לשחרות] הרי הם

אסורין

כפירות שביעית, ששחרות העלין מוכיחה, שגידולם יפה ומקרקע שביעית נתגדלו.

ואם

הוריקו

העלין הרי הם

מותרין

, שזה מוכיח שלא מן קרקע של שביעית נתגדלו, אלא מן הבצלים עצמן.

ומניחה הגמרא שאף העיקר אסור משום שביעית כשהושחרו העלין, שהרי סתמא קתני אסורין, ואם ימכור אותן ייתפסו כל הדמים בקדושת שביעית כדין פירות שביעית שתופסין את דמיהן, ולא נאמר שאין תופס את דמיו אלא כנגד התוספת בלבד.

ולכן מקשינן:

וכי שחורין

העלין

אמאי אסורין!?

לימא: היתר שבהן, להיכן הלך!?

אמר

דחה

ליה

רב חסדא לרבה:

מי סברת על

ה

עיקר

הוא ד

קתני

שאם הושחרו העלין הרי הן אסורין!? אין הדבר כן, אלא

אתוספת

הוא ד

קתני אסורין

. ולהשמיענו, שאין הגידולין נמשכין אחר העיקר. אבל העיקר המותר, בהיתירו הוא עומד.

ומקשה על כך הגמרא:

אי הכי

שאף התנא של המשנה לא אסר אלא את התוספת, אם כן

מאי אתא רבן שמעון בן גמליאל

שנחלק על התנא של משנתנו -

למימר

[מה בא הוא לחלוק]!?

דתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר

:

הגדל בחיוב

בשביעית - הרי הוא

חייב

בביעור כדין פירות שביעית, אבל

הגדל בפטור

בששית - הרי הוא

פטור

.

והרי אם כדברי רב חסדא, שאף התנא של משנתנו לא אסר אלא את התוספת, הרי נמצא ד

תנא קמא נמי הכי קאמר

כמו רבן שמעון בן גמליאל, ובמה נחלקו!?

ומשנינן:

כולה מתניתין, רבן שמעון בן גמליאל קתני לה

.

התנא של המשנה הוא רבי שמעון בן גמליאל, ולא באה הברייתא לחלוק על המשנה אלא לבאר את שיטתו של רבן שמעון בן גמליאל במשנה ; ואם כן אין להוכיח ממשנה זו כדברי רבי יוחנן רבך.

ונמצא לפי דחייתו של רב חסדא, שלא מיבעיא שאין סיוע לרבי יוחנן ממשנה זו, אלא אדרבה מוכח מכאן שאנו אומרים "היתר שבהן להיכן הלך" ולכן הגדל בפטור פטור, ודלא כרבי יוחנן הסובר שגידולי איסור מבטלין את ההיתר!?

ואמר על כך רבה: שאפילו אם תמצי לומר כפירושו של רב חסדא דכולה רבן שמעון בן גמליאל היא ואין סיוע לשיטת רבי יוחנן ממשנה זו, מכל מקום קושיא אין על רבי יוחנן אף לפי פירוש זה -

ו

משום ד

עד כאן לא שמעת ליה לרבן שמעון בן גמליאל

שאין גידולי איסור מבטלין את ההיתר, אלא היכא

דלא קא טרח

לזורען ולבטלן, שהרי מאליהן נפלו עליהם גשמים.

אבל היכא דקא טרח

וכגון ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה - אף עיקר של היתר

בטיל ברובא

של גידולי איסור.

ומקשינן:

והרי

"

ליטרא מעשר טבל

שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין"

דקטרח

לזורעה,

ו

מכל מקום

קתני

בברייתא שהובאה לעיל נח ב:

ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון

הרי שאפילו אם טרח, אין הגידולין של שביעית הפטורים מן המעשר מבטלין את העיקר. ותיקשי לרבי יוחנן, האומר: גידולין מבטלין את העיקר במקום שטרח!? ומשנינן:

שאני גבי מעשר, דאמר קרא

"

עשר תעשר

",

דהיתירא זרעי אינשי, דאיסורא לא זרעי אינשי

.

ואסמכתא בעלמא היא, וכך היא כוונת הגמרא:

עד כאן לא אמר רבי יוחנן שהגידולין מבטלין את העיקר כשטרח, אלא אם היה האחד היתר והשני איסור, כי שני דברים שאינם שוים מבטלים זה את זה, אבל ליטרא של מעשר טבל שזרעה בשביעית, שהן העיקר והן הגידולין הם איסור - אף שאין איסורן שוה, שזה טבל וזה שביעית - אין הגדולין מבטלין את העיקר.

גופא

[הובא לעיל נז ב]:

אמר רבי חנינא תירתאה אמר רבי ינאי: בצל של תרומה

האסור לזרים אפילו באכילת עראי -

שנטעו

בקרקע,

ורבו גידוליו

שהן טבל

על עיקרו

שהוא תרומה, כשיעור שיש בו לבטל את איסור התרומה.

הרי הבצל כולו

מותר

מדין תרומה, וחזר לטבלו ומותר באכילת עראי עד שייקבע.