Nedarim 52a — o Talmud em português

א.

הנודר מן הבשר,

הרי הוא

מותר ברוטב

של הבשר,

ובקיפה

הפרשה דקה של בשר הנקפית בשולי הקדירה.

ב. כי דברים אלו אינם נקראים בשר בלשון בני אדם.

ורבי יהודה אוסר

את הרוטב והקיפה לנודר מן הבשר, לפי שיש בהם טעם שיצא מהבשר הנדור, ולכן הם בכלל בשר.

אמר רבי יהודה: מעשה

שהיה, שנדרנו מן הבשר,

ואסר עלינו רבי טרפון ביצים שנתבשלו עמו

עם הבשר בקדרה אחת.

ומוכח, שהנודר מן הבשר אסור אפילו בדבר המתבשל עם הבשר ובולע לתוכו את טעם הבשר, ואם כן גם ברוטב וקיפה אסור, שהרי יש בהם טעם בשר.

אמרו לו

חכמים לרבי יהודה:

כן הדבר,

שהדין כרבי טרפון,

אבל דבריו אינם סותרים לשיטתינו, כי לא אסר רבי טרפון את הטעם היוצא מן הבשר.

אלא

אימתי

אסר רבי טרפון את הטעם היוצא מן הבשר, דווקא

בזמן שיאמר "בשר זה עלי",

שאסר את הבשר המונח לפניו, שבאופן זה החשיב את הבשר כחתיכת איסור, ואסור גם כל היוצא ממנו,

היות שכך הוא הדין:

שהנודר מן הדבר

המסוים,

ו

הדבר שנדר ממנו

נתערב ב

דבר

אחר,

שמותר בו -

אם יש בו

בדבר הנדור שנפל לתערובת,

ב

כדי

נותן טעם

שיש בו שיעור כדי ליתן טעם בדבר ההיתר שנתערב בו (ושיעורו - אחד משישים מהתערובת),

אסור

הנודר מכל התערובת, כיון שיש בתערובת טעם שיצא מהדבר הנדור.

אבל אם אין בדבר הנדור שנפל לתערובת, שיעור של אחד משישים, שהוא שיעור של נותן טעם, הדין שהתערובת מותרת .

וכל זה בנודר מדבר מסוים, אבל הנודר מבשר סתם, אינו אסור אלא בבשר ממש, ומותר בכל המתבשל עמו, ואף ברוטב ובקיפה.

ב.

הנודר מן היין, מותר בתבשיל ש

נתערב בו יין ו

יש בו טעם יין,

שהרי הוא נדר מיין, ותבשיל זה אינו יין, וכדעת חכמים לעיל לגבי בשר, שהיוצא מן הדבר הנדור מותר, באופן שלא נדר מדבר מסוים.

ג. אבל אם

אמר: קונם יין זה שאני טועם,

שאסר יין מסוים שהיה מונח לפניו,

ונפל ל

תוך

תבשיל,

כיון שאסר יין מסוים, לכן גם היוצא ממנו אסור, ולכן הדין, ש

אם יש בו

ביין שנפל לתבשיל שיעור של

בנותן טעם

[בכדי ליתן טעם בתבשיל],

הרי

תבשיל

זה אסור

לנודר, כיון שיש בו טעם היוצא מן היין האסור עליו.