Nedarim 42a — o Talmud em português

מתניתין:

המודר הנאה מחבירו לפני שביעית,

אינו יורד לתוך שדהו

של המדיר אפילו בשנה השביעית, כשהפירות הפקר, היות שהקרקע עצמה שייכת לבעליה גם בשביעית, והרי המודר הנאה מחבירו, אסור אף בדריסת הרגל [כפי ששנינו במשנה לעיל].

ו

אף

אינו אוכל מן ה

פירות ה

נוטות

אל הדרך הסמוכה לשדה, אף שאינו נכנס לשדה.

ובשביעית,

אם הדירו בשנה השביעית עצמה, שהפירות הם הפקר ואינם שייכים לבעל הקרקע, אמנם

אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות.

ואם

נדר הימנו מאכל לפני שביעית,

ולא אסר הנאה ממנו.

אזי אף לפני שהגיעה השביעית,

יורד לתוך שדהו

,

ואינו אוכל מן הפירות,

שהיות ואסרם לפני שביעית נשאר איסורו בשביעית.

ואם הדירו

בשביעית

-

יורד

לתוך שדהו,

ואוכל

מן הפירות.

גמרא:

רב ושמואל, דאמרי תרוייהו

שכך הוא פירוש משנתינו:

אם אמר אדם לחבירו:

נכסים אלו

[שלפנינו אסורים]

עליך!

אזי, אם היה הנדר

לפני שביעית

-

אין

המודר

יורד לתוך שדהו

של המדיר,

ואינו אוכל מן

הפירות

הנוטות

-

אף על פי שהגיע שביעית.

והטעם, משום שהם סוברים, שכיון שאסר המדיר את הפירות בזמן שהיו ברשותו, דהיינו קודם שביעית, חל האיסור אף בשביעית, למרות שאז יצאו הפירות מרשותו [שהרי בשביעית הפקר הם].

ואם בשביעית נדר

-

אין

המודר

יורד לתוך שדהו,

שהרי שלו היא, ויכול לאסור דריסת הרגל.

אבל אוכל

המודר

מן

הפירות

הנוטות,

שהרי הפירות - הפקר הם.

ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו

בפירוש משנתינו:

אם אמר אדם לחבירו לפני שנת השביעית:

נכסי

[אסורים]

עליך!

אזי,

לפני שביעית, אין יורד לתוך שדהו, ואין אוכל מן הנוטות.

ומש

הגיע שביעית,

עדיין

אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא את הנוטות,

לפי שלא חל האיסור עליהם משהגיע שביעית.

ואמרינן:

לימא בהא קמיפלגי

רב ושמואל, ורבי יוחנן וריש לקיש:

דרב ושמואל סברי: אדם אוסר דבר שברשותו

-

אפילו לכשיצא מרשותו.

ולכן, כיון שבזמן שהדיר את חבירו היו הפירות ברשותו, לכן הם אסורים אף בשביעית, למרות שכבר אינם ברשותו.

ו

אילו

רבי יוחנן וריש לקיש סברי: אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו,

ולכן משהגיעה שביעית, הפירות מותרים.

ותמהינן:

ותיסברא?

ו

מי איכא למאן דאמר

ש

אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו?

אם כן, ניפלגי

רבי יוחנן וריש לקיש

ב

אומר

נכסים אלו

עליך, שאין הפירות אסורים משהגיעה שביעית,

ו

אנו נדע ש

כל שכן

שהם חולקים

ב

אומר

נכסי

עליך, שהרי אז משמע מלשונו שאסר את הפירות דווקא כשהם שלו! [עיין בר"ן!]

ותו, הא תנן

בפירוש

דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו!

דתנן: האומר לבנו: קונם שאתה נהנה לי!

אם

מת

האב -

יירשנו

הבן. שהרי אינו נהנה מהאב, אלא מהירושה שזיכתה לו התורה.

אבל אם אסר עליו האב את הנאתו

בחייו ובמותו

,