Nedarim 39b — o Talmud em português

אמר רבא: שמואל

מתניתין קשיתיה

[הוקשו לו דברי משנתינו].

וכך הוקשה לו: אם מדובר במשנה כשנכסי חולה אסורין על המבקר, והטעם שמותר לו לבקרו היינו משום שלא אדריה מן חיותיה, אם כן,

מאי איריא דתני

שמבקרו

עומד, אבל לא יושב?

הרי גם ישיבה היינו חיותיה!

שמע מינה

שבמשנה מדובר

דנכסי מבקר אסורין על החולה

.

אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן התורה

-

מנין?

שנאמר

לגבי עדת קרח:

"אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל אדם וגו'".

מאי משמע?

איך למדים מפסוק זה מצות ביקור חולים?

אמר רבא

: כך הוא פירוש הפסוק:

אם כמות כל האדם ימותון אלה, שהן חולים ומוטלים בעריסתן, ובני אדם מבקרים אותן,

וזהו מה שכתוב: "ופקודת כל אדם יפקד עליהם",

מה הבריות אומרים?

-

"לא ה' שלחני" לזה.

דרש רבא: "אם בריאה יברא ה'".

אם בריאה גיהנם

-

מוטב תהיה. אם לאו,

שלא נברא עדיין גיהנם -

יברא ה'

עתה את הגיהנם.

ותמהינן:

איני?

והא תניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם.

כלומר, שעלו במחשבה ליברא קודם שנברא העולם , לפי שאי אפשר לעולם בלא הם.

אלו הן

:

תורה, ותשובה, גן עדן, וגיהנם

[שהרי מחשבת בריאתם של ישראל קדמה לעולם, ואי אפשר שלא יהיו רשעים שצריך עבור עונשם את הגהינום, וכן שאר הדברים. ר"ן],

כסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח.

תורה

-

דכתיב: "ה' קנני ראשית דרכו וגו'"

[וסוף הפסוק הוא: "קדם מפעליו מאז"] .

תשובה

-

דכתיב: "בטרם הרים יולדו ותחולל וגו' תשב אנוש עד דכא וגו'"

.

גן עדן

-

דכתיב: "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וגו'"

.

גיהנם

-

דכתיב: "כי ערוך מאתמול תפתה"

.

כסא כבוד

-

דכתיב: "נכון כסאך מאז".

בית המקדש

-

דכתיב: "כסא כבוד מרום מראשון

מקום בית אלהינו".

שמו של משיח

-

דכתיב: "יהי שמו לעולם וגו'"

.

אלא הכי קאמר: אי איברי ליה פומא

[אם נברא פה לגיהנם] -

מוטב, ואם לא

-

יברא ה'

עתה.

ותמהינן:

והכתיב: "אין כל חדש תחת השמש",

ואיך יתכן שייברא עתה פי הגיהנם?!

ומבארינן:

הכי קאמר: אי הכא לא מקרב פומא, להכא ליקרב.

כלומר, אם פי הגיהנם אינו כאן, שיקרב לכאן. וזו אינה בריאה חדשה, אלא קריבה בעלמא.

דרש רבא, ואמרי לה: אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: "שמש ירח עמד זבולה"? שמש וירח בזבול

-

מאי בעיין

[מה הם עושין שם]?

והא ברקיע קביעי,

כדכתיב: "ויתן אותם אלקים ברקיע השמים", והזבול - למעלה מן הרקיע הוא!

מלמד, שעלו שמש וירח מרקיע לזבול

בזמן מחלוקתו של קרח ,

ואמרו לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם

-

אנו מאירים. ואם לאו

-

אין אנו מאירין!

באותה שעה ירה בהן

הקדוש ברוך הוא בשמש ובירח

חיצים וחניתות.

אמר להם: בכל יום ויום משתחוים לכם

אומות העולם -

ו

בכל זאת

אתם מאירים. בכבודי

-

לא מחיתם, בכבוד בשר ודם,

דהיינו, בכבודו של משה -

מחיתם!?

ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות

-

ומאירים, שנאמר: "לאור חציך יהלכו וגו'".

תניא: ביקור חולים

-

אין לה שיעור.

מאי "אין לה שיעור"?

סבר רב יוסף למימר: אין שיעור למתן שכרה

של מצוה זו.

אמר ליה אביי: וכל

שאר

מצות

-

מי יש שיעור למתן שכרן?

והא תנן: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות!

והיינו, שלכן תהיה זהיר אף במצוה קלה, משום שאין אתה יודע מתן שכר שלה, לפי שאין לה שיעור.

אלא אמר אביי: אפילו גדול

צריך לבקר

אצל קטן.

רבא אמר

: שצריך לבקר את החולה

אפילו מאה פעמים ביום.

אמר רבי אחא בר חנינא: כל המבקר חולה

-

נוטל אחד מששים בצערו.

אמרי ליה: אם כן, ליעלון שיתין ולוקמוה

[שיכנסו אצלו ששים אנשים, ויעמידוהו מחליו]!

אמר ליה

: נתכוונתי שכל אחד נוטל אחד מששים -

כעישורייתא דבי רבי

[כדלהלן].

ו

עוד, שזהו דווקא

ב

כהאי גוונא שהמבקר

בן גילו

[שנולד המבקר במזלו של החולה].

ומהו "עישורייתא דבי רבי"?

דתניא, רבי אומר: בת הניזונית מנכסי אחין

[לאחר מות אביהם] -

נוטלת עישור

[עשירית] מה

נכסים

שהניח אביה, לצורך נדונייתה.

אמרו לו

לרבי:

לדבריך, מי שיש לו עשר בנות

-

ובן,

יוצא ש

אין לו לבן במקום

בנות כלום,

שהרי הבנות יטלו את כל הנכסים לצורך נדונייתן!?

אמר להן

רבי: כך נוטלות הבנות לנדונייתן:

הבת ה

ראשונה

שנישאת -

נוטלת עישור נכסים. שניה

נוטלת עשירית

במה ששיירה

הראשונה,

שלישית

-

במה ששיירה

השניה, וכן עושות כולן.

ו

לאחר מכן

חוזרות

כולן

וחולקות בשוה

את מה שנטלו. [ומדובר שבאו בבת אחת, אבל אם באו בזאת אחר זאת, מקבלת כל אחת עשירית מהנכסים שנשארו. ר"ן]

אף כאן כך. הראשון שמבקר, אכן נוטל אחד מששים בצערו של החולה. אבל השני נוטל שוב אחד מששים במה שנשתייר, וכן כולם. ולכן, אף כשיבקרוהו ששים אנשים, לא יעמוד עדיין מחליו .