Versão em texto deste daf: original e tradução
Nedarim 21b — o Talmud em português
Nedarim 21b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Nedarim 21b
אמר ליה
רבינא:
מי דמי
המקרה בברייתא לשאלתי?
הרי
גבי
שתיית טיפת
צונן,
שהתירה לו הברייתא, זה משום ש
צדיקים אומרים מעט, ועושין הרבה
.
וכוונת זה שהזמינו לאכול עמו, היתה להזמינו לאכילה ושתייה מרובה, ולכן דחאו בנדר של זירוזין על טיפת מים או להכנס לביתו, כדי שלא יצטרך לסעוד אצלו, אך בודאי לא התכוון לאסור על עצמו שתיית צונן גרידא או שלא להכנס לביתו.
אבל
הכא, ספיקא הוא,
כי מצד אחד יש לומר
דלמא
זה
פחות מסלע
כוונתו לומר,
ו
זה
יותר על שקל קאמר, ו
נדרי
זירוזין הוי
.
או דלמא דוקא קאמר, ונידרא הוי?
ומסקינן:
תבעי!
נשאר הדבר בספק.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו, צריכין שאלה לחכם.
ואמר רב יהודה:
כי אמריתא
לדברי רב אסי
קמיה דשמואל,
תמה על דברי ו
אמר
:
תנא תני
"
ארבעה נדרים התירו חכמים
",
ו
אילו
את אמרת
"
צריכין שאלה לחכם
"!?
רב יוסף מתני לה להא שמעתא
-
בהאי לישנא
:
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ארבעה נדרים הללו
, שהן נדרי טעות, משום ש
קסבר: אין פותחין בחרטה.
והיינו, מי שבא לפני חכם כדי להשאל על נדרו, מתיר לו החכם אותו רק בהסתמך על "פתח", שמוצאים סיבה שאילו היה יודע אותה בשעת נדרו הוא לא היה נודר, שזה כעין נדר בטעות, אך לא מתירים לו ["פותחים"" לו] על סמך שהוא מתחרט עתה על מה שנדר בעבר.
ההוא דאתא לקמיה דרב הונא,
להשאל על נדרו.
אמר ליה
רב הונא:
לבך עלך?
האם שלם אתה עם נדרך שנדרת, כי נדרת אותו בלב שלם, ואינך מתחרט על שנדרת אותו, אלא רק שעכשיו מתחרט אתה על המשך קיומו ובאת לבקש שאתיר לך אותו מכאן ואילך?
אמר ליה: לא,
אין לבי שלם על שנדרתי, אלא מתחרט אני מעיקרא,
ושרייה
, והתיר לו רב הונא בחרטה גרידא.
ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר ליה: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה
שנדרת,
מי נדרת?
האם היית נודר אז?
אמר ליה: לא
הייתי נודר אז אלא מתפייס!
והתירו
רבה בר רב הונא.
תניא, רבי יהודה אומר: אומרים לו לאדם
: האם
לב זה
שנדרת, עדיין
עליך
שרוצה עתה בנדרך אלא אינך רוצה בו מכאן ולהבא?
אם אמר
"
לאו
", אלא מתחרט על שנדר אותו מעיקרא -
מתירין אותו
.
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: אומרים לו לאדם: אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה
שנדרת,
מי נדרת?
אם אמר
"
לאו
" -
מתירין אותו.
[
סימן: אסי ואלעזר, יוחנן וינאי
]
ההוא דאתא לקמיה דרבי אסי, אמר ליה: כדו תהית?
האם עתה תוהה אתה על הראשונות, על שנדרת, או שמא מרוצה אתה מכך שנדרת אלא אתה בא להתירו עתה?
אמר ליה
: וכי
לא
תוהה אני?
דהיינו, ודאי שתוהה אני על שנדרתי!
ושרייה
רבי אסי על סמך חרטתו בלי שיצטרך פתח של טעות [ואין זה
רב
אסי, הסובר לעיל שאין פותחין בחרטה].
ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר, אמר ליה: בעית נדור?
אמר ליה: אילו לא
היו
מרגזין לי
בשעה שנדרתי -
לא בעינן כלום
לנדור.
אמר ליה: תהא כבעית
, כרצונך להתירו, והנדר מותר.
ההיא איתתא דאדרתה לברתה
, שהדירה את בתה הנאה ממנה.
אתאי לקמיה דרבי יוחנן
להשאל על נדרה.
פתח לה רבי יוחנן פתח לנדרה ו
אמר לה
:
אילו הוה ידעת
בשעת נדרך,
דאמרן מגירתיך
, שמחמת נדרך ירננו שכנותייך
עלה דברת
, על בתך: