Nazir 7a — o Talmud em português

עוד מקשה הגמרא:

ואימא

"ימים שצריכים למלאות" הוא

שנה

, שפעמים היא מלאה כשהחדשים מלאים, ופעמים היא חסרה כשהחדשים חסרים!?

ומשנינן: הרי הכתוב אומר "עד מלאת הימים", ו

מי מנינן

שנה

ליומי

[וכי מונים שנה לימים]!?

והא רבנן דקיסרי אמרי: מנין שאין מונין ימים לשנים

, שאם צריכה השנה עיבור יוסיפו לה ימים?

שנאמר

: "

לחדשי השנה

",

חדשים מחשבין לשנים, ולא ימים לשנים

.

מתניתין:

בין אם אמר אדם:

הריני נזיר

[נזירות]

אחת גדולה

-

ובין אם אמר:

הריני נזיר

[נזירות]

אחת קטנה

ו

אפילו

אמר: הריני

נזיר

מכאן ועד סוף העולם

אין הוא

נזיר

אלא

שלשים יום

, ובגמרא יתבאר יותר.

גמרא:

שנינו במשנה: אפילו נזיר מכאן ועד סוף העולם נזיר שלשים יום:

תמהה הגמרא:

אמאי?

וכי למה לא יהא נזיר אלא שלשים יום!?

והא

"

מכאן ועד סוף העולם

"

קאמר

, ומשמעות דבריו היא שיהא נזיר כאורך הזמן שמהלך אדם מכאן ועד סוף העולם שהוא חמש מאות שנה, ויהא נזיר חמש מאות שנה!? ומשנינן: לא נתכוין זה להאריך את זמן נזירותו מעבר לסתם נזירות. אלא

הכי קאמר

: "

אריכא לי הדא מילתא

[ארוכה הנהגת הנזירות בעיני]

כ

אילו נמשכת היא

מכאן ועד סוף העולם

".

ומקשינן מהא ד

תנן

לקמן:

"

הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני

",

אומדים

[משערים]:

כמה ימים

של הילוך יש

מכאן ועד מקום פלוני

-

ואם מספר הימים הוא

פחות משלשים יום

, הרי זה

נזיר שלשים יום

שאין נזירות פחותה משלשים יום.

ואם לאו

שמספר הימים הוא יותר על שלשים יום - הרי זה

נזיר כמנין הימים

.

ו

תיקשי:

אימא הכא

כשאמר "מכאן ועד מקום פלוני" -

נמי

לא נתכוין זה לקבוע זמן לנזירותו, שאם לא כן היה אומר את מספר הימים שמכאן ועד מקום פלוני -

אלא הכי קאמר: "

אריכא לי הא מילתא כמכאן ועד מקום פלוני

", וכשם שאנו אומרים במשנתנו כשאמר: "מכאן ועד סוף העולם"!?

אמר

תירץ

רבא

: התם - באומר "מכאן ועד מקום פלוני" - עוסקת המשנה במי

שהחזיק בדרך

לילך לאותו מקום פלוני, וכשעומד להתחיל ללכת, נדר, ומסתמא מפני אונסי הדרך קיבל עליו את הנזירות כדי להנצל מסכנת הדרך לסך מהלך הימים עד אותו מקום. ולכן אף שלא אמר את מספר הימים, מסתמא כוונתו להיות נזיר כמספר הימים שמכאן ועד מקום פלוני. עוד מקשה הגמרא על משנתנו שהאומר "מכאן ועד סוף העולם", אין אנו מפרשים את דבריו כפשוטם:

וליהוי כל פרסה ופרסה?

כלומר: נפרש את כוונתו שקיבל על עצמו הרבה נזירויות כמספר הפרסאות שמכאן ועד סוף העולם!? ומשנינן: משנתנו עוסקת

באתרא דלא מני פרסי

[במקום שאין דרך להגדיר מרחק לפי מספר הפרסאות].

ואכתי מקשינן על משנתנו:

וליהוי כל אוונא ואוונא

[מהלך יום נקרא "אוונא"], כלומר: קיבל עליו הרבה נזירויות כמנין הימים שאדם מהלך מכאן ועד סוף העולם, ולגלח כל שלשים יום!?

מי לא תנן: הריני נזיר כעפר הארץ, וכשער ראשי, וכחול הים, הרי זה נזיר לעולם

בכמה נזירויות זו אחר זו,

ומגלח אחת לשלשים יום

שהוא סוף כל נזירות -

הרי שמפרשים אנו את דבריו שקיבל על עצמו נזירויות הרבה, ואין אנו מפרשים לקולא שכוונתו לומר "אריכא לי האי מילתא כאילו אמרתי הריני נזיר כמנין שער ראשי"!?

ומשנינן הן על הקושיא שנפרש דבריו "כל אוונא ואוונא" והן על הקושיא הקודמת "וליהוי כל פרסה ופרסה":

כל מילתא דאית ביה קיצותא

[קצבה]

לא קתני

בההיא משנה.

כלומר: עד כאן לא אמרנו שאנו מפרשים את דבריו למספר נזירויות ולא לומר ש"אריכא לי מילתא", אלא במקום שאין לדבר קצבה, שלא היה יכול לומר את מספר הנזירויות. אבל כשאמר "מכאן ועד סוף העולם" שיודע הוא את מספר הימים לפי חשבון חמש מאות שנה, בהכרח שכוונתו לומר ש"אריכא לי מילתא", שאם לא כן היה אומר את המנין.

והתניא

[בניחותא] שיש חילוק בין דבר שיש לו קיצבה לדבר שאין לו קיצבה:

האומר:

הריני נזיר כל ימי חיי

, שאינו יודע כמה ימי חייו, או שאמר:

הריני נזיר עולם

,

הרי זה נזיר עולם

, ומיקל ראשו מפעם לפעם כפי דעות התנאים בזה.

אבל אם קצב את הזמן,

אפילו

שאמר: הריני נזיר

מאה שנה

, ו

אפילו

אמר: הריני נזיר

אלף שנים, אין זה

"

נזיר עולם

" שמיקל ראשו מזמן לזמן,

אלא נזיר

הוא

לעולם

.

כלומר: לכל ימי חייו ויותר עד מאה או אלף שנים, ואינו מיקל ראשו כלל.

רבה אמר

טעם אחר למה ב"מכאן ועד סוף העולם" אין אנו מפרשים את דבריו לנזירויות הרבה כמנין הימים שמכאן ועד סוף העולם, כמו האומר "הריני נזיר כעפר הארץ וכשער ראשי וכחול הים" שאנו מפרשים את דבריו למספר נזירויות עד אין מספר:

כי

שאני שערות

ראשו [וכן עפר הארץ וחול הים],

הואיל ומובדלות זו מזו

, ועל כן מתפרשים דבריו לנזירויות הרבה. מה שאין כן ימים, שאינם מובדלים זה מזה, ועל כן אין לפרש את דבריו לנזירויות הרבה כמנין הימים שמכאן ועד סוף העולם.

וכיון שאין לפרש את דבריו לנזירויות הרבה, שוב אין אנו מפרשים שרצה נזירות אחת לחמש מאות שנה, שאם כן היה אומר חמש מאות שנה, אלא כוונתו לומר "אריכא לי".

אך תמהה הגמרא:

גבי יומי נמי

, מובדלים הם זה מזה. ד

הא כתיב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

", ומאמר הכתוב "יום אחד", משמע שהוא בא להבדילו מן היום שלאחריו!? ומשנינן:

התם

"יום אחד" שאמרה תורה גבי ימים -

לאו דמפסקי מהדדי הוא

[אין זה משום שמובדלים הם זה מזה], אלא

מאי קאמר

[הכי קאמר]:

יממא וליליא

, היום והלילה שלפניו

חד יומא הוא

, ונפקא מינה לשבת ויום טוב שהיום הולך אחר הלילה.

ולעולם

ימים

לא מפסקי מהדדי

, אין הם מובדלים זה מזה, אלא נוגעים זה בזה.

רבא אמר: למה לך אקשויי כולי האי?

[למה לך להקשות כל כך הרבה] מה ההבדל בין משנתנו לאומר הריני נזיר כשער ראשי, והרי החילוק הואא פשוט: כי

שאני התם

, היינו במשנתנו,

דהא קתני: הריני נזיר

"

אחת

" גדולה, ואפילו נזיר מכאן ועד סוף העולם", והמילה "אחת" מתייחסת גם לאומר "הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם", שכך אמר: "הריני נזיר [נזירות] אחת מכאן עד סוף העולם". ואם כן, הרי אמר בפירוש שהוא נזיר נזירות אחת, ולא כמה נזירויות.

מתניתין:

אמר אדם:

הריני נזיר, ויום אחד

, היות והסמיך מילת "נזיר" ליום, מפרשים דבריו כאילו אמר: הריני נזיר, ונזיר יום אחד -

או שאמר:

הריני נזיר ושעה אחת

, היות ונסמכה מילת נזיר לשעה, מפרשים דבריו שהוא מקבל סתם נזירות, ועוד שעה אחת של נזירות -

או שאמר:

הריני נזיר אחת ומחצה

, שאף כי לא הסמיך מילת נזיר ל"מחצה" הרי זה משום שלא היה יכול לומר "הריני נזיר ומחצה" שאין לדבריו אלו משמעות כלל, ולכן מתפרשים דבריו כאילו אמר "הריני נזיר, ונזיר מחצה" דהיינו עוד מחצת נזירות -

הרי זה

בכל אלו

נזיר שתים

[נוהג שתי נזירויות], היות שכל המקבל על עצמו יום או שעה או חצי נזירות הרי זה נזיר שלשים יום, ונמצא שקיבל על עצמו שתי נזירויות.

גמרא:

מקשה הגמרא:

למה לי למיתנא

[למה צריך התנא לשנות] את

כל הני

שלש דוגמאות!?

ומפרשת הגמרא:

צריכי!

דאי תנא

"

הריני נזיר ויום אחד

" בלבד, ולא הוה תני "הריני נזיר ושעה אחת", הייתי אומר:

הכא הוא דאין נזירות ליום אחד, אמטו להכי קמני תרתין

[לפיכך מונה הוא שתי נזירויות].

אבל

"

הריני נזיר ושעה אחת

",

לימני שלשים ואחד יום

.

קא משמע לן

.