Nazir 64a — o Talmud em português

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא דתנא קמא

הסובר שספק טומאה צפה הרי היא טהורה בכל מקום?

אמר רבי יצחק בר אבודימי

:

משום דמחד גיסא

כתיב

: "

בכל השרץ השורץ

", ומשמע: ב

כל מקום שהוא שורץ

, כלומר: בכל מקום שהוא ראוי לשרוץ ואפילו על המים.

ו

מאידך

כתיב

: "

על הארץ

", דמשמע דוקא על הארץ מטמא.

הא כיצד

יתיישבו מקראות הללו?

ודאי מגעו

, אם ודאי נגע בשרץ הרי הוא

טמא

בכל מקום, ואפילו על המים, וזה הוא שאמר הכתוב: "בכל השרץ השורץ".

ספק מגעו

, אם ספק נגע הרי הוא

טהור

כשהיה השרץ על פני המים, וזה הוא שאמר הכתוב "על הארץ".

ומוסיפה הגמרא ומבארת:

ורבי שמעון

המחלק בין טומאה צפה בכלים לבין טומאה צפה על הארץ -

מאי טעמא?

אמר עולא

:

מחד גיסא

כתיב

" [וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ וגו'. אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע מהם וגו'. וכל אשר יפול עליו מהם וגו'. וכל כלי חרש וגו'].

אך מעין

ובור מקוה מים יהיה טהור, ונוגע בנבלתם יטמא".

ודרשו חכמים: הנוגע בשרץ שעל פני מעין ובור ומקוה מים הרי הוא טהור.

ו

מאידך

כתיב

באותו פסוק "ונוגע בנבלתם

יטמא

", דמשמע הנוגע בנבלתם בכל מקום יהיה טמא.

הא כיצד

יתיישבו מקראות הללו?

טומאה

צפה ב

מים שב

כלים

שאינו דומה למעין ובור שהם מים על גבי קרקע -

טמא

.

וזה הוא שאמר הכתוב: "ונוגע בנבלתם יטמ א".

טומאה צפה

ב

מים שב

קרקע

, דומיא דמעין ובור -

טהור

.

תנו רבנן

:

כל

השרצים

הניטלין

, שהיה חבירו מטלטל שרץ על פני המים, ספק נגע בו ספק לא נגע -

או הנגררין

על ידי אדם במים.

ספיקן טמא

ואינם חשובים כטומאה צפה

מפני שהן כמונחין

, כיון שיד אדם תופס בהם.

ו

אילו

הנזרקין ספיקן טהור

.

חוץ מן כזית המת

.

ו

חוץ מ

המאהיל על פני טומאה

.

כגון אדם ההולך במים, ונמצא כזית מת קבוע במים, ספק עבר הטהור עליו והאהיל על המת הוא טמא כיון שהוא טומאת אוהל, ולא נתחדש דין טומאה צפה אלא בטומאת מגע, היות והכתובים הרי בשרץ נאמרו, ולומדים אנו מהם לשאר הטומאות כעין טומאת שרץ שהיא מטמאת במגע ולא באוהל.

וכל דבר שמטמא מלמעלה כלמטה

[המונח על הזב והזבה הרי הוא טמא כמו משכבו שמתחתיו] -

ומפרשת הגמרא:

לאיתויי

[להביא]

זב וזבה

, שהן מטמאים בהיסט או במדרס, שלא נאמר בהם דין "טומאה צפה", שהיא לא נאמרה אלא במגע בלבד כמו שרץ שאינו מטמא אלא במגע.

בעי רמי בר חמא

:

מת

או שרץ המונח

בכלי, ו

היה ה

כלי צף על פני המים, מהו

, האם חשוב המת או השרץ כטומאה צפה?

האם

בתר כלי אזלינן

, כלומר: האם מיחסים את השרץ לכלי, והרי הוא קבוע בתוכו.

או

שמא

בתר מיא

[מים]

אזלינן

, כלומר: מיחסים את המת והכלי כאחד למים, והרי הם צפים.

מוסיפה הגמרא ומסתפקת:

אם תמצי לומר: בתר כלי אזלינן

, ואין המת בכלי חשוב כטומאה צפה -

עדיין יש להסתפק ב

מת על גבי שרץ

, ושרץ על גבי מים,

מהו

דינו של המת האם הוא חשוב כטומאה צפה -

האם נאמר:

כיון דהאי

[שרץ] מטמא את הנוגע בו

טומאת ערב, והאי

[מת] מטמא את הנוגע בו

טומאת שבעה

, הרי זה

כמאן דמחתא טומאה

של המת

בכלי דמיא

.

כלומר: היות ושני מיני טומאות הן, אי אפשר להחשיבם כדבר אחד, והרי המת על גבי השרץ כדין מת על גבי כלי שאינו נחשב טומאה צפה.

או דילמא

אף על גב ששני מיני טומאות הן,

טומאה סמיכתא היא

[טומאה עבה אחת], והרי הטומאה כולה צפה.

ואם תמצי לומר

שמת על גבי שרץ - כיון ששני מיני טומאות הן -

כמאן דמחתא טומאה בכלי דמיא, וטמא ודאי

[כלומר: אין מקום להסתפק בשני מיני טומאות, וודאי שאין זו טומאה צפה].

עדיין יש להסתפק:

שרץ על גבי נבלה

של בהמה,

ונבלה צפה

על פני המים,

מהו

דינו של השרץ?

האם נאמר:

כיון דתרוייהו טומאת ערב אינון

[הן נבלת שרץ והן נבלת בהמה מטמאים טומאת ערב את הנוגע בהם], אם כן

טומאה סמיכתא היא

[טומאה אחת עבה היא], וכולה צפה על פני המים.

או דילמא

סוף סוף שני מיני טומאות הן, כי

האי

נבלת בהמה מטמא ב

כזית, והאי

נבלת שרץ מטמא ב

כעדשה

.

ואם תמצי לומר כיון ששני מיני טומאות הן ודאי אין זה טומאה צפה -

עדיין יש להסתפק ב

שרץ על גבי שרץ

ונגע בשרץ העליון -

מהו?

האם נאמר:

הני

שני שרצים

ודאי חד שיעורא נינהו

[הרי שיעור אחד להם לטמאות], וכטומאה עבה אחת הם.

או דילמא: כיון ד

סוף סוף

מפסקי מהדדי

[חלוקים הם זה מזה], אם כן לא חשוב השרץ העליון כטומאה צפה.

ואם תמצי לומר: שרץ על גבי שרץ כיון דמפסקי מהדדי כמאן דמנחא בכלי דמי

.

עדיין יש להסתפק:

שרץ

ש

על גבי נבלה שנימוחה

והנבילה על גבי מים

מהו?

האם נאמר:

כיון דנימוחה

הנבילה

הויא ליה משקה

, ולא הויא הפסקה בין שרץ למים.

או דילמא: האי

נבילה שנימוחה -

אוכלא הוא

[אוכל הוא] ולא משקה, ואף שנימוח.

ואם תמצי לומר ד

נבילה שנימוחה

אוכלא הוא

ולא משקה.

עדיין יש להסתפק ב

שרץ על גבי שכבת זרע

, ושכבת זרע על פני המים

מהו

, האם חשובה שכבת הזרע כמשקה ואינה מפסקת בין השרץ למים, והרי השרץ שעל גבה כטומאה צפה, או לא.

ואם תמצי לומר

: שכבת זרע

כיון דמתעקיר מגופיה

[כיון שנעקרת היא מגופו] של האדם, לכן

לא חשיב משקה

.

עדיין יש להסתפק:

שרץ על גבי מי חטאת

[שהם מים ואפר מעורבין זה בזה]

ומי חטאת צפין על פני המים, מהו?

האם מים מעורבין באפר חשובין כמשקה ואינן מפסיקין בין השרץ למים, או כיון שהתערובת היא סמיכה, לא הוי כמשקה.

ומסקינן:

לא ידעינן

תשובות לשאלות אלו,

תיקו!