Nazir 22b — o Talmud em português

מר

זוטרא בריה דרב מרי אמר

:

האי

דאמרינן בברייתא [לדעת תנא קמא] שאם אמרה "ואני" והפר בעלה לראשונה, הרי השניה אסורה -

היינו דרמי בר חמא

, כלומר: מזה יש לך לפשוט את בעייתו של רמי בר חמא!

דבעי רמי בר חמא

:

האומר:

הרי עלי כבשר זבח שלמים

העומד לפניו ועדיין לא נזרק דמו - ויש בו איסור מעילה ויכול אדם להתפיס בו - וכגון שאמר על חפץ אחר: "זה עלי כזה",

מהו

דינו של הדבר שאסר עליו?

וצדדי הספק הם:

כי מתפיס איניש בעיקרא מתפיס

[האם כוונת אדם להתפיס במצב הנוכחי של הבשר כשעדיין הוא אסור] ואם כן אף החפץ אסור?

או דילמא בצננא

[לשון: צינון]

מתפיס

, כוונתו היה להתפיס באותו בשר לאחר שהצטנן האיסור והלך לו.

וספק זה של רמי בר חמא יש להסתפק גם במי שהתפיסה בחברתה הנזירה שבעלה יכול להפר לה את נזירותה, האם כוונתה להתפיס בה במצבה הנוכחי, או שמא אין כוונתה להתפיס בה אלא לאחר שיצנן בעלה את האיסור על ידי הפרה -

והיות ולמדנו בברייתא שהיא נתפסת בנזירות, הרי שמע מינה: בעיקרא מתפיס, ונפשטה בעייתו של רמי בר חמא.

ודוחה הגמרא:

מי דמי

[וכי אטו דומים שני הענינים זה לזה]!?

התם

בבעייתו של רמי בר חמא -

כיון דאמר

"

הרי עלי כבשר זבח שלמים

", כלומר: שאמר "הרי זה עלי כמו זה", והדבר שבו התפיס היה זבח שלמים; בזה יש להסתפק שמא נתכוין להתפיס בו לאחר זריקת דמים, כי סבור היה שאפשר להתפיס בו -

ומשום ד

אף על גב דאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה

ואין בו מעילה, מכל מקום הרי

בחוץ מיקדש קדיש

, יש בבשר קדושה לענין זה שאסור לאוכלו חוץ לירושלים, ולכן סבור היה שיכול להתפיס בקדושה זו.

אבל הכא

באשה, הרי ודאי שלא נתכוונה להתפיס בה לאחר ההפרה, ד

אי סלקא דעתך בצננא קא מתפיס, הא הפר לה בעלה

ושוב אין בה נזירות כלל, ובמה היתה טועה חברתה להתפיס בה!? ובהכרח שבמצבה הנוכחי הוא שהתפיסה.

איכא דאמרי: היינו דרמי בר חמא ודאי

, ואין לחלק ביניהם.

מסתפקת הגמרא: אם

אמרה לה

אשה לנזירה: "

הריני נזירה בעקביך

",

מאי

דינה של האשה המתפיסה לאחר שהיפר לה בעלה לראשונה? האם "בעקביך" פירושו: "בסופך" ואם כן כי אמרה "

הריני בעקביך

",

בכולה מילתא

היא דאמרה, כלומר: רצונה להיות כחברתה מתחילה ועד סוף, והיתה דעתה של זו שהתפיסה, שאם בסופו של דבר יפר בעלה לחברתה, אז אין היא מקבלת על עצמה נזירות כלל הואיל ורצונה להיות כחברתה -

ו

אם כן

שריא

השניה כשיפר בעלה של הראשונה לראשונה.

או דילמא

: "בעקביך" פירושו: "בגללך" כלומר: הרי אני בעקבותייך לקבלת נזירות

כמיקמי דליפר לה בעלה

[כדינה קודם שהפר לה בעלה] -

ו

אם כן אף אם יפר לה בעלה לראשונה, זו שהתפיסה עדיין היא

אסירא

[באיסורה היא עומדת].

תא שמע

ממשנתנו:

האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה ואמר

"

ואני

",

אינו יכול להפר;

וקא סלקא דעתין שלכן אינו יכול להפר, היות ואם תופר נזירותה תתבטל אף נזירותו, והתורה אמרה: "לא יחל דברו", שלא יגרום לכך שיתחלל דיבורו.

והטעם שמתבטלת נזירותו - לפי ההוה אמינא של הגמרא - הוא משום שהדבר הרי תלוי הוא בו אם להפר אם לאו, והוא נותן דעתו להתיר, והרי זה כאילו אמר "הריני בעקביך".

ואי סלקא דעתך

: אפילו

כי אמר לה

[הבעל לאשתו] "

הריני בעקביך

"

בעיקרא קא מתפיס

קודם שהופרה נזירותה, אם כן גם הבעל לא נתכוין למצב שלה בסופה, אלא כמצב שלה עכשיו קודם שהיפר לה.

ואם כן

ליפר לה לדידה

ותתבטל נזירותה,

ולוקים דידיה

[ואילו נזירותו תהא קיימת] ואם כן למה לא יפר לה!?

אלא לאו שמע מינה

: אם אמר לה "הריני בעקביך"

בכולה דמילתא מתפיס, והילכך

הוא

הבעל

דלא מצי מיפר

משום שנאמר: "לא יחל דברו";

הא אשה דאמרה

"

הריני בעקביך

"

היא נמי מותרת

שהרי התפיסה את עצמה בה עד סופה.

ודחינן:

לא

כאשר הוכחת, ו

לעולם

בין הוא ובין אשה שאמרה "הריני בעקביך"

בעיקרא מתפיס

, והטעם שהבעל אינו יכול להפר אינו משום שעל ידי כך תופר נזירותו -

והכא

במשנתנו לכן אין הוא יכול להפר:

כיון דאמר לה

"

ואני

"

כאומר "קיים ליכי

"

דמי

, ואינו יכול להפר נדר שהוקם על ידו.

ו

לכן

אי מיתשל אהקמתו

[אם יישאל על הקמתו ויבטלנה למפרע]

מצי מיפר

כי נתבטלה הקמתו,

ואי לא

יישאל על הקמתו,

לא

יכול הוא להפר שהרי הנזירות מקויימת.

שנינו במשנה:

הריני נזיר, ואת, ואמרה אמן, מיפר את שלה ושלו קיים

:

ורמינהו

:

"

הריני נזיר, ואת

"

ואמרה אמן, שניהם אסורין, ואם לאו

שלא אמרה אמן הרי

שניהם מותרין

, כי כך אמר לה: "הריני נזיר אם את", כלומר: אם את תהיי נזירה כמותי אז אהיה נזיר, ואם לא תרצי להיות נזירה, אף אני איני נזיר, וכיון שלא קיבלה על עצמה להיות נזירה, אף הוא אינו נזיר.

והרי מה ששנינו "שניהם אסורין" בהכרח שכוונת הברייתא היא לומר: ש"שניהם אסורים" אפילו על ידי הפרה, שאם לא כן מאי קא משמע לן; וטעם הברייתא הוא, משום ש"בעל מיעקר עקר" וכיון שעל ידי הפרתו נעקר גם נדרו שתלה בה, הרי זה עובר ב"לא יחל דברו".

ותיקשי על משנתנו ששנינו: "מיפר את שלה ושלו קיים"!?

אמר רב יהודה: תני

בברייתא: "הריני נזיר ואת ואמרה אמן

מיפר את שלה ושלו קיים

" וכמו ששנינו במשנתנו, והטעם הוא משום ש"בעל מיגז גייז", ואין נזירותה נעקרת למפרע, עד שנאמר: על ידי הפרתו נעקרת גם נזירותו.

אביי אמר: אפילו תימא כדקתני

בברייתא "שניהם אסורין", ולהשמיענו באה הברייתא שאינו יכול להפר את שלה כי "בעל מיעקר עקר" ונמצאת אף נזירותו בטילה, ואינו יכול לחלל את דיבורו משום "לא יחל דברו" -

ודקשיא לך: אם כן למה שנינו במשנתנו: מיפר את שלה ושלו קיים!? אימא לך: אין דומה נידון משנתנו לנידון הברייתא, כי ה

ברייתא

מיירי

כגון דאמר לה

בפירוש: "

הריני נזיר אם

את

",

דקא תלי נדרו בנדרה

[ואם כן תלה בפירוש את נדרו בנדרה].