Nazir 18b — o Talmud em português

ו"

ביום ההוא

" - שאמרה תורה -

למה לי!?

אלא בהכרח:

אם

"ביום ההוא"

אינו ענין לשמיני

שהרי כבר נאמר: "וכפר עליו" והדר "וקדש",

תנהו ענין לשביעי

.

ומקשינן:

ורבי נמי, הכתיב

"

ביום ההוא

"? כלומר: "ביום ההוא" למה לי!?

ומפרשינן:

אמר לך רבי

:

ההוא להכי הוא דאתא

[לזה בא הכתוב],

לומר לך

: כיון שהגיע ה"יום ההוא" שהוא יום השמיני, הרי הוא מתחיל למנות נזירות טהרה ו

אף על פי ש

עדיין

לא הביא קרבנותיו

.

וללמדך שלא תאמר: הרי כתיב "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" והדר "וקדש את ראשו", ומשמע קודם יכפר ואחר ימנה נזירות טהרה; לפיכך קא משמע לן "ביום ההוא" - דהיינו יום הבאת קרבנותיו - שמתחיל למנות נזירות טהרה מבוקרו של יום השמיני. והיות שפירשה הגמרא שלפי רבי אין הקרבנות עצמן מעכבות, שבה הגמרא לדברי רב חסדא שפירש את המשנה בכריתות כרבי יוסי ברבי יהודה, ומקשה עליו:

ורב חסדא מאי דוחקיה

[מי דחקו]

לאוקמיה

לההיא משנה

כרבי יוסי ברבי יהודה

, ומשום שלדעת רבי, אי אפשר שתארע טומאה אחת לאחר תחילת נזירות הטהרה של חברתה אם לא שכבר יצאה לה לטומאה הראשונה שעה הראויה להביא קרבן, כי חלות נזירות הטהרה היא רק בזמן הבאת הקרבן ביום השמיני -

והרי לפי מה שנתבאר לדעת רבי שאינו צריך לחלות נזירות הטהרה את הקרבן עצמו אלא את היום השמיני שהוא יום הבאת קרבנותיו, הרי קדם זמן זה לשעה הראויה להביא קרבן, כי נזירות הטהרה מתחילה בליל יום השמיני שהלילה הולך אחר היום שלאחריו, ושעה הראויה להביא קרבן היא רק בבוקרו של יום היות ואין מקריבין קרבנות בלילה, ואם כן:

לוקמה

[יעמידנה רב חסדא לאותה משנה]:

כגון דנטמא

שני פעמים

בליל שמיני

של טומאתו הקודמת,

ורבי היא!?

ונמצא שאירעה כל טומאה אחר חלות נזירות הטהרה שהיא בלילה וקודם שיצתה לטומאה הקודמת שעה הראויה להביא קרבן שהיא אינה אלא ביום.

ו

מדלא מוקים ליה

רב חסדא

כרבי, לימא

[האם נאמר] ד

קסבר

רב חסדא:

ליליא

המונעו מלהקריב קרבן -

לאו

"

מחוסר זמן

"

הוא

להיחשב בלילה כמי שלא יצתה לו שעה הראויה להביא קרבן!?

כלומר: היות ומצד הנזירות כבר הגיע זמן הבאת הקרבן בליל יום השמיני שהוא "יום השמיני", אלא שמצד אחר אינו יכול להביא קרבן כי אין מקריבין אלא ביום, לכן נחשבת תחילת הלילה כשעה הראויה להביא קרבן, ואם כן חופפת שעה זו את שעת חלות נזירות הטהרה, והטומאה שלאחרי שעה זו היא אחר שעה הראויה להביא קרבן.

אמר

דחה

רב אדא בר אהבה

:

לא תוכיח מדברי רב חסדא שלילה לאו מחוסר זמן, כי

הא בהא תליא

[זמן חלות נזירות הטהרה תלויה בשעה הראויה להביא קרבן, זמנה של זו כזמנו של זה] -

כלומר: הזמן שבו מתחיל הוא למנות את נזירות הטהרה אינו תלוי ב"יום השמיני", עד שנאמר: כיון שהגיע יום השמיני הרי הוא מונה נזירות טהרה, ואילו "שעה הראויה להביא קרבן" עדיין לא יצתה כי הלילה מחוסר זמן, והמשנה בכריתות אתיא כרבי.

אלא זמן תחילת נזירות הטהרה תלוי הוא בזמן הראוי להביא קרבן, וזמנם של שני אלו חופף הוא.

ונמצא, ד

אי אמרת

: "

ליליא מחוסר זמן

",

אימת מיחזי לקרבן

מאימתי ראוי הוא להביא קרבן, ויהיה אותו זמן "שעה הראויה להביא קרבן" -

לצפרא

[לבוקרו של יום השמיני], ואם כן

נזירות

טהרה

נמי לא חיילא עד צפרא

[אף היא אינה חלה עד הבוקר].

ואי אמרת

"

ליליא אינו מחוסר זמן

" ו"שעה הראויה להביא קרבן" היא מבערב, אף

נזירות טהרה חיילא מאורתא

[מבערב].

ולכן לעולם לא תמצא לרבי שתחול נזירות הטהרה של הראשונה ולא יצאה לה עדיין שעה הראויה להביא קרבן.

תנו רבנן

:

דברי תנא קמא מתבארים לפי גירסת התוספות ופירושם.

נטמא

פעם שניה

בשביעי

של טומאה ראשונה אחר הזאה וטבילה, לאחר שהחלה נזירות הטהרה,

וחזר ונטמא בשביעי

לטומאה שניה

אינו מביא אלא קרבן אחד

, היות ועדיין לא יצתה שעה הראויה להביא קרבן שאינה אלא ביום השמיני.

אבל

נטמא בשמיני

לטומאה ראשונה [ואף קודם שהחל להביא קרבנותיו] שכבר החלה נזירות הטהרה,

וחזר ונטמא בשמיני

לטומאה שניה,

מביא קרבן על כל אחד ואחד

, כי כבר יצתה שעה הראויה להביא קרבן.

ומתחיל

כל נזיר שנטמא

ומונה

את נזירות הטהרה שלו

מיד

ביום השביעי אחר הזאה וטבילה,

דברי רבי אליעזר

.

וחכמים אומרים

:

אף שנטמא בשמיני כיון שלא החל עדיין להביא קרבנותיו, הרי זה מביא

קרבן אחד על הכל, עד שיביא חטאתו

, כי חכמים

סוברים: עד שלא הביא חטאתו אינו מונה נזירות טהרה, ונמצאת הטומאה השניה כטומאה אריכתא עם הטומאה שלפניה, ומביא קרבן אחד.

הביא חטאתו

על טומאה הראשונה [ואף שלא הביא את עולתו ואשמו], והחלה נזירות הטהרה,

ונטמא

בשנית,

והביא חטאתו

על טומאה שניה

ונטמא

בשלישית, הרי זה

מביא קרבן

[אותם הקרבנות שעדיין לא הביא]

על כל אחד ואחד

, שנזירות הטהרה מתחלת אחר הבאת החטאת ומתחייב הוא בקרבן על כל שלשת הטומאות, ומאחר שכבר יצתה שעה הראויה להביא קרבן, הרי זה מביא קרבנותיו לכל אחד ואחד.

הביא חטאתו ולא הביא אשמו

[וגם אם לא הביא את עולתו], הרי זה

מונה

נזירות טהרה, שאין האשם מעכב מנזירות הטהרה מלחול.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר

:

כשם שחטאתו עיכבתו

מלמנות נזירות טהרה עד שיביאנה,

כך אשמו מעכבו

מלמנות נזירות טהרה עד שיביאהו.

ומקשינן:

בשלמא לרבי אליעזר

הסובר נזירות טהרה משביעי הוא דחיילא, טעמו הוא משום ד

אמר קרא

: "

וקדש את ראשו ביום ההוא

. והזיר לה' את ימי נזרו", ולכך הוסיף הכתוב "ביום ההוא", כדי ללמדך שיקדש ראשו ביום תגלחתו

אף על פי שלא הביא קרבנותיו

, כלומר: אף על פי שלא הגיע היום הראוי להבאת קרבנותיו.

ו

אף ל

רבנן

הסוברים שחטאתו מעכבתו, ניחא מה שאמר הכתוב: "ביום

ההוא

", שהוא בא ללמד:

אף על פי שלא הביא אשמו

, וללמד, שאין אשם זה ככל האשמות שבכל מקום שהן מעכבות.

אלא רבי ישמעאל

[בנו של רבי יוחנן בן ברוקה] הסובר שאף אשמו מעכבו, אם כן "ביום

ההוא

"

למה לי!?

לא יאמר הכתוב אלא "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו. והזיר לה' את ימי נזרו"!?

אמר לך

רבי ישמעאל: "ביום

ההוא

" ללמד הוא בא:

אף על פי שלא הביא עולתו

.

ו

מקשינן ל

רבנן

, מנין להם ללמוד: אף על פי שלא הביא אשמו, והרי שמא לא בא הכתוב למעט אלא את העולה, ואילו האשם אכן מעכב!?

ומשנינן: קא סברי רבנן:

עולה לא בעי מיעוטא

שאינה מעכבת, כי העולה

דורון בעלמא הוא

ואינה מכפרת בשום מקום, ופשיטא שאינה מעכבת; אבל רבי ישמעאל סובר שעולה לאו דורון הוא.

ומפרשת הגמרא:

מאי טעמייהו דרבנן

הסוברים שהאשם אינו מעכב?

ומפרשינן:

דתניא

: "

והזיר לה'

את ימי נזרו, והביא כבש בן שנתו לאשם

"

מה תלמוד לומר?

לפי שמצינו שכל אשמות שבתורה שהן מעכבין, יכול אף זה מעכבו

.