Nazir 10b — o Talmud em português

ואמר

: "העולם סבורים שאין אדם יכול להעמידה, והרי זה כאילו אמרה פרה זו אין אני עומדת, ואני אומר, אדרבה

הריני

נזיר מיין אם לא עמדה

[תעמוד] הפרה",

ו

אחר כך

עמדה

הפרה מאליה.

וכך מתפרש לשון המשנה לפי רבא:

"אמרה פרה" - באופן עמידתה - "אינני עומדת", ואני אומר: "הריני נזירה" כלומר: נזיר מיין מחמתה "אם - אינה - עומדת" [חסורי מיחסרא המשנה מילת "אינה"], "אני" כלומר: הריני מקבל עלי נזירות, וכפל לשונו של הנודר הוא.

ונחלקו בית שמאי ובית הלל מה היתה כונתו כשאמר "אם לא עמדה":

בית שמאי סברי: תורפיה

[גילוי דעתו ורצונו]

דהאי גברא

[הנודר]

משום אוקמה בידיה

דוקא

הוא, והא לא אוקמה

שהרי מאליה עמדה, והרי היא כמו שלא עמדה, ולפיכך אמרו בית שמאי: הרי זה נזיר.

ובית הלל

האומרים אינו נזיר -

סברי

:

תורפיה דהאי גברא משום דרביעא הוא

[רצונו של הנודר היה שתקום הפרה ולא תרבוץ],

והא קמת

[והרי עמדה הפרה] ונתקיים רצונו, ועל כן אינו נזיר.

ומקשינן:

אי הכי

, לדבריך שאמר הנודר במפורש "הריני נזיר מיין",

אימא סיפא

שממנה מוכח שלא כדבריך, דקתני סיפא:

אמר רבי יהודה: אף כשאמרו בית שמאי

שאמירתו אמירת נדר היא,

לא אמרו אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן

-

ואם תאמר באומר "הריני נזיר מיין", מדוע תיאסר הפרה בקונם כקרבן, הרי אמר להדיא נזיר מיין ולא מן הפרה!?

ומשנינן:

אלא

הכא במאי עסקינן:

כגון דאמר

: "אמרה פרה זו, אין אני עומדת, ואני אומר, אדרבה

הריני נזיר מבשרה

של הפרה,

אם לא עמדה

הפרה",

ו

אחר כך

עמדה מאליה

.

וביאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל היא:

בית שמאי סברי: תורפיה

[רצונו]

דההוא גברא

דוקא

משום אוקמה בידיה

[בעצמו, ושלא על ידי אחרים]

הוא, והא לא אוקמה

, ולכן נזיר הוא.

ובית הלל סברי: תורפיה

[רצונו]

דהאי גברא

לנדור

משום דרביעא, והא קמת

ולא נתקיים התנאי, ולכן אינו נזיר.

ופרכינן:

ו

כי

בית הלל סברי

ד

אי לא קמת

[אם לא תעמוד הפרה] אכן

הוי נזיר!?

שהרי לדבריך, טעמם של בית הלל שאינו נזיר אינו אלא מחמת שסוף סוף עמדה הפרה, ומשמע שאם לא כן הרי הוא נזיר.

והאמרי

[הרי בית הלל סוברים] שהאומר "הריני נזיר מן הגרוגרות" אינו נזיר כיון שיש כאן נזירות וחרטה, והוא הדין באומר "הריני נזיר מן הבשר", ואם כן איך אתה מפרש לדעת בית הלל שאינו נזיר רק מחמת שעמדה הפרה!?

ומשנינן: אכן, בית הלל עצמם סוברים שבכל אופן אינו נזיר, ומשום שהתחרט מקבלת הנזירות, אבל מה שאמרו בית הלל לבית שמאי במשנתינו -

לטעמייהו

[לשיטתם]

דבית שמאי קאמרי;

וכך אמרו בית הלל לבית שמאי:

לא מיבעיא

לדידן

[לשיטתנו] שאדם יכול להתחרט ממה שקיבל על עצמו נזירות -

הרי ש

אפילו לא קמת

הפרה,

נמי לא הוי נזיר

, שהרי מה שאמר "מבשרה" חרטה היא ובטלה הנזירות.

אלא אפילו

לדידכו

[לשיטתכם]

דאמריתו

[שאתם אומרים]: אין חרטה מועילה בנזירות, והאומר "הריני נזיר מן הבשר"

הוי נזיר

-

אודו לן מיהת

[על כל פנים]

דתורפיה דהדין גברא משום דרביעא, והא קמת

, ולא נתקיים התנאי ואינו נזיר.

ובית שמאי

החולקים ואומרים הרי זה נזיר, סוברים:

לאו

כדברי בית הלל, כי

תורפיה דהאי גברא משום אוקמה בידיה הוא, והא לא אוקמה

ונתקיים התנאי והרי הוא נזיר.