Moed Katan 27a — o Talmud em português

תנו רבנן: ההולך ממקום למקום

אם יכול למעט בעסקו

, [עסק דבר האבד. תוס'] -

ימעט

.

ואם לאו

, שאינו יכול למעט,

יגלגל עמהן

.

שלא יעשה עסקיו בעצמו, אלא רק בחבורה עם אחרים .

תנו רבנן: מאימתי כופין את המטות

?

משיצא מפתח ביתו, דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר: משיסתם הגולל

.

מעשה שמת רבן גמליאל הזקן

, והורו רבי יהושע ורבי אליעזר, כל אחד לפי שיטתו, אימתי כופים את המיטה:

כיון שיצא מפתח ביתו

-

אמר להם רבי אליעזר

לתלמידיו של רבן גמליאל הזקן:

כפו מטותיכם.

וכיון שנסתם הגולל

-

אמר להם רבי יהושע: כפו מטותיכם.

אמרו לו

תלמידיו של רבן גמליאל הזקן:

כבר כפינו

מטותינו

על פי

הוראת

זקן

[רבי אליעזר].

תנו רבנן: מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת

, שבתוך שבעת ימי האבלות?

מן המנחה ולמעלה.

אמר רבה בר הונא: אף על פי כן,

שזוקפה מן המנחה ומעלה,

אינו יושב עליה עד שתחשך

.

ולמוצאי שבת, אף על פי שאין לו

לאבל

לישב

אחר השבת

אלא

עוד

יום אחד

בלבד -

חוזר וכופה

אותה .

תנו רבנן

: אבל

הכופה מטתו

-

לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה

.

ואפילו יש לו עשר מטות בעשרה מקומות

-

כופה את כולן

.

ואפילו

אם היו

חמשה אחין, ומת אחד

-

כולן כופין

.

ואם היתה מטה המיוחדת לכלים

-

אין צריך לכפותה

.

דרגש

, שהוא משטח רצועות עור על גבי עמודי עץ, וכפי שתבאר הגמרא להלן -

אין צריך לכפותו, אלא זוקפו

.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש,

אין צריך אמנם לכפותו אך כיון שהוא בכל זאת מיטה,

מתיר את קרביטיו

, את רצועות העור של המשטח,

והוא נופל מאיליו

.

ומבארת הגמרא:

מאי דרגש

?

אמר עולא: ערסא דגדא.

שהוא משמש מיטה עבור מזל טוב, ואין משתמשים בו.

אמר ליה רבה: אלא מעתה גבי מלך, דתנן: כל העם מסובים על הארץ והוא מיסב על הדרגש

.

מי איכא מידי דעד האידנא לא אותביניה

-

והשתא מותבינן ליה

?

מתקיף לה רב אשי: מאי קושיא

?

מידי דהוה אאכילה ושתיה, דעד האידנא

-

לא אוכליניה ולא אשקיניה, השתא

-

אוכליניה ואשקיניה!

אלא, אי קשיא

-

הא קשיא

:

דתניא: דרגש

-

אינו צריך לכפותו אלא זוקפו

.

ואי ערסא דגדא

-

אמאי אינו צריך לכפותו

? ו

הא תניא: הכופה מטתו

-

לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו כופה!

ומאי קשיא

?

מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים

.

דתניא: אם היתה מטה המיוחדת לכלים

-

אינו צריך לכפותה!

אלא, אי קשיא הא קשיא

:

רבן שמעון בן גמליאל אומר: דרגש, מתיר קרביטיו

את רצועות העור,

והוא נופל מאיליו.

ואי סלקא דעתך ערסא דגדא

-

מאי קרביטין אית ליה

?

כי אתא רבין אמר ליה ההוא מרבנן, ורב

תחליפא בר מערבא שמיה, דהוה שכיח בשוקא דגילדאי: מאי דרגש

-

ערסא דצלא.

מיטה העשויה עור .

איתמר נמי, אמר רבי ירמיה: דרגש

-

סירוגו מתוכו, מטה

-

סירוגה על גבה.

אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

ואמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי אסי: מטה שנקליטיה

עמודי העץ שמשני צידיה

יוצאין

ובולטים כלפי מעלה, מעל המיטה, ומניחים ביניהם מוט, ועליו מותחים וילון -

זוקפה

למיטה,

ודיו

, לפי שאי אפשר להופכה לגמרי ולהעמידה על שני נקליטיה .

תנו רבנן

: אבל ש

ישן על גבי כסא, על גבי אודייני גדולה, על גבי קרקע

-

לא יצא ידי

חובתו.

אמר רבי יוחנן

: לפי

שלא קיים כפיית המטה

.

תנו רבנן: מכבדין ומרביצין בבית האבל, ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית האבל

, ואין מביאין את המוגמר ואת הבשמים לבית האבל.

ופרכינן:

איני! והא תני בר קפרא: אין מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית האבל.

ומדייקת הגמרא: רק

ברוכי הוא דלא מברכין, הא אתויי

-

מייתינן!

ומשנינן:

לא קשיא

:

הא

-

בבית האבל,

אין מביאים מוגמר.

הא

-

בבית המנחמין

, והיינו, בבית שהמת שם, כדי להעביר סרחונו של מת [לפי הרמב"ם והשולחן ערוך. לפי רש"י נראה שהיתה גירסא אחרת].

מתניתין:

א. עוד תקנו חכמים, ש

אין מוליכין

את המאכלים ששולחים השכנים

לבית האבל

ל"סעודת הבראה" [שעושים לאבלים בשובם מהקבורה], בכלי מכובד, אפילו במועד.

לא בטבלא

, מגש מהודר,

ולא באסקוטלא

, כלי כסף או זהב,

ולא בקנון

כעין גליל מפואר,

אלא

רק

בסלים

העשויים מקליעת נצרים של ערבה קלופה.

ותקנו זאת כדי שלא לבייש את העניים, שבאים להברות ואין להם כלים מיוחדים, וקבעו שהכל ישלחו מאכליהם לסעודת ההבראה בכלים המצויים בידי כלם בשוה.

ואין אומרים

כשחוזרים מהלויה את

ברכת אבלים

[במסכת כתובות ח ב]

במועד

.

אבל עומדין

המלוים לאחר קבורת המת

בשורה

, אפילו במועד,

ומנחמין

את האבלים שעוברים לפניהם.

ופוטרין את הרבים

אומרים להם לכו לבתיכם לשלום.

ב.

אין מניחין

במועד

את המטה

של הנפטר

ברחוב

העיר על מנת להספידו, כדי

שלא להרגיל את ההספד

. שלא יבואו להספיד במועד, שאסור להספיד בו .

ולא

מניחין ברחוב את המטה

של נשים

לעולם

, אפילו בימות החול,

מפני הכבוד

, ובגמרא יתבאר הענין [בריש דף כח א].

גמרא:

תנו רבנן: בראשונה

, לפני תקנת חכמים האמורה במשנה,

היו מוליכין

לסעודת הבראה

בבית האבל

, כל אחד לפי יכולתו:

עשירים

היו מביאים את חלקם

בקלתות

כלים

של כסף ושל זהב

.

ו

אילו ה

עניים

היו מביאים

בסלי נצרים של ערבה קלופה

.

והיו עניים מתביישים

לבא עם כליהם במחיצת העשירים הנושאים כלים מהודרים.

ולכן

התקינו

חכמים

שיהיו הכל מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה

, המצויים בידי כולם,

מפני כבודן של עניים

.

תנו רבנן: בראשונה

, לפני תקנת חכמים,

היו משקין בבית האבל

, לפי כבוד האבלים ויכולתם.

עשירים

היו משקים

ב

כוסות

זכוכית לבנה, ועניים בזכוכית צבועה

.

והיו עניים מתביישין

.

התקינו

חכמים

שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה, מפני כבודן של עניים

.

בראשונה, היו מגלין פני

המתים ה

עשירים, ומכסין פני

המתים ה

עניים, מפני שהיו מושחרין פניהן מפני

הרעב כשהיתה

בצורת

.

והיו

ה

עניים

החיים

מתביישין

.

התקינו שיהיו מכסין פני הכל מפני כבודן של עניים

.

בראשונה, היו מוציאין

את המתים ה

עשירים בדרגש

, מטה עשויה רצועות עור היוצאים מעצי המטה,

ו

אילו את המתים ה

עניים

הוציאו

בכליבה

, מטת מתים ארוגה מחבלים פשוטים.