Menachot 89a — o Talmud em português

ו

לכן

ליעבד

את פי הנרות מ

זהב כל דהו

[כל שהוא, שאינו מזוקק].

קא משמע לן

הכתוב "ככר זהב טהור... את כל הכלים האלה" שיעשה את כל הנרות מזהב טהור.

שנינו במשנה:

חצי לוג שמן לתודה

:

תני

בברייתא,

רבי עקיבא אומר

:

כתיב בפרשת תודה [ויקרא ז יב]: "אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן [עשר חלות מצות] ורקיקי מצות משוחים בשמן [עשרה רקיקים] וסולת מורבכת חלת בלולות בשמן [עשר חלות רבוכה]. על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו [עשר חלות חמץ בלי שמן] על זבח תודת שלמיו" -

ו

מה תלמוד לומר

"

בשמן בשמן

"

שני פעמים

גבי חלות ורקיקין, והרי די לו שיאמר "בשמן" פעם אחת ונדע לשניהם שהם באים עם שמן:

אילו לא נאמר אלא

"

בשמן

"

אחד, הייתי אומר הרי הוא

לחמי תודה -

ככל המנחות, ללוג

אחד.

עכשיו שכתב

"

בשמן בשמן

" שתי פעמים,

הוי

"

ריבוי אחר ריבוי

"

ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט: מיעטו הכתוב לחצי לוג

לשלשת המינים כאחד.

ומקשינן על לשון הברייתא: אילו לא נאמר אלא "בשמן" אחד, והרי אם אתה דן רק על "בשמן" השני, וכי

ריבוי אחר ריבוי

הוא!? והרי

חד ריבוי

בלבד

הוא!?

ומשנינן:

אלא

כך תשנה:

אילו לא נאמר

"

בשמן

"

כל עיקר, הייתי אומר הרי הוא ככל המנחות ללוג

שמן, שהרי לא גרעה מנחה זו משאר מנחות -

עכשיו שנאמר

"

בשמן בשמן

" שניהם מיותרים,

הוי ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי

אחר ריבוי אלא למעט;

וללמד ש

מיעטו הכתוב לחצי לוג

.

מוסיפה הברייתא ומבארת:

יכול יהא חצי לוג זה מתחלק

בשוה

לשלשת מינין

, דהיינו:

לחלות ולרקיקין ולרבוכה?

כשהוא אומר

"

בשמן

"

ברבוכה, שאין תלמוד לומר

"בשמן" ברבוכה [לא היה צריך לומר "בשמן" ברבוכה] -

אלא ריבה

הכתוב

שמן ברבוכה

יותר מבשאר מינים,

הא כיצד

:

מביא חצי לוג שמן וחוציהו, חציו

[רביעית לוג]

לחלות ולרקיקין, וחציו לרבוכה

.

אמר לו רבי אלעזר בן עזריה

לרבי עקיבא:

עקיבא!

אפילו

אם אתה מרבה כל היום כולו

"

בשמן

"

איני שומע לך

ללמוד כן מן הכתוב.

אלא: חצי לוג שמן ל

לחמי

תודה

,

ורביעית שמן ל

לחמי

נזיר, ואחד עשר יום שבין נדה לנדה

, כלומר, דין הנידה הרואה באחד עשר יום שלאחר שבעת ימי נדותה, שאם ראתה יום או יומיים בימים אלו, הרי היא זבה קטנה שהיא אסורה יום אחד לאחריהם, ואם ראתה שלשה ימים הרי היא זבה גדולה הטעונה שבעה נקיים וקרבן; אבל בימים אחרים, אם ראתה - ואפילו כמה ימים - הרי היא נידה שבעה ימים מתחילת ראייתה, וטובלת ונטהרת, ואינה טעונה לא שבעה נקיים ולא קרבן.

שלשה דברים אלו:

הלכה למשה מסיני

הם, ולא מן המקראות הם למדים.

שנינו במשנה:

בלוג היה מודד

לכל המנחות; אפילו מנחה של ששים עשרון נותן לה שים לוג; רבי אליעזר בן יעקב אומר, אפילו מנחה של שים עשרון אין לה אלא לוגה, שנאמר למנחה ולוג שמן:

תנו רבנן

:

מצורע שנטהר מביא: שני כבשים תמימים [אחד לעולה ואחד לאשם], וכבשה אחת בת שנתה תמימה [לחטאת], ושלשה עשרונים סולת למנחת נסכים; ואילו מצורע עני מביא כבש אחד לאשם, ועשרון סולת אחד למנחת נסכים.

כתיב גבי מצורע עני "

עשרון בלול ולוג

" ["ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו, ועשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולוג אחד שמן"],

לימד על

כל

עשרון

ועשרון שבשאר המנחות

שטעון לוג

אחד שמן.

דברי חכמים

.

רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים

:

אפילו מנחה של ששים עשרונים אין לה אלא לוגה

, שנאמר "

למנחה

משמע כל מנחה גדולה ככל שתהיה -

ולוג שמן

".

ו

מקשינן ל

רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב

:

האי

"

עשרון בלול ולוג

"

מאי עבדי ליה

[מה דורשים הם מזה]?

ומפרשינן:

ההוא

קרא

לגופיה

[ללמד על עצמו] הוא דאיצטריך,

דקא אמר רחמנא לייתי

[ללמד שיביא] מצורע עני

חד עשרון

למנחת נסכי אשמו.

ואידך

היינו חכמים - סוברים:

לגופיה

, ללמד על כבש אשם של מצורע עני שהוא טעון עשרון לנסכיו

לא צריך

קרא, כי נדע כן,

מדגלי רחמנא גבי מצורע עשיר

שהוא מביא

שלש קרבנות ושלשה עשרונות

, שוב ממילא ידעינן, ד

הכא

במצורע עני,

דחד קרבן

הוא מביא, הרי הוא מביא

חד עשרון

.

ואידך

רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב - סוברים:

איצטריך

הכתוב ללמדנו שיביא מצורע עני עשרון לנסכי הכבש, כי אם לא גילה הכתוב,

סלקא דעתך אמינא

:

הואיל וחס רחמנא עליה

דמצורע

לאתויי בדלות

[להביא כשהוא דל קרבן אחד במקום שלשה קרבנות], אם כן

אימא

, הייתי אומר שהיקל הכתוב עליו גם, ד

לא ליבעי מנחה כלל

, ואף שמצורע עשיר מביא מנחת נסכים לכל קרבן מקרבנותיו.

ואידך

חכמים - סוברים: לא הצרך הכתוב ללמדנו שהעני מביא מנחת נסכים עם קרבנו היחיד, ומשום דלפוטרו

לגמרי

מקרבן עשיר שהוא טעון מנחות

לא אשכחן

[לא מצאנו]. תו מפרשינן:

ורבנן, האי

"

למנחה ולוג שמן

"

\- שדרשו ממנו רבי נחמיה ורבי אליעזר כשיטתם -

מאי עבדי ליה

[מה דורשים הם מזה]?

ההוא

קרא בא ללמד

למתנדב מנחה, שלא יפחות מדבר

[משיעור סולת]

הטעון לוג, ומאי ניהו עשרון

, ללמד שאי אפשר להתנדב פחות מעשרון.

ואידך

רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב - סוברים:

תרתי שמעת מינה

, אחת דיבר הכתוב, שתים זו שמענו.

שנינו במשנה:

ששה

לוגין

לפר, ארבעה לאיל, שלשה לכבש

:

ומפרשינן

מנלן

, שזה הוא השיעור לנסכי הפר האיל והכבש?

משום

דכתיב

[במדבר כח יד]: "

ונסכיהם, חצי ההין יהיה לפר

, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש יין".

והרי

הין תריסר לוגין הוין

, שנים עשר לוגים הוא,

דכתיב

גבי שמן המשחה [שמות ל כד]: "ו

שמן זית הין

",

וכתיב

[שם פסוק לא]: "

שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורתיכם

", והרי "

זה

"

בגימטריא תריסר הויין

ואם כן שיעור חצי שלישית ורביעית ההין האמורים גבי נסכים, הם: ששה ארבעה ושלשה לוגין.

שנינו במשנה:

שלשה ומחצה

לוגי שמן

למנורה, חצי לוג לכל נר

:

ומפרשינן:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן

:

כתיב [שמות כז כ]: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. באהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות, יערוך אותו אהרן ובניו

מערב עד בוקר

לפני ה'", ומה תלמוד לומר:

תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר

.

דבר אחר

:

"

מערב עד בוקר

" ללמד:

אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד

, והיינו הדלקת הנרות שהיא כשירה משקיעת החמה ועד הבוקר.

ושיערו חכמים: חצי לוג

שמן נצרך כדי שידלק הנר

מאורתא ועד צפרא

[מערב עד בוקר].

ונחלקו אמוראים כיצד שיערו:

איכא דאמרי

: כששיערו חכמים כמה שמן צריך כדי שתדלק המנורה מערב עד בוקר -

מלמעלה למטה שיערו

, שנתנו בו שמן לוג ודלק יותר, והפחיתו את השיעור, עד שמצאו, שחצי לוג הוא השיעור המתאים.

ואיכא דאמרי: ממטה למעלה שיערו

, מתחילה נתנו בו רביעית הלוג ולא דלק כל הלילה, עד שבאו לשיעור חצי לוג.

ומפרשת הגמרא את טעמיהם:

מאן דאמר ממטה למעלה שיערו

, משום ש

התורה חסה על ממונן של ישראל

, ולכן שיערו מתחילה בקצת שמן עד שבאו לשיעור הנכון, שהרי שארית השמן שנותרה בנר אין לה תקנה אלא לשופכה.

ומאן דאמר ממעלה למטה שיערו

, משום שהוא סובר:

אין עניות במקום עשירות

, ואין חוששים בבית המקדש לשפיכת השמן הנותר.

מתניתין:

מנחת נסכי הפר וכן מנחת נסכי האיל היו בלולים בשני לוגי שמן לכל עשרון, שהרי מנחת נסכי הפר היא שלשה עשרונים ושמנה ששה לוגין, ומנחת נסכי האיל היא שני עשרונים ושמנה ארבעה לוגין; אבל מנחת נסכי הכבש היתה בלילתה רכה יותר, שהרי בלולה היא בשלשה לוגין שמן לעשרון.

מערבין נסכי

ה

פרים בנסכי

ה

אילים

שבלילת מנחת נסכיהם שוה; ובגמרא יתבאר, אם משנתנו עוסקת בעירוב מנחות הנסכים, או בעירוב נסכי היין; ויתבאר עוד, אם מערבים אותם אפילו לכתחילה, ותוספת פרטים בזה.

וכן מערבין

נסכי כבשים

אלו

בנסכי כבשים

אחרים.

וכן מערבין נסכים

של יחיד ב

נסכים

של ציבור

, אם בלילתן בשוה.