Menachot 86b — o Talmud em português

גמרא:

שנינו במשנה: השני שבראשון והראשון שבשני שוין: ומקשינן עלה: וכי

שוין

הן!?

והא אמרת

: שמן

ראשון

שבכל היבולים -

למנורה, והשאר למנחות

, ואם כן אין הראשון שבשני שוה עם השני שבראשון, כי זה כשר למנורה וזה אינו כשר!?

אמר

תירץ

רב נחמן בר יצחק

:

מאי

"

שוין

" -

שוין למנחות

, כלומר, אכן לענין מנורה אינם שוין, אבל לענין מנחות שוין הם.

שנינו במשנה:

אף המנחות היו בדין

שיטענו שמן זית זך:

תנו רבנן

:

כתיב: "שמן זית זך כתית למאור"; "

זך

"

אין

"

זך

"

אלא נקי

משמרים.

רבי יהודה אומר

: "

כתית

"

אין כתית אלא כתוש

במכתשת, ואין כשר למנורה מה שנטחן בריחיים, וכאשר נתבארה דעתו בברייתא שנזכרה לעיל בעמוד א.

יכול

כיון שאמרה תורה "כתית למאור",

יהא כתוש זה פסול למנחות

, שלא הכשירתו תורה אלא למאור -

תלמוד לומר

: "

ועשרון סולת בלול בשמן כתית

", ו"כתית" הרי היינו כתוש, ומכל מקום כשר הוא למנחות -

אם כן מה תלמוד לומר

"כתית

למאור

", דמשמע: למאור דוקא?

אלא מפני החיסכון

, כלומר, למאור בלבד הוא שהצריכה תורה שיהיה כתוש ולא טחון, אבל למנחות אפילו טחון כשר; ולמה: מפני שהשמן הכתוש יקר יותר, וחסה התורה על ממונן של ישראל שלא להצריכם "כתית" במנחות שמביא מהם הרבה, מה שאין כן מנורה שאינה צריכה אלא שלשה וחצי לוגין, חצי לוג לכל נר.

מאי חיסכון?

כלומר, מה איכפת לנו בחיסכון?

אמר רבי אלעזר

:

כי

התורה חסה על ממונן של ישראל

. כתיב: [ויקרא כד ב]: "

צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך

, כתית למאור להעלות נר תמיד":

אמר

פירש

רבי שמואל בר נחמני

:

אליך

[לרצונך] תקח, כדי להראות חיבתך לפני,

ולא לי

כי

לא לאורה

של מנורה

אני צריך

.

וכן אמרה תורה:

שולחן

יהא

בצפון ומנורה בדרום

, ולא סמוכים הם זה לזה כמנהג העולם, ולמה:

אמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר

: כי

לא לאכילה

[של לחם הפנים שעל השולחן]

אני צריך, ולא לאורה

של מנורה

אני צריך

.

וכן כתיב [מלכים א, ו]: "

ויעש לבית

[לבית המקדש]

חלוני שקופים אטומים

", ו

תנא

בברייתא:

שקופין

רחבים

מבחוץ, ואטומים

צרים

מבפנים

, היפך הנוהג שעושים את החלונות צרים מבחוץ ורחבים מבפנים, שעל ידי זה נכנס יותר אורה; ולמה:

כי

לא לאורה אני צריך

.

כתיב שם: "

מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד

יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר לפני ה'"; ומאי "עדות":

עדות הוא

המנורה

לכל באי עולם, שהשכינה שורה בישראל

, וכפי שיתבאר בהמשך הענין מה עדות היא זו.

ואם תאמר

: לא עדות הוא, אלא

לאורה אני צריך;

אל תאמר כן -

והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו

של הקב"ה -

אלא

ודאי

עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל

.

שואלת הגמרא:

מאי עדותה

, במה מעידה המנורה שהשכינה שורה בישראל?

אמר

פירש

רבא

:

זה נר

[המקום שמשימים בו את השמן]

מערבי

הוא הנר האמצעי,

שנותנין בה שמן כמידת

שאר ששת

חברותיה

ולא יותר -

ו

בכל זאת

ממנה היה מדליק

, היא היתה הראשונה להדלקה,

ובה היה מסיים

את ההטבה בבוקר, כלומר, אף שהודלקה ראשונה, כבתה אחרונה.

מתניתין:

לאחר שנתבארו במשניות הקודמות המקומות שמביאים מהן סולת ושמן מובחרים, מבארת משנתנו את המקומות המובחרים להביא מהם יין לנסכים:

מאין היו מביאין את היין

לנסכים:

הגפנים שב

קרוחים ועטולים

[שם מקומות],

אלפא ליין

, מובחרים הם ביותר.

שניה להן

במעלה:

בית ימה ובית לבן

[שמם של שתי מקומות] אשר

בהר, וכפר סיגנא

אשר

בבקעה

.

כל ארצות היו כשרות, אלא מיכן היו מביאין

.

אין מביאין

:

לא מבית הזבלים

, שדה שמזבלים אותה.

ולא מבית השלחים

, שדה שאינה גדילה על מי גשמים, אלא ממעיין שבתוכה, או מי השקיה.

ולא ממה שנזרע ביניהם

, לא מגפנים שזרעו תבואה ביניהם.

ואםהביא

מאחד משלשה מקומות אלו -

כשר

.

אין מביאין אליוסטון

, הוא יין מתוק שנעשה מענבים שהיו תולים אותם בשמש למתקם.

ואם הביא, כשר

.

איןמביאין

יין

ישן

משל השנה שעברה -

דברי רבי

.

וחכמים מכשירין

.

אין מביאין

:

לא

יין

מתוק

מאליו ולא מחמת השמש.

ולא

יין

מעושן

, פעמים שהענבים מרים ומעשנים אותם כדי למתקן

; ולא

יין

מבושל

, כלומר מענבים שמבשלים אותם כדי למתקם.

ואם הביא

מאחד מכל אלו הרי הוא

פסול

.

ואין מביאין מן הדליות

[מגפנים מודלות על גבי כלונסאות ונסרים]

אלא מן

הגפנים

הרגליות

[גפנים שוכבות על גבי קרקע לרגלי בני אדם] -

ומן הכרמים העבודין

[חפורים].

ולא היו כונסין אותו

[את היין]

בחצבין גדולים

[חביות גדולות] שפוגמים את טעם היין,

אלא בחביות קטנות

.

ואינו ממלא את החבית עד פיה

, וזאת,

כדי

ש

יהא ריחו נודף

, כי כשהחבית מליאה יוצא ריחו של היין לחוץ, ואינו נודף.