Versão em texto deste daf: original e tradução
Menachot 6b — o Talmud em português
Menachot 6b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Menachot 6b
ובדין הוא שתהא חטאת חלב
דהיינו סתם חטאת
טעונה נסכים
כשאר קרבנות כדי
שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה
נסכים,
שלא יהא קרבנו מהודר.
סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבי שמעון
סברא זו ד
שלא יהא קרבנו מהודר, כי קמצי לה
למנחת חוטא
פסולין נמי תתכשר, קא משמע לן
המשנה שאינה כשרה בפסולין.
ומקשינן:
אי הכי, התם נמי,
במסכת זבחים [בריש פ"ב] ששנינו שם "כל הזבחים שקיבלו דמן זר ואונן וטבול יום וכו'"
ליתני
בלשון זו "
אחד חטאת חלב ואחד כל הזבחים שקבלו דמן זר ואונן וכו'", ולימא דלרבי שמעון אצטריך
כמו לגבי מנחת חוטא שפרשה התנא בנפרד,
אלמא
רואים מזה, ש
כיון דתנא ליה
הלשון ד"
כל" ולא תנא "חוץ"
מקרבן מסויים -
כולהו משמע
ואין צריך יתור לשון לרבי שמעון,
הכא נמי
במשנתנו
כיון דתנא "כל" ולא קתני "חוץ"
\-
כולהו משמע?
ומשנינן:
אצטריך, סלקא דעתך אמינא, הואיל ואוקימנא
לדעת רבה ורבא למשנה ד
רישא
של תחלת הפרק דכל המנחות שנקמצו שלא לשמן לא עלו לשם חובה
דלא כרבי שמעון,
הייתי אומר ד
סיפא נמי,
דהיינו משנתנו
דלא כרבי שמעון,
דרבי שמעון חולק גם בסיפא ומכשיר במנחת חוטא בפסולים,
קא משמע לן
ממשנה יתירה "אחד מנחת חוטא וכו'" דרבי שמעון מודה בסיפא.
אמר רב: זר שקמץ
את המנחה,
יחזיר
הקומץ לכלי ויקמצנו כהן כדין.
ותמהינן:
והא אנן, "פסל" תנן
במשנתנו, ומשמע שפסול לגמרי ולא מהני שיחזיר?
ומשנינן:
מאי פסל, פסל עד שיחזיר
לכלי, אבל משהחזיר יכול לקמצו כדינו.
ומקשינן:
אי הכי, היינו בן בתירא
, האמור במשנתנו "יחזיר ויחזור ויקמוץ" וכו', ואם כן, מהו חידושו של רבא הרי זו מחלוקת תנאים במשנה?
ומשנינן:
אי דאיתיה לקומץ בעיניה
בשלמותו
לא פליגי רבנן עליה דבן בתירא
שיחזיר ויחזור ויקמוץ
. כי פליגי, דחסר קומץ
ממה שהיה כשקמץ.
רבנן סברי לא יביא מתוך ביתו וימלאנו
, דמשניתנה המנחה לכלי נקבעה לשם מנחה, ואם נחסרה אחר כך, נפסלה.
בן בתירא סבר, יביא מתוך ביתו וימלאנו
, שהוא סובר שרק בקמיצה נקבע שם מנחה, ואם נחסרה קודם לכן לא נפסלה, וכאן שנקמצה בפסול הרי היא כקודם קמיצה .
ומקשינן:
אי הכי
, למה כתוב "
בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין"?
והרי
בן בתירא אומר יחזיר ויביא מתוך ביתו וימלאנו ויחזור ויקמוץ בימין" מיבעי ליה
לכתוב, שהרי זה עיקר מחלוקתם אם יכול להשלים מביתו!?
ומתרצינן:
אלא
באמת לרבנן לא יחזיר ו
כי קאמר רב "
זר שקמץ יחזיר", לשיטת
בן בתירא
אמרה.
ומקשינן:
פשיטא?!
מה בא רב להשמיענו בזה? ומתרצינן:
מהו דתימא, עד כאן לא קא מכשר בן בתירא שיחזיר אלא
בשקמץ
בשמאל, אבל בשאר פסולין
ששנינו במשנתינו
לא אמר
בן בתירא שיחזיר ויחזור ויקמוץ
, קא משמע לן
רב שבכל הפסולין יחזיר ויחזור ויקמוץ כדין.
ותמהינן:
מאי שנא
קמץ ב
שמאל
שהיה צד לומר שדווקא בזה יחזיר, כיון
דאשכחן לה הכשירא ביום הכפורים
שנוטל הכהן הגדול את הכף של הקטורת בשמאלו , והא פסול ד
זר נמי אשכחן ליה הכשירא, בשחיטה
שכשרה בזר? ומשנינן:
שחיטה לאו עבודה היא
. ולא נחשב זה להכשר לגבי שאר עבודות
ותמהינן:
ולא
נחשבת השחיטה עבודה?
והא אמר רבי זירא אמר רב, "שחיטת פרה
[אדומה]
בזר" פסולה. ואמר רב עלה,
מה הטעם? "
אלעזר"
הכהן כתוב בה שישחטנה [עיין במס' יומא מב א שיש מחלוקת בזה],
ו"חוקה"
דמשמע שזה מעכב,
כתיב בה,
ששחיטתה בכהן מעכבת, אם כן משמע דשחיטה עבודה היא ולכך פסולה בזר?
ומשנינן:
שאני פרה
, דשחיטה בזר פסולה בה לא משום שעבודה היא,
ד
הרי
קדשי בדק הבית היא
, ולא שייך בה עבודה, אלא על כרחך גזירת הכתוב היא דזר פסול בה.
ותמהינן:
ולא כל דכן הוא
דשחיטה נקראת עבודה? ומה פרה אדומה, שהיא
קדשי בדק הבית, בעו כהונה
בשחיטתן, משום ששחיטתן נחשב עבודה,
קדשי מזבח,
שנוהגים בהם כל העבודות,
לא
כל שכן ששחיטתן
בעו כהונה
משום שהיא עבודה!? ומוכח מזה שהתירה התורה שחיטה בזר שמצאנו היתר בעבודה בזר!?
ומשנינן:
אמר רב שישא בריה דרב אידי
, באמת שחיטה לא נקראת עבודה, ומה שצריך כהן בפרה גזירת הכתוב היא,
מידי דהוה אמראות נגעים דלאו עבודה נינהו ובעי כהונה,
שהדין הוא שדווקא כהן צריך לראות הנגעים אף שאינו עבודה ועל כרחך דגזירת הכתוב היא. אם כן, אף בשחיטת פרה מה שצריך כהן זה גזרת הכתוב, וממילא אין ראיה שזה עבודה.
ומקשינן: עדיין מה שרב אמר "זר שקמץ יחזיר" ואמרת שהוא לבן בתירא - מה צריך לחדש זאת?
ונילף מבמה
שהוכשרה בה עבודה בזר, שהרי הקריבו בה קודם שנתקדש אהרן והיתה העבודה בבכורות שהם זרים ואם כן כמו שבקמץ בשמאל יחזיר מפני שיש לו הכשר ביום הכפורים, כך בקמץ זר פשוט שיחזיר כיון שיש לו הכשר בבמה !?
וכי תימא מבמה לא ילפינן
, שעדיין לא נתקדש אהרן ולא היה עדיין מושג של זרות,
והתניא, מנין ליוצא
מאימורי חטאת ועולה חוץ לקלעים,
ש
אף על פי שהוא פסול
אם עלה לא ירד,
שהרי מצינו
יוצא
ד
כשר
-
בבמה
, שהרי לא היו שם קלעים וכל פסול שיש לו הכשר במקום אחר אם עלה לא ירד! ורואים שלומדים מבמה אף על פי שלא היה עדיין עניין קלעים, אם כן לענין זר שקמץ נלמד מבמה דזר שקמץ יחזיר?
ומשנינן:
תנא
דיוצא,
א"זאת תורת העולה"
שלומדים מזה "תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו"
סמיך.
ומה שאמר התנא "שהרי יוצא כשר בבמה", סמך לדבריו הוא, ובאמת אין ללמוד מבמה.
ומקשינן:
אלא טעמא דאשמעינן רב
שבכל הפסולין אמר בן בתירא שיחזיר ויקמוץ,
הא לאו הכי, הוה אמינא בשאר פסולין פסל בן בתירא?
והתניא: רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אומרים: מכשיר היה בן בתירא בכל הפסולין כולן?
ו
עוד ראיה שבכל הפסולין אמר בן בתירא, ד
תניא
, כתוב "והביאה אל בני אהרן הכהנים
וקמץ משם"
משמע
ממקום שרגלי הזר
[שהביא את המנחה] עומדות - קומץ! והיינו מקום דריסת רגלי ישראל שהוא י"א אמה במזרח עזרה, והשמיענו שלא צריך בצפון כאותם קדשים שדין עבודתם בצפון, אלא כל העזרה כשרה לקמוץ.
בן בתירא אומר, מנין שאם קמץ בשמאל
שיחזיר ויחזור ויקמוץ בימין, תלמוד לומר "וקמץ משם"
, דמשמע שיקמוץ
ממקום שקמץ כבר
והחזיר לשם משום פסלות! וכיון שהפסוק "וקמץ משם" כתוב בסתם אם כן,
מה לי שמאל ומה לי שאר הפסולין
, הרי אין משמעות מהפסוק לשמאל יותר משאר הפסולים ?
אלא
, חוזרת הגמרא ממה שאמרה שחידושו של רב הוא שאף בשאר הפסולים:
הא קא משמע לן רב
במה שאמר "זר שקמץ יחזיר"
\-
קמץ ואפילו קידש
את הקומץ, שנתנו בכלי שרת, בכל זאת יחזיר,
ולאפוקי מהני תנאי.
דתניא, רבי יוסי בן יוסי בן יאסין ורבי יהודה הנחתום אמרו, לא שאנו אלא שקמץ ולא קידש, אבל
קמץ ו
קידש
-
פסל.
ואיכא דאמרי
כך אמר רב:
קמץ
לבד -
אין
, אבל אם כבר
קידש
בכלי,
לא! כמאן,
כהני תנאי,
ושלא כדברי תנא קמא שחולק בברייתא ואמר שגם אם קידש יחזיר.
מתקיף לה רב נחמן: מאי קסברי הני תנאי? אי
הם סוברים ד
קמיצת פסולין עבודה היא
נחשבת ופוסלת את המנחה, אם כן
אף על גב דלא עביד ליה מתן כלי
תפסל המנחה, שהרי כבר עשו עבודה בפסלות בקמיצה עצמה. ו
אי
הם סוברים
קמיצת פסולין לאו עבודה היא
כיון שנעשית בפסולין, אם כן
כי עביד לה מתן כלי מאי הוה
, הרי גם זה לא נחשב לעבודה?
הדר אמר רב נחמן: לעולם
קמיצת פסולין
עבודה היא, ולא גמרה עבודתה
של הקמיצה
עד דעביד לה מתן כלי.
ולכך רק אם גמר את כל העבודה פסל את המנחה.