Menachot 43b — o Talmud em português

ומקשינן:

ורבנן,

החולקים על רבי שמעון, וסוברים שאף לילה זמן ציצית הוא והיא מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות,

האי

פסוק

"אשר תכסה בה",

שדרש רבי שמעון לרבות כסות סומא,

מאי עבדי ליה?

שהרי לרבות כסות סומא אינם צריכים דרשא, כיון שרבנן אף בכסות לילה מחייבים בציצית, כל שכן שכסות סומא, שישנה בראיה אצל אחרים, חייבת בציצית?

ומשנינן: רבנן

מיבעי להו

לדרוש פסוק זה

לכדתניא

: כתיב בציצית

"

גדילים תעשה לך

על ארבע כנפות כסותך",

ודרשינן "

ארבע

כנפות",

ולא שלש,

שטלית בעלת שלש כנפות, פטורה מן הציצית.

אתה אומר

לדרוש למעט

ארבע ולא שלש, או אינו

בא למעט

אלא ארבע ולא חמש,

שטלית בעלת חמש כנפות פטורה מן הציצית?

כשהוא אומר

בהמשך הפסוק "

אשר תכסה בה",

בא לרבות טלית בת חמש כנפות שחייבת בציצית. ואם כן,

הרי בעלת חמש אמור,

ובהכרח

מה אני מקיים

במיעוט מ"

על ארבע כנפות"?

טליות בת

ארבע

כנפות חייבת בציצית,

ולא

טלית בעלת

שלש

כנפות.

ומקשינן:

מה ראית לרבות בעלת חמש

שחייבת בציצית

ולהוציא בעלת שלש

לפוטרה מן הציצית? נדרוש להיפך, שהפסוק "אשר תכסה בה" מרבה בעלת שלש, והפסוק "על ארבע" ממעט בעלת חמש?

ומשנינן:

מרבה אני בעלת חמש

לחייבה בציצית ולא בעלת שלש, משום

שיש בכלל חמש ארבע,

ומוציא אני בעלת שלש, שאין בכלל שלש ארבע.

ומקשינן:

ורבי שמעון

, שדורש את הפסוק "אשר תכסה בה" לרבות כסות סומא, מהיכן דרש שבעלת חמש חייבת בציצית? ומשנינן:

רבי שמעון מ

תיבת "

אשר"

האמורה בפסוק "אשר תכסה בה",

נפקא ליה,

ומתיבות "תכסה בה" יליף לכסות סומא.

ורבנן

, שדרשו לחייב בעלת חמש מאשר תכסה בה, ולא דרשו מתיבת "אשר", כי המילה "

אשר" לא משמע להו

שהיא באה לדרשה.

ומקשינן:

ורבנן, האי "וראיתם אותו"

שדרש רבי שמעון למעט כסות לילה,

מאי עבדי ליה,

שהרי הם סוברים שלילה זמן ציצית, ונשים חייבות בציצית?

ומשנינן:

מיבעי להו לכדתניא: "וראיתם אותו וזכרתם

את כל מצוות ה'".

ראה מצוה זו וזכור

על ידה

מצוה אחרת התלויה בו, ואיזו זו, זו קריאת שמע,

שזמן קריאת שמע הוא משעה שיש די אור המאפשר להכיר בין גווני הציצית.

כדתנן

בברכות,

מאימתי קורין את שמע בשחרית?

-

משיכיר בין תכלת

שבציצית

ללבן

שבה.

ותניא אידך, "וראיתם אותו וזכרתם". ראה מצוה זו

ציצית

וזכור

על ידה

מצוה אחרת הסמוכה לה

בתורה,

ואיזו זו, זו מצות כלאים, דכתיב "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו"

. וסמוך לה "

גדילים תעשה לך".

תניא אידך, "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'." כיון שנתחייב אדם במצוה זו

כשהאיר היום

נתחייב בכל המצוות כולן,

שרוב המצוות נהגות ביום.

וברייתא זו,

כרבי שמעון היא, דאמר

ציצית

מצות עשה שהזמן גרמא היא,

ואין חיובה אלא ביום, ואילו לרבנן אין זמנה של ציצית משהאיר היום, שאף בלילה זמנה.

תניא אידך, "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'." שקולה מצוה זו כנגד כל המצוות כולן,

כדכתיב "את כל מצוות ה'". וכן מצוה זו בגימטריא היא תרי"ג, כמנין כל המצוות, שציצית בגימטריא ת"ר, הוסף עליהם חמשה קשרים שבציצית ושמונה חוטים, הרי כאן תרי"ג.

ותניא אידך, "וראיתם אותו וזכרתם... ועשיתם". ראיה

של הציצית

מביאה לידי זכירה

של כל המצוות.

וזכירה מביאה לידי עשיה.

ורבי שמעון בן יוחאי אומר: כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה.

ד

כתיב הכא

גבי ציצית "

וראיתם אותו", וכתיב התם "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד",

מה להלן דכתיב "אותו" היינו שכינה, כמו כן בציצית שנאמר "וראיתם אותו", היינו ראיית פני שכינה.

תנו רבנן: חביבין ישראל שסיבבן

הקדוש ברוך הוא במצות.

ציום להניח

תפילין בראשיהן, ותפילין בזרועותיהן, וציצית בבגדיהן

[ארבע ציציות ארבע מצוות הן],

ומזוזות בפתחיהן.

ועליהן,

על שבע מצוות אלו המקיפות את האדם,

אמר דוד

המלך בתהילים "

שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך".

ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ,

וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה!

וכיון שנזכר במילה שבבשרו,

נתיישבה דעתו.

לאחר שיצא, אמר עליה

על מצוה זו

שירה. שנאמר "למנצח על השמינית מזמור לדוד",

והיינו מזמור לדוד

על

ה

מילה שנתנה בשמיני.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק.

מכל וכל עומד בחזקה

שלא יחטא. שנאמר "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".

והחוט המשולש היינו תפילין ציצית ומזוזה.

ואומר, "חונה מלאך

ה' סביב ליראיו

[אלו המסובבין במצוות],

ויחלצם"

מחטא.

תניא: היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה

צבע ה

תכלת

שייחדו הקדוש ברוך הוא למצוות ציצית יותר

מכל

שאר

מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים

[שנעשו בו ניסים לישראל],

וים דומה לרקיע, ורקיע

דומה

לכסא הכבוד,

ומתוך התכלת שבבגדו שצבעה ככסא הכבוד, מכיר וזכור הוא ביושב הכסא.

וטעם נוסף יש בצבע התכלת, שנאה הוא לישראל, שיהא דמות כסאו עליהם.

ומה שרקיע דומה לכסא הכבוד למדנו מהפסוק,

שנאמר

"ויראו את אלהי ישראל

ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר".

ולמדנו שהמים דומים לספיר, וספיר הוא מראה כסא הכבוד. ד

כתיב "כמראה אבן ספיר דמות כסא",

אם כן, מראה הרקיע כמראה כסא הכבוד הוא. [תכלת דומה לים וים לרקיע, דבר הנראה לעיניים הוא].

תניא: היה רבי מאיר אומר: גדול עונשו של

מי שאינו מטיל חוטי

לבן

בכנף בגדו

יותר מעונשו של

מי שאינו מטיל פתיל

תכלת

, לפי שאינו מצוי.

משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו

להביא לו חותמות [דרכם היה לעשות חותם לבהמה ולעבד כשקונים אותם לשם סימן עבדות],

לאחד אמר, הבא לי חותם של טיט, ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב, ופשעו שניהם ולא הביאו. איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר

זה שאמר לו

המלך

הבא לי חותם של טיט,

לפי שמצוי הוא

ולא הביא,

עונשו מרובה. ולכן מרובה עונשו של זה שאינו מטיל חוטי לבן, מאחר שחוטי לבן מצויים הם.

תניא: היה רבי מאיר אומר

:

חייב אדם לברך מאה

ברכות בכל יום, שנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך"

, וקרינן ביה: מאה שואל מעמך!

רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבא

[בשבתות ובימים טובים] שאין מתפללים שמונה עשרה ברכות כי אם שבע,

טרח וממלא להו

למנין מאה ברכות

באיספרמקי,

בבשמים הטעונים ברכת הריח,

ומגדי

, מיני מגדים שטעונים ברכה, ועל ידי שהרבה בברכות הנהנין השלים ברכותיו למנין מאה ברכות.

תניא: היה רבי יהודה אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות

בכל יום, ואלו הן

: א.

שעשאני ישראל

[ויש שגרסו: שלא עשני גוי].

ב.

שלא עשאני אשה.

ג.

שלא עשאני בור

[עם הארץ].

רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך

[שמע בנו שמברך ברכת]

שלא עשאני בור. אמר ליה: כולי האי נמי

אתה מוסיף לברך ולשבח עצמך שאינך עם הארץ!? ודאי אין לברך כלל ברכה זו.

אמר ליה

בריה:

ואלא

אם כן, שאינו מברך ברכה זו,

מאי מברך

להשלים שלש ברכות שאמר רבי מאיר שחייב אדם לאמרם בכל יום?

ענהו רבי חייא: מברך

שלא עשאני עבד.

ומקשינן: למה צריך לברך שלא עשאני עבד, הרי עבד

היינו אשה,

שאשה מחוייבת במצוות כמו כמו עבד, ועל זה הרי מברך שלא עשאני אשה ומדוע צריך שתי ברכות על ענין זה?