Versão em texto deste daf: original e tradução
Menachot 3a — o Talmud em português
Menachot 3a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Menachot 3a
ומתרצינן:
אמרי
, יאמרו הרואים את העבודה
דלמא
באמת זו חטאת העוף היא, ואף שהוא עושה בה מיצוי כעולה יתכן שזהו
מיצוי דבתר הזאה היא
וכבר היתה ההזאה, והרי מיצוי הדם גם למעלה כשר,
דאמר מר: מיצה דמה
של חטאת העוף
בכל מקום במזבח
-
כשרה
. ואם כן אין מעשיה מוכיחין.
ומקשינן:
חטאת העוף שהזה
את
דמה למטה
כדינה, אך
לשם עולת העוף
-
תרצה, ד
הרי
מעשיה מוכיחין עליה דחטאת עוף היא
ולא עולה,
דאי עולת העוף היא, למעלה הוי עביד לה, ו
גם
מיצוי הוי עביד לה
ולא הזאה, שהרי אין בעולת העוף הזאה כלל?
ומתרצינן:
הכי נמי
, באמת מודה רבי שמעון באופן כזה שהקרבן כשר
אלא
"
לפי שאין המנחות דומות לזבחים
"
קאמר
, והיינו דווקא
לזבחים
אינם דומות
ולא לעופות
, דזבחים מעשיהם שווים בכל עבודותיהם. אבל עופות יש שמעשיהן שונים ובכך העופות דומין למנחות, הלכך, בכהאי גוונא שהזה דם חטאת העוף למטה לשם עולת העוף - עלתה לשם חובה שהרי מעשיה מוכיחין שחטאת היא.
ומקשינן: קרבנות
קדשי קדשים
שהדין הוא לשחטם בצפון העזרה,
ששחטן בצפון לשם
קרבנות
קדשים קלים
שדינן שנשחטים בדרום העזרה -
לירצו
ויעלו לבעלים לחובה, שהרי
מעשיהן מוכיחין עליהם דקדשי קדשים נינהו, דאי קדשים קלים
הם,
בדרום הוי עביד להו
כדינם?
ומתרצינן:
אימור דאמר רחמנא
שדינם של קדשים קלים בדרום, היינו שאפשר לשחטן
אף בדרום
. אבל
בדרום
דווקא
ולא
ישחטם
בצפון, מי אמר
רחמנא!? והראיה שבאמת הכוונה אף לדרום אבל ודאי שגם בצפון כשר,
דתנן
"קדשים קלים
שחיטתן בכל מקום בעזרה
". ואם כן, השחיטה בצפון אינה "מעשיה מוכיחין".
ומקשינן:
קדשים קלים ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים,
שדינן לישחט רק בצפון,
לירצו
ויעלו לחובה, שהרי
מעשיהן מוכיחין עליהם דקדשים קלים נינהו
.
דאי קדשי קדשים
נינהו,
בצפון הוי עביד להו
, כדינם?
ומתרצינן:
אמרי
, יאמרו האנשים שיראו את המעשה, באמת
קדשי קדשים נינהו, ו
מה שנשחטים בדרום,
מיעבר הוא דעבר
הוא עובר על הדין
ושחט להו בדרום
שלא כדינם. אבל אין זה מעשיה מוכיחין.
ומקשינן:
אי הכי
שאומרים סברא שיאמרו הרואים שהוא עובר על הדין, גם ב
מחבת לשם מרחשת
שאמרנו לעיל דעולה לשם חובה משום דמעשיה מוכיחין עליה,
נמי
נאמר
האי
כיון
דקא קמיץ לה
למנחתו שנעשתה במחבת
למרחשת
במחשבה לשם מרחשת,
אמר
יאמרו האנשים הרואים
האי
זה המביא את המנחה
במרחשת נדר
אכן נדר מנחת מרחשת,
והא דמייתי לה במחבת, דמרחשת היא
, שנדר לשם מרחשת,
ומעבר הוא דעבר
על דינה
ואתייה במחבת
ומביאה במחבת שלא כדין. אבל אין מעשיה מוכיחין?
ודחינן:
התם
כשהביא במחבת וחשב לשם מרחשת, על כרחך מנחת מחבת היא,
דכי נמי במרחשת נדר
, דאף אם נדר מנחת מרחשת,
כי
כאשר -
מייתי לה במחבת
-
מחבת הויא
, נעשית ממילא למנחת מחבת,
כדתנן, האומר הרי עלי
להביא
במחבת והביא במרחשת
, או האומר הרי עלי
במרחשת והביא במחבת
, הדין הוא
מה שהביא הביא
ואם הביא בפועל במחבת - הויא מנחת מחבת,
וידי נדרו לא יצא
שהרי לא הביא כנדרו ואם כן נמצא שעל כרחך מנחת מחבת היא, וכשחשב בה לשם מרחשת הרי מעשיה מוכיחין עליה שהיא מנחת מחבת ולא מנחת מרחשת.
ומקשינן: אכתי במחבת לשם מרחשת אין מעשיה מוכיחין דמנחת מחבת היא, כי יאמרו הרואים שבאמת לשם מרחשת נדר, והוא עובר על הדין ומביאה במחבת ועושה אותה לשם מרחשת, ואף שאמרנו שהדין הוא שהיא מחבת, יתכן אופן שמרחשת היא,
ודלמא
מנחה "
זו
" אביא במרחשת
אמר
, ובאופן כזה היא מנחת מרחשת אף כשמביאה במחבת,
כדתנן
, מנחה
זו להביא במחבת והביא במרחשת
, או
במרחשת והביא במחבת, הרי זו פסולה!
ומפרקינן:
לרבנן
שאומרים כך במשנה
הכי נמי
אפשר להקשות כך דאין מעשיה מוכיחין, אבל הרי אנו דנים אליבא דרבי שמעון,
ולרבי שמעון, כיון דאמר רבי שמעון
במשנה שם "האומר הרי עלי במחבת והביא במרחשת
אף ידי נדרו יצא
",
אלמא
סובר ד
קביעותא דמנא
קביעות הכלי -
ולא כלום הוא
אין לה חשיבות,
ולא שנא אמר
"
זו
"
ולא שנא אמר
הרי "
עלי
", הילכך אם מביאה במחבת - מחבת היא, וכי קמיץ לה לשם מרחשת מחשבה ניכרת היא ומעשיה מוכיחין.
ומקשינן:
עולה
שבאה רק מזכר,
ששחט לשם חטאת
שסתם חטאת בנקבה -
תרצה
, דהא ניכר שהיא עולה, כיון
דהאי
דינה ב
זכר, והאי
דינה ב
נקבה?
ומתרצינן:
כיון דאיכא שעיר נשיא ד
אף על פי שחטאת הוא -
זכר הוא, לא ידיע
לא ניכר הדבר, כיון שיאמרו זו חטאת, ושעיר נשיא הוא.
ומקשינן: ואכתי,
אמר
הריני שוחטה
לשם חטאת יחיד מאי איכא למימר
, הרי ודאי ניכר בקרבן שהוא אינו חטאת יחיד, שהרי חטאת יחיד באה דווקא בנקבה!?
ותו
, ועוד קשה מהמקרה ההפוך,
חטאת יחיד ששחטה לשם עולה, תרצה, ד
הרי
חטאת
יחיד ב
נקבה, ועולה
דווקא ב
זכר,
ואין עולה באה נקבה כלל?
ומפרקינן: הדבר אינו ניכר, כי מקום נקבותה של רחל
מיכסיא
מכוסה
באליה
בזנבה ולא ניכר שזו נקבה.
ומקשינן:
התינח היכא דאייתי כבשה
, דאז באמת לא ניכר. אבל היכא ד
אייתי שעירה
שאין לה זנב,
מאי איכא למימר?
הרי ניכר שהיא נקבה?
ומפרקינן:
אלא
, צריך לומר תירוץ אחר, ההבדל
בין זכרים לנקבות לאו אדעתייהו דאינשי,
אנשים אינם נותנים דעתם להבחין בזה, ולכן זה לא נחשב שהדבר ניכר.
ומקשינן: קרבן
פסח ששחטו לשם
קרבן
אשם, לירצי,
שהרי ניכר הדבר,
דהאי
קרבן פסח - צריך להביאו
בן שנה, והאי,
אשם, צריך להביאו
בן שתיים?
ומתרצינן:
כיון דאיכא אשם נזיר ואשם
מצורע
שאף הם באים בן שנה,
לא פסיקא ליה
לא מוכח שהקרבן הזה הוא לא אשם אלא פסח, כי יתכן שזה אשם נזיר או אשם מצורע.
ומקשינן: אכתי היכא דשחט קרבן פסח בן שנה ו
אמר
הריני שוחטו
לשום אשם גזילות ולשום אשם מעילות
שדינן להביא בני שנתיים -
מאי איכא למימר
, הרי באופן כזה ודאי ניכר הדבר, שזהו פסח, וירצה?
ותו
, עוד יש להקשות מהמקרה ההפוך,
אשם גזילות ואשם מעילות
שדינן להביא בני שנתיים,
ששחטן לשום פסח
שדינו דווקא בן שנה -
לירצו
, שהרי ודאי ניכר הדבר
דפסח בן שנה, והני
אשם גזילות ואשם מעילות -
בן שתי שנים?
ומפרקינן:
אלא
צריך לומר תירוץ אחר, ההבדל
בין בן שנה לבין בן שתי שנים לאו אדעתייהו דאינשי
, אין האנשים מבדילים בזה,
ד
הרי
איכא בן שנה
גדול
דמיחזי
שנראה
כבן שתיים, ואיכא בן שתיים
קטן
דמחזי כבן
שנה.
ומקשינן:
שעיר
עזים של חטאת או עולה או שלמים
ששחטו לשם אשם לירצי
, שהרי אשם בא רק מן הכבשים או מן האילים, ואם כן ניכר הדבר שהוא אינו אשם,
דהאי
קרבן אשם, בא מן הכבשים שיש להם
צמר, והאי
שעיר - יש לו
שיער?
ומתרצינן:
אמרי
יאמרו הרואים, יתכן שזה אשם, וזה לא שעיר עזים אלא
דיכרא אוכמא הוא
, איל שחור הוא, וראוי אף לאשם [וסתם שעירים שחורים הם ולכן נקט "אוכמא"], ואם כן לא ניכר הדבר בזה שהביא שעיר, שהרי הוא דומה לאיל שכשר לאשם.
ומקשינן:
עגל ופר
חטאת [כגון פר שמביא כהן משיח שחטא]
ששחטן לשם פסח
א
ו
-
אשם לירצו
, שהרי ניכר הדבר,
דעגל ופר בפסח ואשם ליכא
אלא באין רק מן הצאן?