Versão em texto deste daf: original e tradução
Menachot 36b — o Talmud em português
Menachot 36b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Menachot 36b
ומקשינן:
והא רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא?
ומסקינן:
ההוא פליגא,
שיש מחלוקת אמוראים כמי ההלכה.
ומקשינן:
ומי אמר רבה בר רב הונא הכי
דהלכה כרבי יעקב,
והא אמר רבה בר רב הונא: ספק חשיכה ספק לא חשיכה לא חולץ תפילין שעליו ולא מניח
אם כבר חלץ, ומוכח מדבריו
הא
אם היו תפילין מונחין עליו בזמן שהוא
ודאי חשיכה, חולץ!
וקשה, דאם כן יש סתירה בין זה שאמר רבה בר הונא שבודאי חשיכה חולץ, לזה שנהג רבה בר רב הונא להתפלל ערבית בתפילין בלילה? ומשנינן:
התם
שחייב לחלוץ כשודאי חשיכה
בערב שבת איתמר,
והוא סובר שבת איננה זמן תפילין ומשום כך כשודאי חשיכה חייב לחלוץ. והוינן בה:
מאי קסבר
רבה בר רב הונא?
אי קסבר לילה זמן תפילין, שבת נמי זמן תפילין
וכמבואר בהמשך,
אי קסבר לילה לאו זמן תפילין, שבת נמי לאו זמן תפילין
שמפסוק אחד למדים את שניהם,
דמהיכא דממעטא שבת
ממצות תפילין
מהתם
מאותו פסוק
ממעטי
גם
לילות. דתניא
: כתוב: "
ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה",
ולמדים:
ימים
הם זמן תפילין
ולא לילות,
ועוד למדים: מזה שכתוב בפסוק
מימים
והוסיף הכתוב אות מ', ללמדנו:
ולא כל ימים
הם זמן תפילין
פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר
: לא נאמר הפסוק "
חוקה זו" אלא לפסח בלבד
ובא הפסוק לומר: עשה פסח משנה לשנה!
וכיון ששבת ולילות התמעטו מאותו הפסוק קשה מנין לו לרבה בר רב הונא למעט שבת ולא למעט לילה?
ומשנינן: רבה בר רב הונא
נפקא ליה
למעט שבתות וימים טובים
מהיכא דנפקא ליה לרבי עקיבא
למעט שבתות וימים טובים, ולא מהפסוק שהתמעטו בו הלילות.
דתניא: רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין
גם
בשבתות וימים טובים, תלמוד לומר
: "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך".
מי שצריכין אות
צריך להניח בהן תפילין שנקראים "אות",
יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות,
ואין בהן צורך לאות נוסף של תפילין!
אמר רבי אלעזר: כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה, עובר בעשה
, וכמפורש בהמשך.
חסר טקסט
ורבי יוחנן אמר
: המניח תפילין אחר שקיעת החמה
עובר בלאו.
לימא
רבי אלעזר ורבי יוחנן בכלל זה שאמר
רבי אבין אמר רבי אילעא קא מיפלגי, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא
: כל מקום שנאמר בתורה הלשון "
השמר"
או נאמר הלשון "
פן"
או נאמר הלשון "
אל", אינו אלא לא תעשה!
וכאן בתפילין כתוב לשון "השמר" [ושמרת את החוקה הזאת]
דמר
רבי יוחנן,
אית ליה
להא דאמר ר' אבין אמר ר' אילעא שעובר בלאו במקום שכתוב לשון שמירה.
ומר
ר' אלעזר
לית ליה
מה שאמר ר' אבין אמר ר' אילעא.
ודחינן:
לא
נחלקו ר' אלעזר ורבי יוחנן במה שאמר ר' אבין אמר ר' אילעא, אלא
דכולי עלמא אית להו
לכלל זה
דר' אבין אמר ר' אילעא. והכא בהא קא מיפלגי.
מר
ר' אלעזר
סבר
: "השמר" שכתוב לענין
לאו
והיינו, בענין שבא הכתוב למנוע מלעשות, הוא
לאו, ו"השמר" ש
כתוב לענין עשה והיינו במקום שבא ללמדנו לעשות, הוא
עשה.
ובתפילין הלא זהו עשה להניח תפילין.
ומר
רבי יוחנן
סבר
: "השמר" שכתוב לגבי
עשה
וכגון תפילין שמשמעות השמירה היא לשמור לעשות את המצוה
נמי לאו
הוא!
ואמר רבי אלעזר
: אף על גב שאסור להניח תפילין אחר שקיעת החמה, מכל מקום
אם
מניחן כדי
לשומרן
שלא יאבדו
מותר
להניחם אחר שקיעת החמה. [ואף למ"ד לילה לאו זמן תפילין, מותר להניח, כדי לשומרן עיין ביאור הגר"א סימן ל' סעיף ג'].
ואמר רבינא: הוה יתיבנא קמיה דרב אשי, וחשך
היום
והניח
תפילין.
ואמרי ליה
לרב אשי
לשמרן קא בעי להו מר?
האם הניחן עליו משום שחפץ היה לשומרן?
ואמר לי: אין
, נכון הדבר, שלשומרן אני רוצה. ואף על פי שכך אמר לי,
חזיתיה לדעתיה
של רב אשי
דלאו לשמרן הוא
הניח, אלא משום ד
קסבר
לילה זמן תפילין הוא, ודין זה הוא
הלכה, ואין מורין כן,
שמא ישכחם בראשו וישן בהם, ולכן תירץ רב אשי את עצמו ואמר לשומרן אני צריך. ולא אמר את דעתו שלילה זמן תפילין.
אמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש
בתפילין בכל שעה
[בכל זמן שנזכר בהם כדי שלא יגיע לידי היסח הדעת] ודין זה שאסור להסיח דעת מהתפילין למדים אותו ב
קל וחומר מציץ. ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת
של שם שמים
אמרה תורה "והיה על מצחו תמיד", שלא תסיח דעתו ממנו. תפילין, שיש בהן אזכרות הרבה
של שם שמים,
על אחת כמה וכמה
שאסור להסיח דעתו מהם.
תנו רבנן
: "ידך" האמור לגבי תפילין
זו
יד
שמאל. אתה אומר
: זו יד
שמאל, או אינו אלא
יד
ימין
, ומנין לך שזו יד שמאל?
תלמוד לומר
: מהכתוב בפסוק "
אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים"
ש"יד" האמורה בכתוב היא שמאל שכן ליד ימין קורא "ימיני" וליד שמאל "ידי".
ואומר,
ועוד מוכח כך מהכתוב בשירת דבורה ביחס ליעל - "
ידה ליתד תשלחנה, וימינה להלמות עמלים".
ואומר,
ועוד מוכח כך מהפסוק: "
למה
תשיב ידך, וימינך מקרב חיקך כלה"!