Menachot 27a — o Talmud em português

כיון

ד"על העצים" כתיב

יש ליתנו ממש על העצים.

כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר, "על"

-

בסמוך

משמע.

מאי

האם

הכא נמי

נאמר "

על

העצים",

בסמוך

לעצים,

או דילמא "על העצים" דומיא ד"על המזבח"

-

מה התם "על

המזבח"

ממש,

שהרי לא יתכן להקטיר שלא על גבי המזבח,

אף הכא נמי "על

העצים"

ממש?!

ומסקינן:

תיקו!

מתניתין:

הקומץ

-

מיעוטו מעכב את רובו,

שאם חסר ממנו אפילו כל שהוא פסול הוא.

העשרון

סולת של המנחה -

מיעוטו מעכב את רובו.

היין

שמביאים עם הקרבן לנסך על המזבח -

מיעוטו מעכב את רובו.

השמן

של המנחה -

מיעוטו מעכב את רובו,

שאם חסר כלשהוא משיעור היין והשמן הצריך באותה מנחה - פסולים הם.

הסולת והשמן

שבמנחה -

מעכבין זה את זה,

שאם חסר אחד מהם פסולה.

הקומץ והלבונה

-

מעכבין זה את זה,

שאם הקטיר אחד מהן בלא השני - פסולה המנחה

162 .

גמרא:

והוינן בה:

מאי טעמא

מעכב הקומץ מיעוטו את רובו?

ומשנינן:

אמר קרא "מלוא קומצו" תרי זימני

\- שנה עליו הכתוב לעכב שלא יחסר ממנו כלום.

והוינן בה:

עשרון

סולת שכתוב במשנה

מיעוטו מעכב את רובו

-

מאי טעמא?

ומשנינן:

אמר קרא "מסלתה"

ודורשים מהיתור של האות ה"א,

שאם חסרה כל שהוא פסולה.

היין מיעוטו מעכב את רובו

לומדים מזה שכתוב בנסכים "

ככה",

ומשמע לעכובא.

השמן

-

מיעוטו מעכב את רובו!

שתי מנחות הן שיש בהן שמן, ובשניהם לומדים שהשמן מעכב: שמן

דמנחת נסכים

נלמד שמעכב, מזה שהתורה כתבה "

ככה",

ושמן

דמנחת נדבה

נלמד שמעכב, מזה ש

אמר קרא "ומשמנה"

ביתור ה"א לומר:

שאם חסר כל שהוא פסולה.

השמן והסולת מעכבין זה את זה,

ולומדים זאת מזה שכתוב "

מסלתה ומשמנה",

ומשמע ששניהם צריכים להיות במנחה, וחזרה התורה וכתבה "

מגרשה",

דהיינו סולת, "

ומשמנה",

ללמד ששניהם מעכבים. [שכן הוא הכלל, כל דבר ששנה עליו הכתוב, אינו אלא לעכב].

הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה

נלמד מזה שכתוב "וקמץ מלוא קומצו...

על כל לבונתה",

ומשמע ששניהם צריכים להיות בהקטרה, וחזרה התורה וכתבה "והרים ממנו בקמצו...

ואת כל הלבונה אשר על המנחה",

ללמד ששניהם מעכבים אחד את חבירו, [וכמו שנתבאר גבי שמן וסולת].

מתניתין:

שני שעירי יום הכפורים,

שנותנים עליהם גורלות אחד לה' ואחד לעזאזל,

מעכבין זה את זה,

שאי אפשר להביא אחד בלא השני.

שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה.

שתי חלות

הבאים עם כבשי העצרת

מעכבות זו את זו.

שני סדרין

של לחם הפנים הערוכים על השולחן בשתי מערכות, שש חלות בכל אחת,

מעכבין זה את זה.

שני בזיכין

כפות שבהן לבונה הנתונים על שתי המערכות של לחם הפנים,

מעכבין זה את זה.

הסדרין והבזיכין מעכבין זה את זה,

שאם חסר אחד מהם, לא ישים על השולחן את השני לבד.

שני מינים

של לחם

שב

קרבנות ה

נזיר

שמביא בגמר נזירותו

, שלושה

מינים

שבפרה

אדומה, עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שמשליכין לתוך שריפת הפרה,

וארבעה

מיני לחמים

שבתודה, וארבעה

מינים

שבלולב, וארבע

מינים

שבמצורע,

צפורים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת, כל אלו

מעכבין זה את זה.

שבעה הזאות שבפרה

שמזה מדמה נכח פני אהל מועד

מעכבות זו את זו.

שבע הזיות שעל בין הבדים

ביום הכפורים , שבע

שעל הפרכת,

שבע

שעל מזבח הזהב

[מאותם קרבנות שמזין מהן על הפרכת ועל מזבח הזהב]

מעכבות זו את זו

שאם חסר הזיה אחת מהן לא כיפר.

גמרא

: