Menachot 26a — o Talmud em português

תו מקשינן לרב שילא דאמר זריקתו בין בשוגג בין במזיד:

תא שמע: דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה!

הרי שזריקתו דוקא בשוגג הורצה?

ומתרצינן:

הכי קאמר: דם שנטמא וזרקו, זרקו

-

בין בשוגג בין במזיד,

הרי הדבר תלוי - אם

נטמא בשוגג הורצה, במזיד, לא הורצה.

מתניתין:

הקומץ את המנחה, ולפני שהקטיר את הקומץ

נטמאו שיריה

או

נשרפו שיריה

או

אבדו שיריה,

הרי דינה של המנחה תלוי במחלוקתם של רבי אליעזר ורבי יהושע בדין קרבן שנאבד בשרו לפני זריקת הדם.

כמדת רבי אליעזר,

הסובר שזורקים את הדם גם כאשר הבשר אינו קיים -

כשירה

המנחה להקטיר את קומצה.

וכמדת רבי יהושע

, הסובר אם אין בשר אין זורקים את הדם -

פסולה

המנחה מלהקטיר את קומצה

132 .

גמרא:

אמר רב

: מה שמבואר במשנה שלפי רבי יהושע אי אפשר להקטיר את הקומץ כשנטמאו השיריים,

והוא,

זה מדובר רק באופן -

שנטמאו כל שיריה

של המנחה,

אבל

אם נטמאו רק

מקצת שיריה לא

נפסלה המנחה, ואפשר להקטיר את הקומץ.

קא סלקא דעתיה

מזה שאמר רב "והוא שנטמאו כל שיריה" משמע שרק היכן ש

נטמא

חלק מהשיריים,

אין,

אכן אמר רב שמותר להקטיר את הקומץ אפילו אליבא דרבי יהושע, אבל היכא ד

אבוד ושרוף

חלק מהשיריים

לא

אמר רב שיכולים להקטיר את הקומץ לפי דרבי יהושע.

והוינן בה:

מאי קסבר

רב, שמחלק בין נטמא מקצת מהשיריים, לבין אבד או נשרף מקצת מהשיריים?

אי קסבר

רב, שלרבי יהושע

שיורא

מה שנשתייר משיירי המנחה

מילתא היא,

דבר חשוב הוא להחשב כאילו השיריים קיימים, אם כן,

אפילו אבוד ושרוף

חלק מהשיריים,

נמי

גם ייחשבו השיריים שנותרו מהשיריים, כאילו כל השיריים קיימים

133 .

ו

אי קסבר

רב שלרבי יהושע

שיורא לאו מילתא היא

ולכן כשנשרפו או נאבדו מקצת מן השיריים, אין מקטירים את הקומץ, אם כן כש

נטמא

חלק מהשיריים

מאי טעמא

מקטירים את הקומץ על כרחך צריך לומר, משום

דמרצה ציץ

על קדשים שנטמאו.

אי הכי,

שמקטירים את הקומץ הוא משום ריצוי הציץ על הטומאה, קשה למה אמר אמר רב שאם נטמאו כל שירייה פוסל רבי יהושע, והרי אם הסיבה שאפשר להקטיר בנטמאו מקצת שירייה הוא משום ריצוי הציץ, גם אם נטמאו

כל שיריה נמי

יוכל להקטיר, שהרי הציץ מרצה!?

ומשנינן:

לעולם קסבר

רב -

שיורא מילתא היא

, ומשום כך מקטיר בנטמאו מקצת שירייה, ולא מצד ריצוי ציץ.

ו

נקט רב

נטמא

חלק משירייה,

והוא הדין לאבוד ושרוף. והאי דקאמר

רב "

נטמא"

-

רישייהו

הדבר שכתוב ברישר של הברייתא

נקט!

שהרי דין "נטמאו שייריה" נשנה תחילה במשנה.

כדתניא

שרבי יהושע נמי מכשיר בנשתיירו מקצת שיריים, בין שנטמאו השאר ובין שאבדו ונשרפו:

רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה,

שנאבדו הבשר העומד לאכילה, והחלב העומד להקטרה, קודם זריקת הדם,

שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב

-

זורק את הדם!

והטעם, משום שעדיין מתקיים בזה מה שכתוב "הבשר והדם". אבל אם לא נשתייר שיעור של כזית לא מהבשר ולא מהחלב, אלא רק

כחצי זית בשר וכחצי זית חלב

-

אינו זורק את הדם!

והקרבן נפסל, משום שאין מצרפים את הבשר העומד לאכילה, והחלב העומד להקטרה לשיעור של כזית.

ובעולה

-

אפילו

נשתייר

כחצי זית בשר וכחצי זית חלב

-

זורק את הדם! מפני ש

העולה

כולה כליל

ומצטרפים הבשר והחלב להקטרה.

ובמנחה

-

אפילו כולה קיימת

-

לא יזרוק

את הדם!

ותמהינן טובא:

מנחה

-

מאי עבידתה?!

איזו זריקת דם יש במנחה!?

אמר רב פפא

: הברייתא מדברת על

מנחת נסכים

הבאה עם הזבח, שנאבד כל הזבח, והיא נשתיירה, ועל זה כתוב בברייתא שלא יזרוק את דם הזבח, אף על פי שהמנחת נסכים קיימת. ומה שצריך התנא להשמיע לנו דין זה, משום ד

סלקא דעתך אמינא הואיל ובהדי זבח קא אתיא

הרי היא

כגופיה דזיבחא דמיא,

ומה שנשתיירה נחשב כאילו בשר הזבח קיים ואפשר לזרוק את הדם ,

קא משמע לן

שאין מנחת הנסכים נחשבת כנשתייר מבשר הזבח, דלא קרינא בה "הבשר והדם".

והוינן בה:

מנהני מילי

מנין לנו הדין שכתוב בברייתא, שאם נשתייר אפילו כזית מהחלב קרינן ביה "הבשר והדם", ואפשר לזרוק את הדם?

אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל, ומטו בה משום רבי יהושע בן חנניא: אמר קרא

"וזרק הכהן את הדם על מזבח ה'

והקטיר החלב לריח ניחוח לה'"

ומשמע שזריקת הדם היא משום הקטרת ה

חלב, ואף על פי שאין בשר

.

ואשכחן חלב

המשמעות של הפסוק מוכח שגם עליו נזרק הדם,

יותרת ושתי

ה

כליות

שאינן לא בשר הנאכל ולא חלב המוקטר, אלא הן נקטרות יחד עם החלב

מנלן

שאם אבד כל הזבח ונשתיירו רק הם, שנחשב כאילו נשתייר מהזבח כדי שיהיה אפשר לזרוק את הדם?

ובמאמר מוסגר מבארת הגמרא שזוהי אכן דעתו של תנא של הברייתא שהיותרת ושתי הכליות נחשבות שיור,

דקתני

בברייתא:

ובמנחה, אפילו כולה קיימת לא יזרוק!

ומדייקים:

מנחה הוא דלא יזרוק,

שאינה חשובה שיור, כיון שאין היא מגוף הזבח,

הא יותרת ושתי כליות

שהם מגוף הזבח -

יזרוק!

ועכשיו חוזרים למה שהוינן בה -

מנלן

שיותרת ושתי כליות נחשבות שיור?

ולא מצאנו מהיכן למד רבי ישמעאל דבר זה.

רבי יוחנן דידיה

[בעצמו]

אמר

: כך דורשים: "והקטיר החלב

לריח ניחוח"

-

כל שאתה מעלה לריח ניחוח

הרי הוא כחלב, שאם נשתיירו אפילו יותרת ושתי הכליות, שמעלים אותם לריח ניחוח, הרי זה כנשתייר מגוף הזבח, וזורקים את הדם!

אלא שיש להקשות, כיון שלומדים מ"ריח ניחוח" שכל העולה לריח ניחוח זורקים עליו את הדם, למה צריך לכתוב בפסוק את שניהם, גם "חלב" וגם "ריח ניחוח"?

ומשנינן:

ואיצטריך למכתב "חלב" ואיצטריך למיכתב "לריח ניחוח". דאי כתב "חלב"

בלבד,

הוה אמינא

כי רק

חלב

-

אין

[כן] אפשר לזרוק הדם אם הוא קיים, אבל

יותרת ושתי כליות לא

חשובות לזרוק עליהן את הדם, לפיכך

כתב רחמנא

גם "

ריח ניח וח".

ואי כתב רחמנא "לריח ניחוח"

בלבד,

הוה אמינא

-

אפילו מנחה

הבאה עם הזבח, שהרי גם היא מוקטרת כליל לריח ניחוח על המזבח, ולפיכך אם נשתיירה כשאבד הזבח, יכול לזרוק עליה את הדם, -

כתב רחמנא "חלב",

שמשמע שלא בא "ריח ניחוח" לרבות, אלא דבר שהוא מגוף הזבח ולא מנחה שאינה מגוף הזבח.

מתניתין:

א.

הקומץ

שלא

קידשו אותו על ידי נתינתו

בכלי שרת

לאחר הקמיצה הרי הוא

פסול

. ורבי שמעון מכשיר.

ב.

הקטיר קומצה

של מנחה

פעמיים,

שהקטיר חצי קומץ תחילה, ולאחריו הקטיר את חצי הקומץ השני -

כשרה!

גמרא:

אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: מאי טעמא דרבי שמעון

שמכשיר לקומץ שלא הקדישו בכלי שרת לאחר קמיצה?

אמר קרא

במנחה - "

קדש קדשים היא

-

כחטאת וכאשם",

ללמדך:

בא לעובדה

לעבודות המנחה

ביד,

שמוליך בידו את הקומץ לאחר שקמץ אותו, ומקטירו על המזבח מתוך ידו ולא מתוך כלי [והקטרת הקומץ נחשבת כזריקת הדם על המזבח] הרי הוא

עובדה ב

יד

ימין, כחטאת

שנותנים את דמה על המזבח באצבע ולא בכלי, וצריך ליתן באצבעו שביד ימין, שמההיקש של מנחה לחטאת לומדים שיכול לעבוד שלא בכלי, אך צריך שתהיה עבודתו בימין

140 .

בא לעובדה

בכלי

-

עובדה בשמאל, כאשם,

שדמו נזרק מתוך הכלי דוקא, ויכול להחזיק את הכלי ביד שמאל ולזרוק ממנו, רבי שמעון סובר, רק היכן שכתוב גם "כהונה" וגם "אצבע" צריך ימין בדוקא, ורק בחטאת נאמר "אצבע" ו"כהונה", ואילו בשאר הקרבנות נאמר רק "כהונה" ולא "אצבע".

הילכך, כיון שהוקשה מנחה גם לאשם - יכול הוא לעובדה ביד שמאל, אבל אז חייב הוא לעובדה בכלי [כמו אשם שזריקתו ביד ולא בכלי, ויכול לעשותו בשמאל].

ורבי ינאי אמר

: טעמו של רבי שמעון הוא -

כיון שקמצו מכלי שרת

שוב אין הקומץ צריך לקידוש נוסף של כלי שרת, אלא

מעלהו

למזבח

ומקטירו אפילו בהמיינו

באבנטו,

ואפילו במקידה

כלי

של חרש!

ואילו

רב נחמן בר יצחק אמר

: לא הכשיר רבי שמעון את הקומץ בלי נתינתו לכלי שרת, אלא

הכל מודים בקומץ

שטעון קידוש

בכלי שרת , אלא, שאם כבר קידשו בכלי שרת, אזי חולק רבי שמעון וסובר שיכול להעלותו בידו ולהקטירו מתוך ידו.

מיתיבי

: כתוב בתוספתא:

הקטר חלבים

ואברים ועצים

של מערכה,

שהעלן

על המזבח -

בין ביד בין בכלי, בין בימין ובין בשמאל, כשרין!

הקומץ והקטורת והלבונה שהעלן בין ביד בין בכלי

,

בין בימין בין בשמאל

\-

כשרין!

וברייתא זו בהכרח נאמרה בשיטת רבי שמעון, שהרי התנא של הברייתא מכשיר הקטר הקומץ אפילו ביד, שלא בכלי שרת

146 .

וכתוב שאפילו העלה ביד שמאל הרי זו הקטרה כשירה -

תיובתא דרבי יהודה בריה דרבי חייא,

שאמר: לא הכשיר רבי שמעון כשעובד ביד, אלא ביד ימין כמו חטאת!?

ומתרצינן:

אמר לך רבי יהודה בריה דרבי חייא: לצדדין קתני

הברייתא, כלומר, מה שכתוב "בין בימין ובין בשמאל", זה לא הולך גם על יד וגם על כלי, אלא כך פירוש הברייתא: העלהו

ביד

-

בימין!

העלהו

בכלי

-

בין בימין בין בשמאל!

ומקשינן לרב נחמן:

תא שמע: קמצו מכלי שרת,

שנתקדשה בו המנחה,

ו"קידשו"

[והיינו, ונתנו]

שלא בכלי שרת, והעלו והקטירו שלא בכלי שרת

-

פסול!

רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין במתן כלי

על אף שאינו כלי שרת!

תיובתא לרב נחמן דאמר הכל מודים בקומץ שטעון קידוש בכלי שרת!?

ומתרצינן: באמת רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין לאחר שהתקדש הקומץ בכלי שרת,

אימא

ובדבריהם צריך לגרוס במקום "מכשירין במתן כלי", "מכשירין

ממתן כלי ואילך"

והיינו שהולכה והקטרה אין צרך בכלי שרת.

תא שמע: וחכמים אומרים: קומץ טעון כלי שרת

-

כיצד?

קומצו מכלי שרת, ומקדשו בכלי שרת, ומעלו ומקטירו בכלי שרת!

רבי שמעון אומר: כיון שקמצו וקדשו מכלי שרת

-

מעלו ומקטירו שלא בכלי שרת, ודיו!

וקשה לרב נחמן בר יצחק שאומר, הכל מודים בקומץ שטעון קידוש בכלי שרת?!

ומתרצינן:

אימא

צריך לגרוס בברייתא -

כיון שקמצו, וקדשו "בכלי" שרת

-

מעלו ומקטירו

אפילו שלא בכלי שרת,

ודיו!

תא שמע

תיובתא לרב נחמן:

קמץ בימינו, ונתן בשמאלו

[בלא כלי] -

יחזיר לימינו!

וכמו שאמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: בא לעובדה ביד עובדה בימין

148 .