Versão em texto deste daf: original e tradução
Menachot 107a — o Talmud em português
Menachot 107a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Menachot 107a
ומשנינן: אף בעולת העוף
איכא
מוראה ונוצה
שאינם עולים על המזבח, וכמאמר הכתוב בפרשת עולה "והסיר את מוראתו בנוצתה, והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן", והם נבלעים במקומם.
ואכתי מקשינן:
והאיכא נסכים
, כלומר יין הנסכים שנותנים את הכל לספלים שעל גבי המזבח!?
ומשנינן: יין הנסכים אינו מקטר על המזבח אלא
לשיתין
שבצידי המזבח
אזלי
[מן הספלים נשפך הדם לשיתין ולא עולה על המזבח].
ואכתי מקשינן:
והאיכא מנחת נסכים
שהיא עולה כליל על המזבח ואין קומצין הימנה!?
ומשנינן: לא נתכוין זה למנחה,
כיון דאיכא מנחה דאכלי כהנים מינה
-
לא פסיקא ליה
.
שנינו במשנה:
הרי עלי זהב, לא יפחות מדינר זהב
:
ומקשינן: מנין שנתכוין זה למטבע,
ודלמא
נתכוין ל
נסכא
[חתיכת זהב]!?
אמר
תירץ
רבי אלעזר
:
הכא במאי עסקינן: בכגון
דאמר
"הרי עלי
מטבע
זהב".
ואכתי מקשינן:
ודילמא
לא נתכוין זה לדינר, אלא ל
פריטי
[פרוטות] של זהב!?
אמר
תירץ
רב פפא
:
פריטי דדהבא לא עבדי אינשי
[פרוטות של זהב אין דרך לעשותם].
שנינו במשנה:
כסף, לא יפחות מדינר
:
ומקשינן:
ודלמא נסכא
[שמא נתכוין לחתיכת כסף ולא למטבע]!?
אמר
תירץ
רבי אלעזר
: כגון
דאמר
"הרי עלי
מטבע
של כסף".
ואכתי מקשינן:
ודילמא פריטי
[שמא נתכוין לפרוטות של כסף]!?
אמר
תירץ
רב ששת
:
הכא במאי עסקינן
באתרא דלא סגי פריטי דכספא
[במקום שאין פרוטות של כסף יוצאות בהוצאה].
שנינו במשנה:
נחושת לא יפחות ממעה כסף
:
תניא: רבי אליעזר בן יעקב
[חולק על משנתנו ו]
אומר
:
האומר "הרי עלי נחושת":
לא יפחות מ
כמות נחושת כדי לעשות
צינורא קטנה
[מזלג קטן]
של נחושת
.
ומפרשינן:
למאי חזיא
[לאיזה שימוש במקדש ראויה צינורא זו], כי מסתמא לא נתכוין לפחות מדבר הראוי לתשמיש כל שהוא?
אמר
פירש
אביי: שמחטטין בה את הפתילות
[מסירים מהפתילות את ראשן השרוף], ו
ומקנחין בה
את
הנרות
של המנורה מהאפר שבתוכם.
ואם אמר "הרי עלי
ברזל: תניא
:
אחרים אומרים: האומר
"הרי
עלי ברזל
",
לא
יפחות מ
כמות של ברזל כדי לעשות ממנו "
כליה עורב
", שהן מסמרות חדים שהיו נותנים בראש גג ההיכל, כדי שלא ישבו שם העורבים ויטנפו את הגג.
וכמה
הוא שיעור הברזל:
אמר
פירש
רב יוסף אמה על אמה
.
איכא דאמרי
:
תניא:
לא יפחות מאמה על אמה
, ועל זה נשאלה השאלה בית המדרש:
למאי חזיא?
וכתשובה
אמר רב יוסף: לכליה עורב
.
מתניתין:
האומר "
הרי עלי יין
" לנסכם בפני עצמם: הרי זה
לא יפחות משלשה לוגין
של יין, שהוא השיעור הפחות שבנסכים, כי כך הם נסכי הכבש הפחותים.
האומר "הרי עלי
שמן
" להקריבו בפני עצמו: הרי זה
לא יפחות מלוג
, משום ששיעור זה מביא אדם למנחת נדבה הקטנה ביותר.
רבי אומר: שלשה לוגין
, שהוא השיעור הפחות שבנסכים, כי כך הוא שיעור השמן למנחת נסכי הכבש, ובגמרא יתבאר טעם מחלוקתם.
ואם בא לפנינו ואמר "
פירשתי
כמה יין או שמן -
ו
אולם
איני יודע מה
[כמה]
פירשתי
":
יביא
נסכי יין או שמן -
כ
שיעור נסכי
יום
ה
מרובה
[יום שבו מביאים את הכמות המרובה ביותר של נסכים], היינו יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, שהרי מביא נסכי יין ושמן לשלושה עשר פרים, לשני אילים ולשמונה עשר כבשים.
גמרא:
תנו רבנן
:
כתיב בפרשת נסכים מקרא שהוא מיותר: "כל ה
אזרח
יעשה ככה את אלה", ו
מלמד שמתנדבין יין
בפני עצמו.
וכמה
מתנדבין?
שלשה לוגין
כשיעור נסכי הכבש.
ומנין שאם רצה להוסיף
על הכמות כגון להביא חמשה לוגין שאינו שיעור של נסכים -
יוסיף
,
תלמוד לומר
"
יהיה
".
יכול יפחות
משלשה לוגין,
תלמוד לומר
"
ככה
".
שנינו במשנה:
שמן לא יפחות מן הלוג, רבי אומר: שלשה לוגין
:
שואלת הגמרא:
במאי קא מיפלגי
, מה הוא יסוד מחלוקתם, שלרבי מביא לוג כשיעור שמן למנחת נדבה, ולרבנן מביא הוא שיעור הפחות שבנסכים?
אמרוה
פירשוה
רבנן קמיה דרב פפא
:
ב
"
דון מינה ומינה
" ו
ב
"
דון מינה ואוקים באתרה
",
קא מיפלגי
, כלומר, ענין מסוים שאתה למד פרט בדינו מענין אחר, האם אנו אומרים: למד מאותו ענין ותן לו דין של אותו ענין, או שאנו אומרים: למד מאותו ענין אותו פרט שאתה נזקק ללמוד, והחזירהו למקומו להיות דינו של פרט זה כשאר דיניו של הענין הלמד.
רבנן סברי: דון מינה ומינה
, דהיינו: נסכי שמן הבאים בפני עצמן נלמדים ממנחת נדבה,
מה מנחה מתנדבין, אף שמן נמי מתנדבין
שהרי אמרה תורה גבי מנחת נדבה "וכי תקריב קרבן מנחה", ובאה תיבת "קרבן" ללמד שמתנדבין שמן.
ומינה
, כלומר, ומאחר שממנחת נדבה אתה למד תן לו דין מנחת נדבה,
מה מנחה בלוג
שמן
אף שמן בלוג
.
ורבי סבר: דון מינה ואוקי באתרה
, כלומר, עיקר דין נדבת שמן לנסכים נלמד ממנחה שנאמר בה "קרבן":
מה מנחה מתנדבין, אף שמן נמי מתנדבין; ואוקי באתרה
, כלומר, החזירהו למקומו להיות דין נדבת שמן
כנסכים
הבאים עם הזבח,
מה נסכים
אין לך בהם פחות מ
שלשת לוגין, אף שמן נמי שלשת לוגין
.
אמר להו רב פפא
:
אי ממנחה גמר לה רבי
[אם אכן כדבריכם כן הוא, שאף רבי למד לנדבת שמן ממנחה], כי אז
דכולי עלמא לא פליגי
[לא היו נחלקים] ש
דון מינה ומינה
, והיה די בלוג שמן לרבי כמו לחכמים.
אלא, רבי מ
"
אזרח
" האמור בנסכים הוא ד
גמיר לה
, כשם שמרבה הכתוב נדבת יין, כן מרבה הכתוב נדבת שמן; ומאחר שמנסכים הוא למד, הרי דינו כנסכים שאין בהם פחות משלשת לוגי שמן.
אמר
תמה
ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא
:
ומי מצית אמרת הכי
[איך יכול אתה לומר שרבי למד נדבת שמן מנסכים ולא ממנחה]!?
והתניא
: "וכי תקריב
קרבן
מנחה"
מלמד שמתנדבין שמן, וכמה
מתנדבין:
שלשת לוגין
-
והרי
מאן שמעת ליה דאמר שלשת לוגין
הלוא
רבי
הוא,
וקא מייתי ליה
[ומפורש שלמד את דינו]
מ
"
קרבן
" ולא מנסכים.
אמר
הודה
ליה
רב פפא לרב הונא בריה דרב נתן:
אי תניא תניא
, כלומר, כיון שתניא כדבריך איני עומד בדברי.
שנינו במשנה:
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא כיום מרובה
:
תנא
בברייתא לפרש מה הוא יום המרובה:
כיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת
.
מתניתין:
האומר "
הרי עלי עולה
"
יביא כבש
זכר.
רבי אלעזר בן עזריה אומר
:
יביא אם ירצה
או תור או בן יונה
.
ואם בא לפנינו ואמר "
פירשתי
להביא עולה
מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי
":
יביא פר ועגל
זכרים.
ואם אמר "פירשתי להביא עולה
מן הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי
":
יביא פר ועגל
[היינו: זכר גדול וקטן מן הבקר]
איל שעיר
[היינו: זכר גדול מן הכבשים והעיזים]
גדי וטלה
[היינו: זכר קטן מן העזים ומן הכבשים].
ואם אמר "
פירשתי
להביא עולה
ואיני יודע מה פירשתי
[אם בקר אם צאן] ":