Menachot 104b — o Talmud em português

אבל אם נדר

אחד עשר

לוגים, בזה אני מסתפק:

מיבעיא לי

מאי

יהא עם נדרו?

האם

גברא

[הנודר] לנדור שיעור נכסים השוה

לשני פרים

[דהיינו: שנים עשר לוגים]

קא מכוין

, ונמצא שלא השלים את השיעור,

ועד דממלי להו לא קרבי

[עד שלא ישלים לא יקריב], וכמו הנודר חמשה לוגים, שאינו מקריב עד שימלא את השיעור, כיון שיש קבע לנסכים.

או דילמא

: אדם זה לנסכים השוים

לשני אילים וכבש אחד

[שהם אחד עשר לוגים]

קמכוין

, ונמצא שכבר השלים את השיעור והם קרבים; וצדדי הספק הם:

האם סביר הוא שנתכוין זה ל

תרי מחד מינא וחד מחד מינא

[לשני שיעורי מין אחד, ולשיעור אחד של מין שני],

או לא?

מאי?

תיקו

.

מתניתין:

למנחת נסכים היו מביאים סולת בלולה בשמן, ואינה נקמצת אלא נקטרת כליל, ועמם היו מביאים יין לנסך על גבי המזבח; ונחלקו תנאים:

מתנדבין יין

להקריבם בפני עצמם [וכפי שנתבאר במשנה הקודמת],

ו

אולם

אין מתנדבין שמן

בפני עצמו ואף שהשמן בא במנחת נסכים -

דברי רבי עקיבא

.

רבי טרפון אומר

:

מתנדבין שמן;

וכשמתנדב שמן בפני עצמו הרי הוא קומצו ומקטיר את הקומץ, והשאר נאכל לכהנים כדין כל מנחה.

אמר רבי טרפון

טעם לדבריו:

מה מצינו ביין שהוא בא חובה

לנסכים,

ובא

גם כ

נדבה

בפני עצמו,

אף שמן שהוא בא חובה

במנחת הנסכים, הרי הוא

בא

גם כ

נדבה

בפני עצמו.

אמר לו רבי עקיבא

לדחות את הדמיון ליין:

לא אם אמרת ביין, שכן קרב עם חובתו

בפני עצמו

[כאשר הוא בא כחובה הרי הוא בא בפני עצמו],

תאמר בשמן שאינו קרב

אף

עם חובתו בפני עצמו

, שהרי בוללים בו את הסולת, ואין ללמוד מזה לשמן שיבא בפני עצמו.

אין שנים מתנדבין

בשותפות

עשרון אחד

.

אבל מתנדבין

בשותפות

עולה ושלמים

-

וב

נדבת עולת ה

עוף

משתתפין, ו

אפילו

ב

פרידה אחת

[בן יונה או תור] בלבד.

גמרא:

שנינו במשנה: מתנדבין יין ואין מתנדבין שמן, דברי רבי עקיבא; רבי טרפון אומר: מתנדבין שמן:

אמר רבא

:

מדברי שניהם

[רבי עקיבא ורבי טרפון]

נלמוד

:

מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום

, שהרי לא נחלקו אלא בשמן שאינו בא בפני עצמו.

ומקשינן: הרי

פשיטא

הוא, ומה השמיענו רבא!?

ומשנינן: הצרך רבא להשמיענו, כי

מהו דתימא: מנחת נדבה גלי בה רחמנא הני חמשה מנחות אין

, אבל

טפי לא

, כיון שבמנחת נדבה הרי מנתה התורה חמש סוגי מנחות [מנחת סולת, מחבת, מרחשת, ומאפה תנור חלות ורקיקין], ואם כן אין לנו אלא אלו ותו לא -

קאמשמע לן

רבא,

הני מילי

שהמנחה באה באחד מחמשה אופנים אלו -

בסתמא

, כשאמר מנחה סתם אז יביא אחד מאלו,

אבל היכא דפריש

את נדרו שיביא מנחת נסכים הרי

פריש

, ויביא מנחת נסכים.

שנינו במשנה:

אין שנים מתנדבין

עשרון אחד, אבל מתנדבין עולה ושלמים, ובעוף אפילו פרידה אחת:

שואלת הגמרא

מאי טעמא

אין מתנדבין מנחה בשותפות?

אילימא משום דכתיב

במנחה [ויקרא ב]: "ונפש כי

תקריב

", שמא תאמר, משום שבמנחה אמרה תורה בלשון יחיד; כך אי אפשר לומר, שהרי:

עולה נמי הא כתיב

ביה [ויקרא א]: "אדם כי

יקריב

" בלשון יחיד, ומכל מקום מבואר במשנתנו שמביאים אותה בשותפות,

אלא מאי טעמא

, כלומר, ובהכרח שהטעם הוא כיון

דכתיב

[במדבר כט]: "

לעולותיכם

" בלשון רבים, ואם כן

מנחה נמי הא כתיב

[שם]: "

למנחותיכם

" בלשון רבים.

אלא

הטעם שאין מביאין מנחה בשותופות, הוא

משום דכתיב בה

[ויקרא ב]: "ו

נפש

כי תקריב" מה שלא כתוב בעולה.

תניא נמי הכי

כטעם זה, דתניא:

רבי אומר

: כתיב [ויקרא כב יח]: "איש איש מבית ישראל...

אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה

'", לימד הכתוב ש

הכל באין בשותפות, ולא סילק הכתוב אלא מנחה שנאמר

בה "

נפש

".

אמר רבי יצחק

:

מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה

"ו

נפש

כי תקריב"?

אמר הקדוש ברוך הוא: מי דרכו להביא

מנחה

, הלוא

עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני

.

אמר רבי יצחק

:

מה נשתנית מנחה שנאמר בה חמשה מיני טיגון

[כל מה שיש בו שמן נקרא טיגון]

הללו

, דהיינו: מנחת סולת, מחבת, מרחשת, חלות ורקיקין שבמנחת מאפה תנור?

משל למלך בשר ודם שעשה לאוהבו סעודה, ויודע בו שהוא עני, אמר לו

המלך:

עשה לי מן חמשה מיני טיגון כדי שאהנה ממך

[כדי שתקובל בהם לפני].

הדרן עלך פרק המנחות והנסכים

--- title: "חברותא - מנחות — פרק שלושה עשר - הרי עלי עשרון" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02367.html#HtmpReportNum0013L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0013L5" --- פרק שלושה עשר - הרי עלי עשרון

Оригинал главы פרק שלושה עשר - הרי עלי עשרון

מתניתין:

האומר "

הרי עלי עשרון

"

יביא

מנחה של עשרון

אחד

.

ואם אמר "הרי עלי

עשרונות

"

יביא

מנחה של

שנים

.

ואם בא ואמר: "

פירשתי

בשעת נדרי כמה עשרונות,

ו

אולם עכשיו

איני יודע מה פירשתי

"

יביא ששים עשרון

, ויתנה ויאמר: כמה שפירשתי יהא לנדרי, והשאר לנדבה. האומר "

הרי עלי מנחה

", ולא פירש איזה מין מחמשת המנחות הוא נודר,

יביא איזו שירצה

.

רבי יהודה אומר

:

יביא מנחת הסולת

, משום

שהיא מיוחדת שבמנחות

, ומפרש לה בגמרא.

ואם אמר "הרי עלי

מנחה

",

או

שאמר "הרי עלי

מין המנחה

":

יביא

מנחה

אחת

, לחכמים איזה שירצה ולרבי מנחת סולת.

ואם אמר "הרי עלי

מנחות

",

או

שאמר "הרי עלי

מין מנחות

",

יביא שתים

מנחות ממין אחד.

ואם בא ואמר: "

פירשתי

בשעת נדרי את מין המנחה שנדרתי,

ו

אולם עכשיו

איני יודע איזה מהן פירשתי

",

יביא חמשתן

[חמשת מיני המנחות: סולת, מחבת, מרחשת, מאפה תנור חלות ומאפה תנור רקיקין].

ואם בא ואמר "

פירשתי מנחה של עשרונים

כלומר, פירשתי בשעת נדרי כשנדרתי מנחה מסוימת, כמה עשרונות תהא אותה מנחה -

ו

אולם עכשיו

איני יודע כמה פירשתי

",

יביא

מנחה של

ששים עשרון

, ויתנה ויאמר: כמה שפירשתי יהא לנדרי, והשאר נדבה.

רבי אומר

:

אין די לו להביא מנחה אחת של ששים עשרון, אלא

יביא

ששים

מנחות של עשרונות, מאחד ועד ששים

[מנחה אחת של עשרון אחד, והשניה של שנים, וכן הלאה עד ששים].

גמרא:

שנינו במשנה: הרי עלי עשרון יביא אחת, עשרונות יביא שתים, פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא ששים עשרון:

ומקשינן: והרי

פשיטא

היא!?

ומשנינן: הבבא של "

עשרונות יביא שתים

", הוא ד

איצטריכא ליה

.

ומקשינן עלה:

הא נמי פשיטא

, כי הרי

מיעוט עשרונות שתים!?

ומשנינן: הבבא של "

פירשתי

", הוא ד

איצטריכא ליה

.

שנינו במשנה:

פירשתי ואיני יודע מה פירשתי, יביא ששים עשרון

:

והנה בסוף המשנה נתבארה מחלוקת רבי וחכמים במי שאומר "פירשתי מנחה של עשרונים ואיני יודע כמה פירשתי", ורבי חולק על חכמים המחייבים אותו בששים עשרון בלבד, והוא אומר: יביא מנחות של עשרונים מאחד ועד ששים; ולכן אמרינן:

מאן תנא

[מי הוא התנא המחייב בתחילת המשנה בששים עשרון בלבד]?

אמר חזקיה

:

רישא

דלא כרבי, דאי

רישא

רבי

היא,

האמר

בסוף המשנה:

יביא מנחות של עשרונות, מאחד ועד ששים

, ודלא כמבואר כאן שדי לו בששים עשרונות.

ורבי יוחנן אמר

:

אפילו תימא רבי

היא הרישא, כי הרישא עוסקת

ב

מי ש

אומר

"

פירשתי עשרונות, אבל לא קבעתים בכלי אחד

",

דמייתי שיתין עשרונות בשיתין מאני

[מביא הוא ששים עשרון בששים כלים] -

כלומר, אף רבי לא נחלק על חכמים אלא כשצריך הוא להביא את כל מנחתו בכלי אחד וכאופן שבסיפא, אבל מודה רבי, שאם לא קבע בכלי אחד, באופן שיכול הוא להביא כל עשרון בכלי אחר, שאין צריך להביא יותר מעשרון אחד לכל כלי, ויתנה, שאותם עשרונות שנדר יהיו לחובתו, והשאר לנדבתו. שנינו במשנה:

הרי עלי מנחה, יביא איזהו שירצה;

רבי יהודה אומר: יביא מנחת הסולת, שהיא מיוחדת שבמנחות:

תנא

בברייתא לפרש את דברי רבי יהודה:

הואיל ופתח בו הכתוב

במנחת הסולת

תחילה

לכל המנחות, לכן יביא מנחת סולת.

אלא מעתה, האומר

"

הרי עלי עולה

" וכי הדין הוא ש

יביא מן הבקר הואיל ופתח בו הכתוב

תחילה

לכל העולות!?