Versão em texto deste daf: original e tradução
Meilá 14b — o Talmud em português
Meilá 14b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Meilá 14b
מיתיבי
מהמשנה במסכת שקלים [פרק ד משנה ה] על דינו של שמואל.
המשנה שם דנה במותר הקטורת, שהוא מה שנשאר מן הקטורת שנעשתה מתרומת שנה שעברה. כי בכל שנה היו מכינים קטורת לכל השנה, ומקטורת זו היו מקטירין עד לראש חודש ניסן. ומראש חדש ניסן ואילך היו מקטירין קטורת שנקנתה מן השקלים החדשים [תרומה חדשה] שנגבו בחודש אדר. כמו שדרשו חכמים במסכת ראש השנה [ז א]. וכך שנינו:
מותר הקטרת
-
מה היו עושין בה?
היו מפרישין
ממעות הלשכה, דהיינו, מהשקלים שנגבו בכל שנה,
שכר האומנין
, בוני ומתקני הבנין, שזיכו להם את המעות מהלשכה על ידי אחרים, ונמצא שהמעות בידי האומנים הן מעות חולין.
ו
כיון שהמעות הן חולין, היו
מחללין אותה
, את מותר הקטורת,
על מעות האומנין
, היינו המעות הנ"ל שהן חולין, ועדיין לא ניתנו לידי האומנין.
ועתה ירדה הקדושה ממותר הקטורת, והמעות חזרו ונתקדשו תחתיהן.
ונותנין אותה
, את מותר הקטורת
לאומנין בשכרן
,
וחוזרין ונוטלין
, הגזבר קונה
אותה
, את הקטורת מן האומנין מתרומה
חדשה
, משקלים חדשים שנתרמו לקראת שנה זו.
ועשו כן כדי שהקטורת תהיה קדושה בקדושת תרומה החדשה , כמבואר.
המקשן הבין כי האומנין המוזכרין במשנה זו, הם אומנין בוני ומתקני הבית . על כן, מקשה:
ואמאי
, למה הוצרכו לדרך זו? בשלמא אם אין בונין בחול, אי אפשר לחלל את הקטורת בשכר האומנין, כמבואר ש"אין מחללין הקדש על המלאכה" . אבל, אם כדברי שמואל, שבונין בחול, קשה:
ליחליה אבנין
, הלא אפשר לחלל את מותר הקטורת על הבנין, כשהוא עדיין חול, וקדושת הקטורת תחול על הבנין, ויחזרו ויחללו את הקטורת מתרומה חדשה ? ומתרצינן:
דלא איכא בנין
, עתה אין עסוקים בבנין .
ומקשינן:
והא "מעות האומנין", קתני?
הרי אמרה המשנה "מעות האומנין", משמע שעסוקים בבנין?
ומתרצינן: אכן, עתה בונין, אבל
דליכא בנין כשיעור מעות
של הקטורת. כלומר, שמותר הקטורת שווה יותר מהבנין, הילכך אין עצה לחלל את הקטורת על הבנין. או שהקטורת שווה כדמי הבנין ושכר האומנין יחד .
ומקשינן: ומה בכך אם אין בנין כשיעור מעות מותר הקטורת,
והאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה, מחולל
, וחוזרת הקושיא, למה הוצרכו לחלל הקטורת על מעות האומנין, ולחזור ולקנותה מתרומה חדשה, הלא יכלו לחללה על הבנין, למרות שאינה שווה כל דמי הקטורת?
ומתרצינן:
הני מילי
, דברי שמואל "הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל", אמורים רק
דאי עבד
, אבל לעשות כן
לכתחלה, לא
. הילכך לא יכלו לחלל את מותר הקטורת על בנין השווה פחות משווי מותר הקטורת . וזה הוא טעמו של שמואל שאמר "בונין בחול ואחר כך מקדישין", כדי שבאופן זה תהיה אפשרות לתת לאומנין את שכרן, כמבואר.
הגמרא מביאה בשם רב פפא ביאור אחר בטעמו של שמואל.
רב פפא אמר: היינו טעמא ד"בונין בחול"
. מפני ש"
לא ניתנה תורה למלאכי השרת"
,
כלומר,
אמרי
, יש לחשוש ולומר,
דלמא בעי למיזגא,
פעמים שהפועלים צריכים לסמוך על האבנים ,
וזגא עלייהו
, והם סומכין על האבנים והם אינם מלאכי השרת להיזהר שלא להנות מן האבנים, ו
אי בנא בקודשא
, ואם יבנוהו כשכבר הוקדש,
אישתכח דקמעל בקודשא
, נמצא שהם מועלין בהקדש.
לפיכך, אמר שמואל שלא יקדישום עד אחרי גמר הבנייה.
הגמרא מביאה את משנתנו להקשות על ביאורו של רב פפא .
תנן: הגזברין שלקחו את העצים, מועלין בהן, ואין מועלין לא בשיפויי ולא בנבייה. ו
קשה:
אמאי מועלין בהן? הכא נמי ליעבד בחול
, ולא יקדישו את העצים, מאותה הסיבה,
דדלמא
בעי למיזגא וזגא עליהן ואישתכח דקא מועל בקדשים?
ומתרצינן:
אמר רב פפא: אי בעצים דמכאן ואילך
, כאשר הגזברין קונים הרבה עצים לזמן מרובה,
הכי נמי
, אכן עושין כדברי שמואל, ואין מקדישין אותן, שמא יסמכו עליהם ויהנו מהם ויבואו לידי מעילה,
אלא, כי תנן במתניתין
, משנתנו מדברת,
בעצים דיומיה
, בעצים שקנו אותם לבנותם היום, תיכף ביום קנייתם, ובזמן מועט יכולים להיזהר מלסמוך עליהם.
הדרן עלך פרק ולד חטאת
--- title: "חברותא - מעילה — פרק רביעי - קדשי מזבח" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02373.html#HtmpReportNum0004L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0004L5" --- פרק רביעי - קדשי מזבח
Оригинал главы פרק רביעי - קדשי מזבח
פרק זה עוסק בדברי איסור המצטרפין זה עם זה [על אף השוני שביניהם], כדי להשלים שיעור שלם של איסור.
המשנה הראשונה עוסקת בצירוף דברים שונים המשלימים זה את זה לשיעור של איסור מעילה, שהוא בפרוטה, וממנו ממשיכה המשנה לצירוף איסורים אחרים שבתורה.