Meguilá 10a — o Talmud em português

קדושת שילה

יש אחריה היתר,

שאחר שחרבה שילה - הותרו הבמות.

ו

אילו

קדושת ירושלים

-

אין אחריה היתר,

שגם אחר שחרב הבית - לא הותרו שוב הבמות .

גמרא:

אמר רבי יצחק: שמעתי, שמקריבין בבית חוניו

[הוא מזבח שבנה חוניו שהיה בנו של שמעון הצדיק במצרים , ובנאו לשם שמים ]

בזמן הזה.

ומבארינן:

קסבר

רבי יצחק כמאן דאמר, ד

בית חוניו

-

לאו בית עבודה זרה היא

[דאיכא מאן דאמר, דעבודה זרה היא],

וקא סבר

נמי ד

קדושה ראשונה

שנתקדשה ירושלים,

קידשה

רק

לשעתה, ולא קידשה

לעתיד לבוא,

דהיינו כשחרבה. אלא משחרבה - הותרו הבמות. ולכן מקריבין בבית חוניו, דחשיב כבמה.

ומנא ליה הא?

דכתיב

גבי היתר הבמות בגלגל:

"כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה".

ודרשינן:

"מנוחה"

-

זו שילה. "נחלה"

-

זו ירושלים. מקיש

הכתוב

נחלה

-

למנוחה. מה מנוחה

-

יש אחריה היתר,

דמשחרבה שילה, הותרו הבמות עד שנבנה בית המקדש,

אף נחלה,

ירושלים -

יש אחריה היתר.

ולהכי שרי להקריב בבית חוניו בזמן הזה, לאחר שחרב הבית.

אמרו ליה

לרבי יצחק: האם באמת

אמרת

דבר זה, דקדושת ירושלים - יש אחריה היתר?

אמר להו: לא

אמרתי.

אמר רבא: האלהים

[לשון שבועה], בתחילה

אמרה

רבי יצחק להאי מילתא,

ו

אנא

גמירנא לה מיניה

[למדתיה ממנו].

ומאי טעמא קא הדר ביה?

משום קשיא ד

הקשה

רב מרי

עליה.

דמותיב רב מרי

: ומי שרו במות לאחר שחרב הבית?

והתנן במתניתין דידן:

קדושת שילה

-

יש אחריה היתר, קדושת ירושלים

-

אין אחריה היתר!

ועוד

קשה, מד

תנן: משבאו לירושלים, נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר

אף כשחרב הבית,

ו

היינו טעמא דנאסרו, כיון ש

היא

ירושלים -

היתה לנחלה

האמורה בקרא דהיתר הבמות: "כי לא באתם עד עתה וגו' ואל הנחלה". דמשמע, דאחר שיבואו אל הנחלה - ייאסרו הבמות!

והאי מלתא, אי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, או לא - פלוגתא ד

תנאי היא

.

דתנן: אמר רבי אליעזר: שמעתי

מרבותי, ש

כשהיו בונין בהיכל

בבנין בית שני, בימי עזרא, היו

עושין קלעים להיכל

[במקומו של ההיכל], בצמוד לכתלים הנבנים.

וסלקא אדעתין השתא, שהיו עושין כן, כדי שיהו הקלעים נחשבים כבנין - עד שיבנו הכתלים עצמם, כדי שיהא המזבח הבנוי בעזרה, כאילו עומד 'פתח אהל מועד' [דכתיב בהקרבת הקרבנות, שצריך שתהא ההקרבה 'פתח אהל מועד'], ויוכלו להקריב עליו קרבנות - עוד לפני שתסתיים בניית ההיכל [שהרי התחילו להקריב קרבנות מיד כשעלו בימי כורש, ובניית הבית הסתיימה רק עשרים ושתים שנה לאחר מכן].

ו

כן, היו עושין

קלעים לעזרה.

וסלקא אדעתין, שהיו עושין קלעים - כדי שייחשב בית, ויוכלו להקריב קרבנות.

אלא

שהפרש היה ביניהם:

שבהיכל,

היו

בונין

את קירות ההיכל -

מבחוץ

[מחוץ לקלעים], כדי שלא יכנסו הבונים למקום ההיכל ,

ובעזרה

היו

בונין מבפנים

[מלפני הקלעים].

וסיפא דמתניתין דהתם:

ואמר רבי יהושע: שמעתי, שמקריבין

קרבנות בזמן הזה -

אף על פי שאין בית

המקדש קיים,

וש

אוכלין קדשי קדשים

-

אף על פי שאין קלעים

[על אף שדינם של קדשים קלים שנאכלין לפנים מן הקלעים],

ושאוכלין

קדשים קלים ומעשר שני,

שמקום אכילתן הוא בירושלים, לפנים מהחומה -

אף על פי שאין חומה

לירושלים.

מפני שקדושה ראשונה, קידשה לשעתה

-

וקידשה לעתיד לבוא.

ולהכי, כל מקומות אלו - עומדין בקדושתן הראשונה.

ודייקינן:

מכלל, דרבי אליעזר

דאמר דהיו עושין קלעים להיכל ולעזרה,

סבר

דקדושה ראשונה -

לא קידשה לעתיד לבוא,

ולכן היו צריכים לעשות קלעים, ולחזור ולקדש את המקום בתודות ובשיר [כדאמרינן במס' שבועות].

חזינן דמחלוקת תנאים היא. דלרבי יהושע - קדשה לעתיד לבוא, ולרבי אליעזר - לא קדשה!

אמר ליה רבינא לרב אשי: ממאי?

דלמא דכולי עלמא

סברי

,

ד

קדושה ראשונה קידשה לשעתה

-

וקידשה לעתיד לבוא. ומר

-

מאי דשמיע ליה קאמר, ומר

-

מאי דשמיע ליה קאמר.

דכך שמע רבי אליעזר, שהיו עושין קלעים, אבל לא משום שהיה צריך לקדש, ולא פליג אדרבי יהושע. [ולא בא רבי יהושע לחלוק על רבי אליעזר, אלא שלא שמע את דבריו, ואמר מאי דשמיע ליה. רש"י במס' שבועות].

וכי תימא

: אם כן,

קלעים לרבי אליעזר

-

למה לי?

הא סבירא ליה, דקדשה לעתיד לבוא!

לצניעותא בעלמא

עשאום.

אלא,

האי דאמרינן, דהך בעיא, אי קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא או לא - מחלוקת תנאים היא,

כי הני תנאי

היא:

דתניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי

: תנן במסכת ערכין [לב.] בענין בתי ערי חומה: "ואלו הן בתי ערי חומה וכו' מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כגון קצרה הישנה של צפורי, וחקרה של גוש חלב", ומונה שם המשנה תשע ערים.

ו

למה מנו חכמים

דווקא

את

ערים

אלו,

והרי היו עוד הרבה ערים המוקפות חומה מימות יהושע, והתם נמי, בסיפא דמתניתין, תנן: "וכן כיוצא בהן"!? אלא,

שכשעלו בני הגולה, מצאו

רק

את

הערים ה

אלו

-

וקידשום. אבל הראשונות,

כל שאר הערים שהיו מוקפות,

בטלו משבטלה הארץ

[משגלו].

אלמא קסבר

האי תנא:

קדושה ראשונה, קידשה לשעתה

-

ולא קידשה לעתיד לבוא.

ולהכי, רק אותן ערים שקידשו כשעלו מהגולה - נתקדשו.

ורמינהו, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי

תשע ערים

אלו בלבד היו? והלא כבר נאמר

גבי ממלכת עוג: "ונלכד את כל עריו וגו'

ששים עיר כל חבל ארגוב", וכתיב

בהו, באותן ערים:

"כל אלה ערים בצורות חומה גב והה"?

אלא למה מנו חכמים

דווקא

את

ערים

אלו?

משום

שכשעלו בני הגולה, מצאו

ערים

אלו

-

וקידשום.