Makot 17b — o Talmud em português

הא לא בא הכתוב

בזה שכתב עולה

אלא ל

ומר שה

אוכל מן העולה לאחר זריקה, אפילו בפנים,

ואפילו כהן,

שהוא לוקה.

כי במקום אחר מצינו שהזהירו הכתוב בעשה, שכתוב "וערכו בני אהרן ... כליל היא" [ויקרא א], שעולה היא כליל למזבח, ולא ניתנת לאכילה.

עד כאן הם דברי הברייתא .

אמר רבא

דברי קילוס על רבי שמעון:

דילידא אימיה

כל שאמו יולדת, תבקש רחמים: יהי רצון ש

כרבי שמעון תיליד. ואי לא, לא תיליד.

ואף על גב

שדרשותיו של רבי שמעון מבוססות על כך שהדברים המוזכרים בפסוק "אינם ענין" לאיסור המוזכר בפסוק, כיון שהם ניתנים ללמוד בקל וחומר ממקום אחר, ולכן ניתן ללמוד מהם איסור לענין אחר, ומצאנו

דאית להו

לכל הדברים הנלמדים בקל וחומר

פירכא

לקל וחומר, ושוב לא ניתן, לכאורה, ללמוד מהדברים המוזכרים אסורים אחרים. שהרי נצרכים הם לגופם [כגון לענין איסור אכילה חוץ לחומה] שלא ניתן ללמוד בקל וחומר, בכל זאת דברי רבי שמעון ראויים הם לשבח, וכמו שיתבאר לקמן.

והפירכות שיש על הקל וחומר הם:

א.

מאי חומרא דבכורים ממעשר,

שמחמתו לומדים את איסור אכילת ביכורים חוץ לחומה ממעשר בקל וחומר,

שכן

הביכורים

אסורים לזרים,

מה שאין כן במעשר.

אדרבה,

יש לפרוך ש

מעשר חמור

יותר מביכורים,

שכן

מעשר

אסור לאונן

[אבל, ביום הראשון למיתת מתו], לפי שכתוב בפרשת וידוי מעשרות "לא אכלתי באוני ממנו". מה שאין כן ביכורים, שהם מותרים לאונן לפי רבי שמעון ביבמות [עג ב].

ואם כן, לא ניתן ללמוד בקל וחומר ממעשר איסור אכילת ביכורים חוץ לחומה.

ב.

ומאי חומרא דתודה ושלמים ממעשר, שכן

תודה ושלמים

טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח,

מה שאין כן במעשר ,

אדרבה,

יש לפרוך ש

מעשר חמור

יותר מתודה ושלמים,

שכן

אי אפשר לפדות את המעשרות באסימון שהיא חתיכה של כסף שאין בה צורה, אלא

טעונין כסף צורה

[מטבע הטבוע בצורה או באותיות] לפדיונם שכתוב "וצרת הכסף בידך" [דברים יד] - כסף שיש עליו צורה , מה שאין כן בתודה ושלמים, שאפילו כשנפסלים פסול הגוף שיש להם פדיון, לא הצריך הכתוב בפדיונו שיהא טעון צורה .

ואם כן לא ניתן ללמוד בקל וחומר ממעשר איסור אכילת תודה ושלמים חוץ לחומה.

ג.

ומאי חומרא דבכור מתודה ושלמים,

שמחמתו לומדים איסור לכהן לאכול הבכור קודם זריקת דמים מתודה ושלמים בקל וחומר,

שכן

בכור

קדושתו מרחם.

מה שאין כן תודה ושלמים,

אדרבה,

יש לפרוך ש

תודה ושלמים חמורים

יותר מבכור,

שכן טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק,

מה שאין כן בכור, כדתנן במנחות [צב א].

ואם כן לא ניתן ללמוד בקל וחומר מתודה ושלמים שיש איסור לכהן לאכול הבכור קודם זריקת דמים.

ד.

ומאי חומרא דחטאת ואשם מבכור,

שמחמתו לומדים איסור אכילה לזר מבכור,

שכן

חטאת ואשם הם

קדשי קדשים,

מה שאין כן בכור הוא קדשים קלים.

אדרבה,

יש לפרוך, ש

בכור חמור

יותר מחטאת ואשם,

שכן קדושתו מרחם

, מה שאין כן חטאת ואשם.

ואם כן לא ניתן ללמוד בקל וחומר מבכור, שחטאת ואשם אסורים לזרים.

ה.

ומאי חומרא דעולה מחטאת ואשם,

שמחמתו לומדים שאסור לאכול עולה חוץ לקלעים,

שכן

עולה נקרבת

כליל

על גבי המזבח, מה שאין כן חטאת ואשם, שאין עולה כולה על גבי המזבח, אלא יש בהם חלק שנאכל לכהנים

אדרבה,

יש לפרוך ש

חטאת ואשם חמירי

מעולה,

שכן

הם קרבנות ש

מכפרי,

מה שאין כן עולה שאינה קרבן לכפרה אלא באה בנדבה ,

ואם כן, לא ניתן ללמוד בקל וחומר מחטאת ואשם שאסור לאכול עולה חוץ לקלעים.

ו. וכן יש לפרוך עוד על חומרתו של קרבן עולה:

וכולהו,

כל אותם קרבנות שנזכרו לעיל, כגון תודה ושלמים ובכורות וחטאת ואשם,

חמירי מעולה, דאית בהו שתי אכילות,

אכילת מזבח ואכילת אדם, מה שאין כן קרבן עולה שאין בו אלא אכילת מזבח .

אם כן לא ניתן ללמוד עולה בקל וחומר משאר הקרבנות שיש בהם אכילת אדם.

ואם כן צריך לבאר,

אלא מאי,

מדוע קילס רבא את רבי שמעון, ש

דילידא אימיה, כרבי

שמעון.

והרי לימודי הקל וחומר שעליהם מתבססים דרשותיו, מופרכים הם.

ומבארינן: רבא קילס לרבי שמעון משום

דלמאי דסבירא ליה לדידיה,

שלפי סברתו של רבי שמעון שלא סבר את הפירכות על החומרות, ידע היטב איך להיות

מסרס ליה לקרא, ודריש ליה.

נתחכם יפה בזה שדרש קודם את הקל יותר, ואחר כך את החמור יותר, ולא לפי הסדר המובא בפסוק,

שאם היה דורשו כסדרו, לא היה יכול ללמוד ממנו את האיסורים האלו בכל אחד ואחד,

כי אם היה דורש לפי סדר כתיבתם, ולא לפי סדר חומרתם, אם כן היה צריך לדרוש תחלה את:

"ובכורות" - זה הבכור, וכי מה בא זה ללמדנו, אם לאוכלו חוץ לחומה, יש ללומדו בקל וחומר ממעשר, אם לאוכל לפני זריקה, יש ללומדו בקל וחומר מתודה ושלמים,

ואין זה נכון, שהרי עדיין לא דרשו את תודה ושלמים,

ועל כרחו היה צריך לומר: הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור לפני זריקה שהוא לוקה, ואז שוב אין לו יותר מקור לאיסור מלקות לזר האוכל ממנו לאחר זריקה,

וכמו כן שאר האיסורים שדרש רבי שמעון, נלמדו רק מחמת שדרש אותם רבי שמעון לפי סדר חומרתם ולא לפי סדר כתיבתם.

ומחמת זה נתקלס בו רבא.

ומקשינן: כיצד אמר רבי שמעון שאין צריך את הפרטים המוזכרים בפסוק לענין אזהרת אכילה חוץ לחומה, אלא לענין איסור אחר, כיון שניתן ללמוד את איסור אכילה חוץ לחומה בקל וחומר ממעשר?

וכי מזהירין מן הדין

[וכי ניתן ללמוד אזהרת איסור שילקו עליה, בקל וחומר]?

הא אפילו למאן דאמר "עונשין מן הדין"

[שניתן ללמוד עונש בקל חומר ממקום אחר שענשה תורה], מודה הוא ש

אין מזהירין

את אזהרת האיסור

מן הדין!

ואם כן, אולי כל הפסוק אצלנו בא לענין איסור אכילה חוץ לחומה, ולא לענין איסורים אחרים, שהרי לא ניתן ללמוד אחד מהשני בקל וחומר.

ומתרצינן: רבי שמעון לא לומד מהקל חומר איסור המחייב מלקות, אלא רק

איסורא

של לא תעשה

בעלמא

בלא מלקות, וזה ניתן ללמוד בקל וחומר . ומה שכתוב "לוקה" אין הכוונה למלקות, אלא הכוונה שלוקה בעונש לאו .

ופרכינן:

והאמר רבא

:

זר שאכל מן העולה, לפני זריקה, חוץ לחומה

לרבי שמעון לוקה חמש פעמים:

א. משום אכילה חוץ לחומה שנלמד בקל וחומר ממעשר.

ב. משום אכילה לפני זריקה שנלמד בקל וחומר מתודה ושלמים.

ג. משום זר גמור שאסור לו לאכול אפילו לאחר זריקה, ונלמד בקל וחומר מבכור, וכל שכן שאסור לזר לפני זריקה.

ד. משום אכילה חוץ לקלעים, שנלמד בקל וחומר מחטאת ואשם.

ה. משום אוכל עולה, שאסור אפילו לכהן ואפילו בתוך הקלעים. וכל שכן שאסור לזר חוץ לקלעים וחוץ לחומה .

אם כן משמע שיש מלקות גם באיסורים הנלמדים בקל וחומר.

ומתרצינן: גם בדברי רבא הכוונה היא רק ש

חמשה איסורין הוו

ולא ללקות עליהם, ומה שאמר "לוקה חמש", כוונתו לומר שלוקה בעונש על חמשה איסורים.

ומקשינן:

והא אנן תנן

במשנתינו לעיל "

אלו הן הלוקין",

וכתוב שם האוכל ביכורים והאוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים.

והרי מדובר שם במלקות ולא רק באיסור לאו, שהרי כתוב מפורש במשנה "לוקה ארבעים", ומקור האיסור לאכילת ביכורים קודם קרייה הוא כדברי רבי שמעון כמו שהתבאר בדף הקודם, ורבי שמעון לומד איסורים אלו על ידי קל וחומר, אם כן משמע שלומדים מהקל וחומר איסור שיש בו מלקות .