Kidushin 69a — o Talmud em português

האומר לשפחתו

המעוברת - שהיא ועובריה עבדים שלו - בשעת מתן גט השחרור:

הרי את בת חורין

בשטר שחרור זה,

ו

אילו

ולדך

יישאר

עבד

, אין דבריו מועילים ו

הולד

משוחרר

כמותה

-

דברי רבי יוסי הגלילי

.

ו

אילו

חכמים אומרים: דבריו קיימים

ומשתחררת שפחתו בלא ולדותיה,

משום שנאמר

: "

האשה וילדיה תהיה לאדוניה

" -

ומפרשת הגמרא את הברייתא:

מאי תלמודא

[האיך דין זה נלמד מפסוק זה]?

אמר

פירש

רבא

: הלימוד מ"האשה וילדיה תהיה לאדוניה" שהזכירה הברייתא, אינו בא ליתן טעם לדברי חכמים שדבריו קיימין, שדין זה מן הסברא הוא נלמד; אלא דרשה זו הובאה בברייתא

אדרבי יוסי הגלילי

שאמר אין דבריו קיימין, וטעמו הוא משום שנאמר: "האשה וילדיה תהיה לאדוניה" -

ודרשינן לה לענין ולדות שהיא יולדת לאחר שנשתחררה, והכי דרשינן: "בזמן שהאשה - היולדת - לאדוניה", כי אז הולדות שהיא יולדת הרי הם לאדוניה, אבל אם אין האשה לאדוניה שכבר נשתחררה קודם שתלד, אז אין הולדות לאדוניה.

זרעו של ממזר פסול לעולם, ובין שהיה האב ממזר ואשתו כשירה, ובין שהיתה היא ממזרת והוא כשר, הרי הולד ממזר, ומשום שנאמר: "לא יבוא ממזר בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'", ולכך ייתרה התורה את התיבה "לו", כדי ללמדנו "הלך אחר פסולו", שבכל צד שתמצא פסול בין מצד האב ובין מצד האם, הרי הבן פסול.

מתניתין:

רבי טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר

מפסול זרעם, כלומר: אף שהממזר פוסל את זרעו לעולם, ומשום שאפילו כשנושא הוא אשה כשירה בנו פסול, ובנו פוסל בהכרח את בנו, שאין האשה הכשירה מועילה לבן שלא ייפסל, מכל מקום יש עצה לממזר, שיהיה בן בנו כשר לבוא בקהל

; כיצד

:

הרי

ממזר שנשא שפחה, בנה

שנולד לה ממנו,

עבד

הוא, ואין בו פסול אלא משום עבד, אך אין בו פסול ממזר, כי מאחר שישראל הבא על השפחה אין הולד מתיחס אחריו כלל, אין הוא פוסל אותו משום ממזר -

וכש

שיחררו

לעבד,

נמצא הבן בן חורין, ומותר בישראלית

.

רבי אליעזר

חולק ו

אומר: הרי זה

הולד שנולד מביאת ממזר בשפחה

עבד

הוא וגם

ממזר

, ואף לכשישחררו ולא יהיה בו פסול משום עבד, עדיין יהא הוא ממזר, וביאור טעמו של רבי אליעזר מתבאר בגמרא.

גמרא:

איבעיא להו

[נסתפקו בני הישיבה]:

האם

רבי טרפון לכתחילה

הוא ד

קאמר

, וכל ממזר יכול לכתחילה לעשות כן כדי ליטהר, ואף שלישראל כשר אסור לישא שפחה, שהרי אמרה תורה [דברים כג יח]: "ולא יהיה קדש [הקו"ף קמוצה, והדל"ת בצירי] מבני ישראל", והוא איסור לבוא על השפחה, מכל מקום הממזר אינו אסור בה.

או

שמא

דיעבד

הוא ד

קאמר

רבי טרפון, שאם נשא הממזר שפחה נטהר זרעו, אבל אסור לעשות כן לכתחילה, ומשום שאף הממזר אסור בשפחה כשאר ישראל האסורים בה.

תא שמע

מברייתא שבדיעבד הוא דקאמר רבי טרפון, דתניא:

אמרו לו

חכמים

לרבי טרפון

, אכן

טיהרת את

הממזרים

הזכרים

מפסול זרעם על ידי נשואין עם שפחה,

ו

אולם

לא טיהרת את הנקיבות

מפסול זרעם, שהרי אין להן עצה זו לינשא לעבד, וכפי שיתבאר.

ומוכיחה הגמרא שבדיעבד אמר רבי טרפון:

ו

הרי

אי אמרת

ד

לכתחילה קאמר

רבי טרפון, אם כן למה לא טיהר את הנקבות, והרי

ממזרת נמי

יכולה לעשות טיהור באופן זה, ש

תינסיב לעבדא

[תינשא לעבד] והבן לא יהיה ממזר!? כלומר: הניחא אם אסור לו לישא שפחה, והממזרת אסורה להיבעל לעבד, אם כן במקום שמכירים אותו שהוא ישראל ואסור בה, הרי ימחו בידו מלשאת שפחה, ותקנתו היא על ידי שיגלה למקום שאין מכירים אותו ויאמר שהוא עבד וישא שפחה וייטהר זרעו, ולכן אין תקנה זו טובה לנקבות, ומשום שאין דרך אשה לגלות למקום אחר ולהסוות את זהותה האמיתי כדי להינשא ; אבל אם מותר הוא לכתחילה בזה, אם כן כך יכולה אשה לטהר את זרעה כשם שהאיש יכול, ולמה אמרו לו חכמים שלא תיקן את הנקבות!?

ומשנינן: זו שאמרנו, שאין הנקבות מיטהרות, אינו משום שבפועל אין הם יכולים לעשות כן, אלא משום שאף אם תינשא הממזרת לעבד, עדיין הולד בממזרותו הוא עומד -

והטעם הוא משום ד

עבד אין לו חייס

[אין בנו מתייחס אחריו], ואין אביו העבד מפקיעו מתורת ממזרות.

תא שמע

שלכתחילה הוא דקאמר רבי טרפון:

דאושפיזיכניה דרבי שמלאי

[בעל האכסניא בה התאכסן רבי שמלאי],

ממזר הוה

, ונפסלו דורותיו אחריו.

ואמר ליה

רבי שמלאי לבעל אכסנייתו:

אי אקדמתך טהרתינהו לבנך

, [אילו הייתי מקדים להיות אצלך קודם שנשאת את אשתך, כי אז הייתי משיא לך עצה להינשא באופן שייטהר זרעך ולא יהיו פסולים לדורותיהם], והיינו, שהיה משיא לו עצה לישא שפחה כדי שייטהר זרעו וכדברי רבי טרפון.

ומוכיחה הגמרא ממעשה זה, שלכתחילה יכול הממזר לישא שפחה, שהרי:

אי אמרת בשלמא לכתחילה

מותר לעשות כן, אכן

שפיר

אמר לו רבי שמלאי שהיה נותן לו עצה זו.

אלא אי אמרת דיעבד

הוא שאמר רבי טרפון, ולכתחילה יש בזה איסור של "לא יהיה קדש", אם כן

מאי ניהו!?

מה היא העצה שהיה משיא לו רבי שמלאי, והרי לא היה יכול לומר לו שישא שפחה באיסור!? ומשנינן:

דמנסיב ליה עצה ואמר ליה

, עצה זו הוא שהיה רבי שמלאי משיאו, שהיה אומר לו: "

זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי

[לך וגנוב ותימכר בעבד עברי] ", שהרי גנב שאין לו מה לשלם מוכרים אותו בית דין לעבד עברי, ועבד עברי התירה לו התורה לישא שפחה כנענית, ונמצא זרעך נטהר.

תמהה הגמרא על ישוב זה:

ובשני

[בשנותיו, בזמנו]

דרבי שמלאי, עבד עברי מי הוה

, וכי אטו היה דין עבד עברי נוהג בזמנו של רבי שמלאי!?

ו

האמר מר: אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג

, ומשום שנאמר בו: "עד שנת היובל יעבוד עמך", והיות ובזמן רבי שמלאי כבר לא היה היובל נוהג, אם כן הרי אי אפשר לפרש שהיה משיא לו עצה לימכר בעבד עברי.

אלא לאו

, בהכרח שהיה אומר לו לישא שפחה מבלי להימכר בעבד עברי, ובהכרח

שמע מינה

ד

רבי טרפון לכתחילה קאמר

.

ומסקינן: אכן

שמע מינה

דלכתחילה קאמר רבי טרפון, ומותר לממזר לישא שפחה.

אמר רבי יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון

, שממזר הבא על השפחה, זרעו נטהר, ודלא כרבי אליעזר החולק על כך במשנתנו.

שנינו במשנה:

רבי אליעזר אומר

: [ממזר הנושא שפחה]

הרי זה עבד

ו

ממזר

:

אמר רבי אלעזר: מאי טעמיה דרבי אליעזר!?

והרי ודאי מודה רבי אליעזר שאין הבן מתייחס אחר אביו הישראל, שהרי נאמר "האשה וילדיה תהיה לאדוניה", ולמדנו שאין הולד מתיחס אחרי האב, ואם כן למה יהיה ממזר כאביו!?

משום

דאמר קרא

גבי ממזר:

"גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'", ולכך ייתרה התורה תיבת "

לו

", כדי ללמד:

הלך אחר פסולו

, שאף אם רק האב או האם הם ממזרים הרי הולד ממזר, וכיון שהאב ממזר הוא, אף הוא ממזר, ומפרש לה ואזיל.

ורבנן

החולקים על רבי אליעזר אמרי לך:

ההוא

קרא

בישראל שנשא ממזרת

הוא עוסק, וללמדנו שאמו פוסלתו אף שאביו אינו ממזר, והוצרך הכתוב ללמדנו כן, ומשום ד

סלקא דעתך אמינא

אם לא הפסוק:

הרי "

למשפחותם לבית אבותם

"

כתיב

, וכשם שלענין יחוס השבטים, כשאביו משבט אחד ואמו משבט שני, הולד הולך אחר האב, כך לענין ממזרות הולד הולך רק אחר האב, ואם הוא כשר גם בנו כשר, ולכך

אתא

"

לו

"

אפקיה

, והוצרך הכתוב לומר "לו" כדי להוציאו מדין "למשפחותם לבית אבותם", ואפילו כשהאם פסולה והאב כשר הרי הוא פסול.

אבל כשהאם היא שפחה והאב הוא ממזר, שאין הולד מתייחס אחרי הממזר כלל, מנין לנו ללמוד שהוא נעשה ממזר.

ורבי אליעזר

אמר לך: מכל מקום יש לך ללמוד שגם כשאינו מתיחס אחר אביו, הלך אחריו לפוסלו, שהרי

לאו אף על גב דכתב

רחמנא "

למשפחותם לבית אבותם

" דמזה משמע ש"משפחת אם אינה קרויה משפחה", מכל מקום

אתא

"

לו

"

אפקיה

[חידש הכתוב "לו" והוציא אותו מעיקר דינו]!? שאם יש פסול באמו, הרי הוא נפסל ואף שאביו אינו פסול.

הכא

גבי שפחה

נמי, אף על גב דכתיב

: "

האשה וילדיה תהיה לאדוניה

" שמזה יש לנו ללמוד שאין הולד מתיחס אחריו, מכל מקום יש לנו לומר ד

אתא

"

לו

"

אפקיה

, שאם יש פסול באב נלך אחריו, ואף שבעלמא אינו מתיחס אחריו.

ורבנן

אמרי לך:

כל ולד במעי שפחה כנענית, כולד במעי בהמה דמי

, כלומר: הני מילי דשייך לומר שיפסול האב את בנו ואף שבעלמא אינו מתיחס אחריו, אלא במקום שיש איזה קשר בין האב לבנו ואף שאין לו יחוס כבן ואב, אבל ולד הבא מן השפחה כאילו בא מן הבהמה, שאין לאב יחס וקשר כלל עם בנו, ובכי האי גוונא לא חידשה תורה שנלך אחר הפסול.

הדרן עלך פרק האומר

--- title: "חברותא - קידושין — פרק רביעי - עשרה יוחסין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02356.html#HtmpReportNum0003L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0003L5" --- פרק רביעי - עשרה יוחסין

Оригинал главы פרק רביעי - עשרה יוחסין

מתניתין:

כשעלה עזרא מבבל לארץ ישראל, העלה עמו חלק מבני הגולה. ובכלל העולים היו כל חכמי הדור. וחשש עזרא שמא ישארו בני הגולה ללא השגחת חכמי הדור, ויבואו לערב בתוכם את הפסולים. לכן העלה עמו את כל הפסולים מבבל לארץ ישראל, כדי ששם הם יעמדו תחת פיקוח החכמים, שימנעו את העירוב עמהם.

והיו בהם עשרה סוגי משפחות בדרגת "יחוס" שונה.

המשנה שלפנינו מפרטת את עשרת דרגות היוחסין, ואת היחס שביניהן.

עשרה

מיני "

יוחסין

"

עלו

עם עזרא

מבבל

. ואלו הם:

א.

כהני

. כהנים כשרים, המיוחסים בן אחר בן עד אהרן הכהן, ולא היה בהם שום פסול כהונה.

ב.

לויי

[לויים].

ג. ו

ישראלי

. ישראלים שלא היה בהם שום פסול קהל.

ד.

חללי

. כהנים חללים שנתחללו לכהונה, משום שנולדו, הם או אבותיהם, מאשה האסורה לכהן.

ה.

גירי

[גרים].

ו.

וחרורי

[עבדים כנענים משוחררים].

ז.

ממזירי

. ממזרים, האסורים לבוא בקהל מן התורה.

ח. ו

נתיני

. נתינים, שהם מזרע הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע. וקרויים "נתינים", על שם שנתנם [עשאם] יהושע חוטבי עצים ושואבי מים. וגזר עליהם דוד שלא יבואו בקהל ישראל.

ט.

שתוקי

. ספק ממזרים.

י.

ואסופי

. אף הם ספק ממזרים. ובסמוך תבאר הנשנה את ההבדל שבינם לבין שתוקים.

שלש דרגות ה"יוחסין" הראשונות -

כהני, לויי, וישראלי

-

מותרין לבא

[להתחתן]

זה בזה

.

וכן חמשת דרגות ה"יוחסין" -

לויי, ישראלי, חללי, גירי, וחרורי

-

מותרין לבא זה בזה

. שחללים וגרים ועבדים משוחררים, אף שיחוסם פגום, הם כשרים לבא בקהל ישראל.

אבל כהנים אסורים בחללה, מצד הלאו של "אשה גרושה זונה וחללה לא יקחו". וכמו כן אסורים הם בגיורת ובשפחה משוחררת, משום שהן בחזקת "זונה".

וכן ששת דרגות ה"יוחסין":

גירי, וחרורי, ממזירי

,

ונתיני, שתוקי, ואסופי

-

כולם מותרין לבא זה בזה

.

גרים ומשוחררים מותרים בממזרת, משום שבאיסור ממזרות נאמר "לא יבא ממזר בקהל ה'". וסוברת משנתנו שקהל גרים לא נקרא "קהל ה'", ולכן מותר הממזר לבוא בהם. וכן עבדים משוחררים ונתינים, הרי הם כגרים.

ואף שתוקים ואסופים, שהם ספק ממזרים, מותרים להתחתן עם ודאי ממזרים. משום שנאמר בממזר "לא יבא בקהל ה'", ודרשינן: דוקא ב"קהל ודאי" לא יבא, אבל ב"קהל ספק", מותר לו לממזר לבוא.

אבל כהנים לויים וישראלים, אסורים אף בספק ממזרים.

וכן אסורים הם בנתינים משום גזירת דוד, שאסר את הנתינים מלבא בקהל.

ועתה מבארת המשנה מי הם השתוקי והאסופי שנשנו בתחלת המשנה.

ואלו הם

:

"

שתוקי

" -

כל שהוא מכיר

רק

את אמו, ואינו מכיר את אביו

, לפי שהתעברה אמו בהיותה פנויה מאדם שאינו מוכר לנו מי הוא. ועל כן הוא נקרא "שתוקי", כיון שבשעה שהוא קורא לאיש פלוני "אבא", אמו משתיקתו.

ואמו היא פנויה, ומוכרת לנו כאשה כשרה לקהל. אך מאחר ולא ידוע מי הוא אביו, ושמא הוא ממזר, או שמא הוא אסור באשה זו באיסור ערוה, לכן הולד ספק ממזר.

"

אסופי

" -

כל שנאסף מן השוק, ואינו מכיר לא את אביו ולא

את

אמו

. ואף הוא ספק ממזר, ויש לחשוש עליו בין מצד אביו ובין מצד אמו, שמא ממזרים הם, או שמא אסורים היו זה על זה באיסור ערוה.

אבא שאול היה קורא לשתוקי

"

בדוקי

", מלשון בדיקה.

ובא אבא שאול להשמיענו, שאם בודקים את אמו, ושואלים אותה ממי נתעברה, ואומרת שנתעברה מכשר, הרי היא נאמנת והולד כשר. ויבואר עוד בגמרא.

גמרא:

שנינו במשנה:

עשרה יוחסין עלו מבבל

.

והוינן בה:

מאי איריא דתני

"

עלו מבבל

", למה שנה התנא בלשון "עלו"?

ניתני

[היה לו לשנות] "עשרה יוחסין

הלכו לארץ ישראל

"!?

ומשנינן:

מילתא אגב אורחיה קא משמע לן

התנא, שבדרך אגב משמיענו דבר חידוש בהשתמשו בלשון "עלו מבבל", שארץ ישראל היא גבוהה מבבל. וכל ההולך אליה מבבל, הרי הוא "עולה".

כדתניא

: כתיב [דברים יז ח] "

וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך

" -

מלמד

הכתוב "ועלית",

ש

מקום

בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל

, ולכן נוקט הכתוב כלפיו לשון "עליה".

ו

כמו כן,

ארץ ישראל

היא במקום שהוא

גבוה מכל הארצות

.