Versão em texto deste daf: original e tradução
Kidushin 67a — o Talmud em português
Kidushin 67a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Kidushin 67a
ו
הרי
גר
שהוא כשר,
שנשא ממזרת
, שהיא פסולה,
דיש
לגר
קדושין
בממזרת,
ואין
לו
עבירה
בביאתו בה, כי הגר מותר בממזרת לדעת רבי יוסי, ומכל מקום הדין הוא ש
הולד הולך אחר הפגום
, והבן הוא ממזר כמותה, שהיא פסולה ופגומה, וכמבואר בברייתא שמביאה הגמרא.
ואילו לפי הכלל שבמשנתנו, היה לנו לומר שדינו כדין הזכר, שהוא כשר!?
ד
הרי
תניא: גר שנשא ממזרת, הולד ממזר
,
דברי רבי יוסי
.
אמר ליה
רבי יוחנן לרבי שמעון:
מי סברת מתניתין
משנתנו בשיטת
רבי יוסי היא
, וכי סבור אתה שמשנתנו כדעת רבי יוסי היא, המתיר לגר לישא ממזרת, ומשום שאמרה תורה: "לא יבוא ממזר בקהל ה'", וסובר רבי יוסי: קהל גרים לא איקרי "קהל".
לא כן הוא. אלא
מתניתין
-
רבי יהודה היא, דאמר גר לא ישא ממזרת
, שאף הגרים נקראו "קהל",
ו
לדבריו, גר שנשא ממזרת,
יש קדושין ויש עבירה
. ולכן
הולד הולך אחר הפגום
, והוא ממזר כמותה, וכמבואר בכלל השני שבמשנתנו.
ומקשינן: אם משנתנו לשיטת רבי יהודה היא, תיקשי:
וניתנייה תנא!
ישנה התנא אף אופן זה - גר שנשא ממזרת - בין אלו שפירט התנא בכלל השני, שהולד הולך בהם אחר הפגום!?
ועונה הגמרא שני תירוצים: האחד, לשון "
כל מקום
"
דסיפא
, בכלל השני,
לאתויי
. הוא בא לרבות מה שלא פירט התנא, לרבות גר שנשא ממזרת.
ואיבעית אימא
ליישב את קושיית רבי שמעון:
לעולם
משנתנו
רבי יוסי היא
, המתיר לגר לישא ממזרת.
ואכן אופן זה יוצא מן הכלל,
ותנא
, שנה התנא במשנתנו בכלל הראשון את הלשון "
איזו זו
", כדי
למעוטי
את הגר שנשא ממזרת, שהוא אינו בכלל זה.
ומקשינן: וכי יתכן לומר כדבריך, ש"
ואיזו
זו
" - האמור בכלל ראשון - כוונתו לומר דוקא זו
ותו לא
, שדוקא באלה שפירט התנא כלל זה אמור ולא במקרה אחר!?
והרי
אף
חלל שנשא בת ישראל, דיש קידושין ואין עבירה
, ו
הולד הולך אחר הזכר
, ונעשה חלל כאביו!
הרי שיש עוד אחרים מלבד מה שפירט התנא, שכלל זה אמור בהם!?
ומשנינן:
הא לא קשיא
. כי התנא של משנתנו
כרבי דוסתאי בן יהודה סבירא ליה
, שבחלל הבא על בת ישראל אין הולד נעשה חלל כאביו, עד שתהא גם אמו חללה.
ומקשינן על מה שאמרנו שאין הכלל הראשון שבמשנתנו אמור אלא במה שפירט התנא:
והרי ישראל שנשא חללה, דיש קדושין ואין עבירה
, ו
הולד הולך אחר הזכר
שהוא כשר, ואין הולדות חללים כאמם.
הרי שכלל זה אמור אף באופנים אחרים ממה שפירטה המשנה!?
ומשנינן: לפיכך
תנא
במשנתנו "
כל מקום
"
דרישא
[בכלל הראשון] כדי
לאתויי
אף את הישראל הבא על החללה, שבתו כשירה כמותו.
ומקשינן:
וניתנייה בהדיא
, ישנה התנא אופן זה במפורש, ולמה רמזו בלשון "כל מקום"!?
ומשנינן:
משום דלא מתני לה
, כלומר: אינה נשנית לו לתנא בלשון קצר עם השאר.
שהרי
היכי ניתני
[איך ישנה התנא בלשון קצר]!? וכי אפשר שישנה התנא "כל מקום שיש קידושין ואין עבירה, ואיזו זו, זו
כהנת לויה וישראלית וחללה שנשאת לכהן לוי וישראל
",
ו
הרי
חללה לכהן מי חזיא
[וכי מותרת החללה לכהן], ואם כן יש בה עבירה.
ואכתי מקשינן:
והאיכא
הך
דרבה בר בר חנה
, שאף בדינו יש לו בה קדושין ואין בהם עבירה, והולד הולך אחר הזכר!?
דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מצרי
[או אדומי, שהם אסורים לבוא בקהל רק בדור הראשון והשני לגירותם, ואילו דור שלישי מותר לבוא בקהל]
שני
[היינו שאביו נתגייר]
שנשא מצרית
[או אדומית]
ראשונה
, אין אומרים שילך הולד אחר האם, וייחשב הוא כמצרי שני שעדיין אסור הוא לבוא בקהל, אלא
בנה
הולך אחר אביו, ומצרי
שלישי הוי
, ומותר לבוא בקהל.
הרי שכלל המשנה אמור גם לענינים אחרים שלא פורטו במשנתנו!?
ומשנינן: אף את דינו של רבה בר בר חנה,
תנא
"
כל מקום
"
דרישא
כדי
לאתויי
[לרבותו].
ומוסיפה הגמרא:
ולרב דימי
החולק על רבה בר בר חנה -
דאמר
משמו של רבי יוחנן: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה הולך אחר אמו, ומצרי
שני הוי
תנא
"
איזו זו
" בכלל הראשון כדי
למעוטי
את המצרי השני שנשא מצרית ראשונה, שאם כי יש קידושין ואין עבירה, מכל מקום הולד אינו הולך אחר הזכר, אלא אחר האם.
ואכתי מקשינן:
והא איכא
ההלכה
דכי אתא רבין
, כשהגיע מארץ ישראל,
אמר
בשם
רבי יוחנן: ב
יחוסן של
אומות
, קודם שנתגיירו -
הלך אחר הזכר
.
אך לאחר ש
נתגיירו
-
הלך אחר הפגום!
ואף בדין זה יש קידושין ואין בו עבירה, ובכל זאת הולד אינו הולך אחר הזכר בדוקא, אלא אחר הפגום!?
כלומר, ולד הנולד מאיש ואשה שהם משתי אומות אשר דינן שונה, יש חילוק בהתייחסות הולד [לאב או לאם], שאם הוא נולד מהם בעודם גויים, אז הולד הולך אחר הזכר. ואם נולד מהם לאחר גירותם של אביו ואמו, אז הולד הולך אחר הפגום שמביניהם. [ולקמן בעמוד ב מפרשת הגמרא כיצד מתקיים דין זה, ולענין מה].
ומשנינן:
תנא
ברישא - "
איזו זו
", כדי
למעוטי
הך דרבין אמר רבי יוחנן.
ולאחר שנתבארו כמה דברים - מלבד גר שנשא ממזרת - שבהכרח נתרבו בלשון "כל מקום" שבכלל הראשון, ואחרים שבהכרח נתמעטו בלשון "איזו זו" שבכלל הראשון - שבה הגמרא לתחילת הענין שהקשינו מגר שנשא ממזרת שאינו תואם עם הכלל הראשון, ויישבנו בשני אופנים:
האחד: משנתנו בשיטת רבי יהודה היא שהגר אסור בממזרת, ואין הוא שייך לכלל הראשון אלא לשני, והוא מרומז ב"כל מקום" שבכלל השני.
השני: משנתנו אכן בשיטת רבי יוסי היא שהגר מותר בממזרת, והוא אכן שייך לכלל הראשון ואינו תואם לו, אלא שדין זה מרומז ב"איזו זו" שהוא בא למעט את הגר שנשא ממזרת -
ומקשה הגמרא על התירוץ השני:
האי מאי
[וכי מה תירוץ הוא זה]!?
אי אמרת בשלמא
כתירוץ הראשון - ד
מתניתין רבי יהודה היא
, ואין גר הנושא ממזרת שייך לכלל הראשון, אלא לשני, ונתרבה מלשון "כל מקום" שבכלל השני, הרי ניחא פירוש משנתנו, ששנתה בכלל הראשון "כל מקום" ו"איזו זו", ואף בכלל השני שנתה "כל מקום", שהרי:
"
כל מקום
"
דרישא: לאתויי ישראל שנשא
חללה
, שיש בו קידושין ואין עבירה והולד הולך אחר הזכר, וכאשר נתבאר לעיל.
ו
כן - תנא "כל מקום" ברישא כדי -
לאתויי
הך
דרבה בר בר חנה
[מצרי שני שנשא מצרי ראשון, הולד הולך אחר הזכר], אם הלכה כמותו.
ו"
איזו זו
" דרישא: בא ל
מעוטי דרב דימי
[מצרי שני שנשא מצרית ראשונה, שהולד אינו הולך אחר הזכר אלא אחר האם] אם הלכה כמותו,
ו
כן בא "איזו זו" דרישא למעוטי ד
רבין
[שבאומות שנתגיירו הלך אחר הפגום ולא אחר הזכר].