Kidushin 65b — o Talmud em português

בית שמאי סברי

: אם לא ראינו שהוא בא עליה, אינה צריכה הימנו גט, כי

לא

אמרינן: הן הן עדי יחוד, הן הן עדי ביאה

, כלומר: אין די בעדי יחוד.

ובית הלל סברי: אמרינן: הן הן עדי יחוד, הן הן עדי ביאה;

כלומר: משראו עדים שנתייחדה עמו, שוב אין צריך עדות על הביאה, כי היות והיתה נשואה לו, ולבו גס בה, הרי הוא בחזקת שבא עליה.

ומודים ודאי

, כלומר: והיות שזה הוא טעמם של בית הלל, אם כן ודאי מובן מה ששנינו בברייתא שמודים הם כשנתגרשה מן האירוסין, ומשום שודאי הוא

בנתגרשה מן האירוסין, דלא אמרינן

: "

הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה

",

מפני שאין לבו גס בה

.

אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב

:

המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים

, משום שאין די בעד אחד לקיום הקידושין.

אמר רבה בר רב הונא: המקדש בעד אחד: בי דינא רבה

[בית הדין הגדול, ומפרש לה ואזיל]

אמרי: אין חוששין לקידושיו

.

ופירש רבה בר רב הונא:

מאן

"

בי דינא רבה

" [מי הוא בית הדין הגדול]? הוא

רב

ובית דינו!

ואיכא דאמרי: אמר רבה בר רב הונא אמר רב: המקדש בעד אחד, בי דינא רבה אמרי: אין חוששין לקידושיו

, ומפרש רב:

מאן בי דינא רבה?

הוא

רבי

ובית דינו!

מתיב

[הקשה]

רב אחדבוי בר אמי

, לשיטת הסוברים שהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו, מברייתא שמוכח ממנה, שהיא מקודשת ואפילו כשאין שניהם מודים, כי העד לבדו נאמן:

דתניא:

שנים שבאו ממדינת הים, ואשה עמהם, וחבילה עמהם

:

זה

אחד האנשים -

אומר

: "

זו

האשה -

אשתי

היא,

וזה

האיש השני

\-

עבדי

הוא,

וזה חבילתי

".

וזה

האיש השני -

אומר

: "לא כן, אלא:

זו אשתי

ולא אשתו,

וזה

האיש האחר -

עבדי

הוא,

וזו חבילתי

"?

ואשה אומרת

: "לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא:

אלו

שני האנשים -

שני עבדי, וחבילה שלי

" ; כיצד יעשו:

היות וספק הוא אם פנויה היא או נשואה, ולמי היא נשואה,

צריכה

היא

שני גיטין

משני האנשים כדי להתירה לשוק ; ואילו החבילה שספק של מי היא, תהא מונחת עד שיבוא אליהו.

ו

אולם משתקבל גט משניהם, הרי היא

גובה

את

כתובתה מן החבילה

, שהרי ממה נפשך יש לה לגבות מהחבילה כדי כתובתה, שאם החבילה שלה היא, מה טוב, ואם של אחד מהם היא, הרי הוא עצמו טען שזו אשתו היא, ומשנתן לה גט הרי נתחייב לה כתובתה, ולכן יכולה היא לגבות את כתובתה מן החבילה. ומוכיח רב אחדבוי מברייתא זו שעד אחד נאמן בקידושין, שהרי:

היכי דמי

, באיזה אופן עוסקת ברייתא זו!?

אי דאית ליה

תרי

סהדי להאי ואית ליה

תרי

סהדי להאי

[אם כל אחד מהאנשים מביא שני עדים המעידים כדבריו], כך הרי אי אפשר לומר, שהרי

מי מצי אמרה

האשה:

אלו שני עבדי וחבילה שלי!?

וכי יכולה היא לספק אותנו שמא היא בעלת החבילה, והרי ודאי אין היא בכלל הספק, אלא שני האנשים בלבד, המביאים כל אחד עדים כדבריו.

אלא לאו

, בהכרח שהברייתא עוסקת

ב

כגון שהביא כל אחד מהם

עד אחד

האומר כדבריו; ומבואר בברייתא שהיא צריכה גט מכח עדות העד, הרי שעד אחד נאמן להעיד על קידושין!?

ומשנינן:

ותסברא

, וכי סבור אתה שאפשר לפרש את הברייתא כאשר פירשת!?

והרי אף לו יהי כדבריך שעד אחד נאמן בקידושין, מכל מקום

עד אחד בהכחשה

[כשמכחיש האחד את חבירו]

מי מהימן

, וכי נאמנים הם כלל לעשות ספק על הגירושין!? והרי ודאי שאפילו אם הוא נאמן לבדו, מכל מקום כשמכחיש אותו חבירו, אין בעדותו כלום!?

אלא

כך הוא פירוש הברייתא: לעולם עוסקת הברייתא באופן שאין מביא אף אחד מהם עדות המועילה להחזיקה כמקודשת לו, ו

למישרי לעלמא דכולי עלמא לא פליגי דשרי

[ולהיות מותרת להינשא, אין היא צריכה גט כלל], כלומר: ומה ששנינו: "צריכה שני גיטין", אין זה כדי להתיר אותה לשוק, כי בלאו הכי מותרת היא, שאין הם נאמנים בטענתם להחזיקה באשת איש -

והכא

בברייתא ששנינו: "צריכה שני גיטין"

הכי קאמר

:

צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה מן החבילה

, כלומר: אם יתנו לה שני האנשים גט, אז תגבה היא כתובתה מן החבילה, כי בלי גט אין היא יכולה לבוא על החבילה מדין כתובה, כי לא ניתנה כתובה לגבות כל עוד שלא מת או גירשה.

ואם תאמר: אם כן מאי קא משמע לן הברייתא!?

אימא לך:

רבי מאיר היא, דאמר: מטלטלי משתעבדי לכתובה

, ויש לה זכות גבייה מהחבילה שהיא מטלטלין, וזה הוא חידוש הברייתא.

כאן שבה הגמרא לנידון המקדש בעד אחד, ושואלת:

מאי הוי עלה

[מה הוא הדין בזה]?

רב כהנא אמר: אין חוששין לקידושיו

.

רב פפא אמר: חוששין לקידושיו

.

אמר

תמה

ליה רב אשי לרב כהנא

:

מאי דעתיך

[וכי מה הוא טעמך שאתה אומר: המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו] משום

דילפת

בגזירה שוה "

דבר דבר

"

מממון

, שנאמר בממון: "על פי שנים עדים יקום דבר", ונאמר גבי אשה: "כי מצא בה ערות דבר".

ואם כן אף אנו נאמר:

אי מה להלן

גבי ממון -

הודאת בעל דין כמאה עדים דמי; אף כאן

גבי קידושין, נימא:

הודאת בעל דין כמאה עדים דמי

, ותועיל הודאתו להאמינו על הקידושין!?

אמר

תירץ

ליה

רב אשי לרב כהנא:

התם

גבי ממון

לא קא חייב

אין מחייב בעל הדין בהודאתו -

לאחריני

[לאחרים], שהרי אין נפסד מהודאתו אלא הוא - אבל

הכא

גבי קידושין -

קא חייב לאחריני

, הודאת בעל הדין בקידושין מחייבת אף את אחרים שהם נפסדים על ידי הודאתו, שהרי קרובותיה נאסרו בו, וקרוביו נאסרו בה.

מעשה ב

מר זוטרא ורב אדא סבא, בני דרב מרי בר איסור

, ד

פליג נכסייהו בהדי הדדי, אתו לקמיה דרב אשי

, ו

אמרו ליה

[מעשה במר זוטרא ורב אדא סבא בניו של רב מרי בר איסור, שחילקו ירושת נכסים ביניהם, ובאו לשאול את רב אשי]:

האם "

על פי שני עדים

" ד

אמר רחמנא, דאי בעי למיהדר לא מצי הדרי בהו, ו

אם כן

אנן לא הדרי

, האם מה שאמרה תורה בדיני ממונות: ש"על פי שני עדים יקום דבר", דמשמע: אין הדבר קם אלא בנוכחות שני עדים, אין זה משום שדיני ממונות צריכים "עדי קיום", אלא שאם לא יהיו עדים נוכחים, שמא יחזור בו אחד מהם, ואין מי שיעיד בדבר, ואם כן אנו אין אנו צריכים לעדים כי איננו חוששים בחזרתו של אחד מהם -

או דילמא: לא מקיימא מילתא אלא בסהדי

[אין קיום לכל פעולה ממונית אלא בנוכחות שני עדים לקיום הדבר], ואם כן אף חלוקתנו אין לה תוקף בלי שני עדים?

אמר להו

רב אשי:

לא איברו סהדי אלא לשקרי

[שי"ן פתוחה וקו"ף קמוצה] ; לא נבראו העדים אלא כנגד השקרנים, ויש קיום לחלוקתכם אף בלי שני עדי קיום.

אמר אביי: אמר לו עד אחד

לאדם:

אכלת חלב

בשוגג וחייב אתה קרבן חטאת,

והלה

השומע -

שותק

, והביא הלה קרבן על פיו, הרי העד

נאמן

והקרבן כשר, ומשום דשתיקתו כהודאה דמיא,

ותנא תונא

, כלומר: התנא של המשנה בכריתות [יא ב] מסייע לדברי! שהרי שנינו שם:

אמר לו עד אחד

: "

אכלת חלב

",

והלה אומר

"

לא אכלתי

",

פטור

מן הקרבן.

ומשמע:

טעמא דאמר

: "

לא

אכלתי" פטור הוא -

הא אישתיק

, שתק ולא הכחישו

מהימן

.

ואמר

עוד

אביי: אמר לו עד אחד

: "

נטמאו טהרותיך

",

והלה שותק, נאמן

העד, ומשום ששתיקת הבעלים כהודאה דמיא.

ותנא תונא: עד אחד אומר

: "

נטמאו

",

והלה אומר

: "

לא נטמאו

" -

פטור

.

הרי משמע:

טעמא דאמר

: "

לא

",

הא אישתיק

[שתק]

מהימן

.

ואמר

עוד

אביי: אמר לו עד אחד

: