Kidushin 41b — o Talmud em português

ואם לא ידע השליח את דעתו של בעל הבית, ו

פיחת

השליח מכריו של בעל הבית

עשרה

, כלומר: שתרם אחד מארבעים במקום אחד מחמשים,

או הוסיף

השליח על כריו של בעל הבית

עשרה

, כלומר: שתרם רק אחד מששים, הרי

תרומתו

של השליח

תרומה

, מפני שיכול הוא לומר לבעל הכרי: "בכך אמדתיך".

הרי למדנו, שבעל הכרי עושה שליח לתרום תרומה, וזו

מנלן

[מנין הוא נלמד]?

וכי תימא

, שמא תאמר

דיליף

שליחות בתרומה

מגירושין

, שנתרבו מ"ושלחה" לשליחות? כך הרי אי אפשר לומר, כי יש להשיב:

מה לגירושין שכן ישנן חול

, כלומר: שהן חול, תאמר בתרומה שהיא קודש.

ומפרשינן: שליחות בתרומה נלמדת, ממה ש

אמר קרא

: "כן תרימו גם אתם תרומת ה'", והיה לו לומר: "כן תרימו

אתם

", ואמר: "

גם אתם

", כדי

לרבות את השליח

.

ומקשינן:

ו

מאחר שלמדנו שליחות בתרומה מ"גם אתם", אם כן

נכתוב רחמנא

דין שליחות רק

בתרומה, וניתו הנך

יבואו אלו, גירושין וקדושין -

ונגמרו מיניה

[וילמדו מתרומה], ולא תאמר התורה "ושלחה" לרבות שליחות בגירושין, וממנה לקדושין בהיקש "ויצאה והיתה"!? ומשנינן:

משום דאיכא למיפרך

[יש להשיב]: מה לתרומה

שכן ישנה

להפרשתה

במחשבה

לבד.

מוסיפה הגמרא לבאר,

והא דתנן

שעושה אדם שליח לשחיטת קדשים, וכמו ששנינו במסכת פסחים:

חבורה

שנמנתה על שה לקרבן פסח -

שאבד פסחה, ואמרו לאחד

מהם:

צא ובקש

את השה שאבד,

ושחוט עלינו, והלך ומצא

את השה

ושחט, ו

אף

הן

שאר בני החבורה -

לקחו

שה אחר

ושחטו

בשביל עצמם, כך הוא דינם:

אם שלו נשחט ראשון

, הרי

הוא אוכל משלו

[מן השה ששחט לפסחו],

ו

אף

הם

שאר בני החבורה -

אוכלים עמו

, כלומר: מן הפסח שלו, ואילו שלהם פסול, שהרי כבר נשחט עליהם הפסח על ידי שלוחם.

הרי למדנו שיש שליחות לשחיטת קדשים, וזו

מנלן?

וכי תימא

, שמא תאמר:

דיליף

דין שליחות לשחיטת קדשים

מהנך

[מאלו], דהיינו מגירושין קדושין ותרומה?

כך הרי אי אפשר לומר, כי יש להשיב:

מה להנך

גירושין קדושין ואפילו תרומה -

שכן ישנן חול אצל קדשים

, כלומר: ביחס לקדשים חשובים אלו חול, ואין ללמוד לקדשים אפילו מתרומה.

ומפרשינן: דין שליחות בשחיטת קדשים

נפקא ליה מדרבי יהושע בן קרחה! דאמר רבי יהושע בן קרחה

:

מנין ששלוחו של אדם כמותו

, משום

שנאמר

בקרבן פסח: "

ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בין הערבים

",

וכי כל הקהל כולן שוחטין

, עד שהכתוב אומר: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל",

והלא אינו שוחט אלא אחד!?

אלא מכאן: ששלוחו של אדם כמותו

. הרי למדנו שליחות בשחיטת קדשים.

ומקשינן: מאחר שלמדנו דין שליחות בשחיטת קדשים מ"ושחטו אותו", אם כן

נכתוב רחמנא

דין שליחות רק

בקדשים, וניתי הנך

גירושין קדושין ותרומה -

וניגמרו מיניה

[וילמדו מקדשים]!?

ומשנינן:

משום דאיכא למיפרך: מה לקדשים שכן רוב מעשיהם על ידי שליח

, כל עבודת הקרבתם על ידי כהנים שהם שלוחים.

ואכתי מקשינן: למה הוצרך הכתוב לכתוב דין שליחות הן בגירושין וקדושין, והן בתרומה, והן בשחיטת קדשים!? והרי אף על גב ד

חדא מחדא לא אתיא

[אין ללמוד את האחד מהשני] וכמו שנתבאר, מכל מקום

תיתי חדא מתרתי

[ילמד האחד מן השנים כאחד ב"צד השוה"], כלומר: תכתוב התורה דין שליחות בשנים מדינים אלו, והשאר ילמדו משניהם כאחד!?

ונושאת ונותנת הגמרא בביאור הקושיא:

הי תיתי

[את איזה לא תכתוב התורה, ונלמדנה מהשנים האחרים]!?

שמא נאמר:

לא נכתוב רחמנא

שליחות

בקדשים, ותיתי מהנך

[ותילמד מגירושין ותרומה], הרי יש להשיב:

מה להנך

גירושין ותרומה -

שכן ישנן חול אצל קדשים

.

שמא נאמר:

לא נכתוב רחמנא

שליחות

בגירושין, ותיתי

לגירושין וקדושין

מהנך

[מתרומה וקדשים], הרי יש להשיב:

מה להנך

תרומה וקדשים -

שכן ישנן במחשבה

, שאף המקדיש שור לעולה במחשבתו הרי הוא קדוש, ואף שלא הקדישו בדיבור.

אלא

מפרשת הגמרא את הקושיא:

לא לכתוב רחמנא

שליחות

בתרומה, ותיתי מהנך

[מגירושין וקדשים], ולמה הוצרכה התורה לכתוב "גם אתם" לרבות שליח לתרומה!?

ומשום קושיא זו חוזרת בה הגמרא ואומרת: אין

הכי נמי

שאין צריך ריבוי מיוחד ללמד שליחות בתרומה, כי יש ללומדו מגירושין וקדשים.

ואם תאמר:

ואלא

"

אתם גם אתם

"

למה לי!?

כיון שלא הוצרכה התורה ללמדנו שליחות בתרומה.

תשובתך:

מיבעי ליה

ל"אתם גם אתם"

\-

ל

למד

כדרבי ינאי! דאמר רבי ינאי

: לכך אמרה התורה: "

גם אתם

", כדי ללמד:

מה אתם בני ברית

[ישראל],

אף שלוחכם בני ברית

, למעט שליח גוי.

ותמהינן:

הא

שאין גוי נעשה שליח לתרומה -

למה לי קרא

ללמדו, והרי מסברא הוא נלמד,

מדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן!?

דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

:

אין העבד נעשה שליח

של האשה

לקבל גט מיד בעלה של אשה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין!?

ומזה יש לנו ללמוד שאין גוי נעשה שליח לתרומה, היות ואינו בתורת תרומה ; ולמה לי ריבוי ד"גם אתם" כדי ללמד דין זה!?

ומשנינן: מכל מקום

איצטריך

הכתוב למעט שליח גוי מהפרשת תרומה, כי

סלקא דעתך אמינא

:

רק

עבד

בגירושין

דלאו בר היתירא הוא כלל

, [אינו כלל בצד היתר של גירושין] היות ואין לו קדושין, בזה אכן סברא היא שאינו נעשה שליח -

אבל גוי

אף על פי שאינו חייב בהפרשת תרומה - מכל מקום

הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה

, כלומר: יכול הוא לתרום תרומה מפירות שלו, וכ

דתנן: הגוי והכותי שתרמו

את שלהם

תרומתן תרומה

ואם כן שאף הגוי שייך בתרומה,

אימא: שליח נמי עביד

[עושה הוא שליח להפרשת תרומתו], וכן נעשה הוא שליח לישראל להפרשת תרומה מכריו של ישראל.

לפיכך

קמשמע לן

קרא ד"אתם גם אתם", שאין הגוי עושה ונעשה שליח להפרשת תרומה.

ו

אכתי מקשינן:

לרבי שמעון דפטר

את האוכל בשוגג את תרומת הגוי מתשלום קרן וחומש כדין אוכל תרומת ישראל, וכ

דתנן

:

תרומת גוי מדמעת

, אם נפלה תרומה זו לחולין, הרי היא אוסרת את החולין כשאין בה שיעור ביטול שהוא באחד ומאה,

וחייבין עליה

תוספת

חומש

, וכדין האוכל תרומה בשוגג, שהוא משלם קרן וחומש.

ורבי שמעון פוטר

אם כן תיקשי לשיטתו: "

אתם גם אתם

"

למה לי

, שהרי לעיקר דין שליחות אינו צריך, כי יש ללומדו מגירושין וקדשים, ואף ללמדנו שאין הגוי נעשה שליח להפריש תרומה, אין צריך, כי מסברא הוא נלמד, היות ואין שייך בגוי תרומה כלל, וכל שאינו בתורת תרומה אינו נעשה שליח לתרומה!?

ומשנינן:

איצטריך

"אתם גם אתם" - לרבות שליחות בתרומה, ואף שיש ללומדו מגירושין וקדשים, כי אם לא הכתוב

סלקא דעתך אמינא: הואיל ואמר מר

:

כתיב "כן תרימו גם אתם תרומת ה'" ; ולמדנו:

א.

אתם

תרימו תרומה מכרייכם,

ולא

ה

אריסין

[פועלים הנוטלים בשכרם מחצה או שליש או רביע מן התבואה] ירימו תרומה מחלקו של בעל הכרי, אם לא כשעשאו בעל הכרי שליח.

ב.

אתם

תרימו תרומה,

ולא שותפין

, כלומר: אין אחד מהשותפים יכול להרים תרומה על חלקו של השותף השני, אם לא שיעשנו השותף השני שליח.

ג.

אתם

תרימו תרומה,

ולא אפוטרופוס

ירים תרומה על כרי של יתומים.

וכל זאת למה: כי "

אתם

תרימו תרימו תרומת ה'" אמר רחמנא,

ולא התורם את שאינו שלו

, וכל אלו הרי תורמים מכרי שאינו שלהם -

ואם כן

אימא

[הייתי אומר] שבאה התורה למעט: "

אתם ולא שלוחכם

"

נמי

, ולא נלמד מגירושין וקדשים -

לפיכך

קא משמע לן

הכתוב "אתם גם אתם", שיש שליחות בתרומה.

כאן שבה הגמרא לאמור לעיל ששליחות בשחיטת קדשים נלמדת כדרבי יהושע בן קרחה מ"ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בן הערבים" ; ומקשינן:

הניחא לרבי יהושע בן קרחה

, אכן יש ללמוד שליחות בשחיטת קדשים מ"ושחטו אותו"

\-

אלא לרבי יונתן דמפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא

[הלומד מ"ושחטו אותו", דין אחר],

מנא לן

שיש שליחות בשחיטת קדשים!?

וכ

דתניא

שלדעת רבי יונתן בא הכתוב "ושחטו אותו" ללמד דין אחר: