Versão em texto deste daf: original e tradução
Kidushin 34a — o Talmud em português
Kidushin 34a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Kidushin 34a
ו
כן
תפילין
, שאין מצוה להניחן אלא בימות החול. ולא בשבתות וימים טובים.
וכיוצא בזה, יש עוד מצוות עשה הנוהגות בזמן מסוים, ואינן נוהגות תמיד, ונשים פטורות מהן.
ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא?
כגון:
מזוזה, מעקה,
השבת
אבידה, ושילוח הקן.
וכן כל כיוצא בזה, שאר מצות שאין הזמן גרמן, נשים פטורות מהן.
ותמהינן על משנתנו:
וכללא הוא?
וכי ניתן לומר כלל קבוע בכל המצות, ולומר שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות?! והלא יש כמה וכמה מצות שהן יוצאות מן הכלל הזה! וכדלהלן:
הרי
מצות אכילת
מצה,
ומצות
שמחה
ברגל, ומצות
הקהל, ד
כל אלו הן
מצות עשה
שהזמן גרמא, ו
בכל זאת
נשים חייבות
בהן!
ותו
, ועוד:
והרי
מצות
תלמוד תורה,
ומצות
ריה ורביה, ו
מצות
פדיון הבן, ד
כל אלו
לאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא, ו
בכל זאת
נשים פטורות
מהן!
אמר רבי יוחנן: אין למדין
הלכה
מן הכללות
[הכללים] המוזכרים במשניות בכל מקום שהוזכר כלל. מפני שיש דברים היוצאים מן הכלל.
ואפילו
במקום שנאמר בו
באותו כלל
"חוץ
מדבר פלוני", אין אומרים שכאן משמע שדוקא אותו דבר פלוני יוצא מן הכלל וכל שאר הדברים נכללים בכלל. אלא, יתכן שיש דברים נוספים שאף הם יוצאים מן הכלל.
וראיה לדבר, מהא
דתנן
במסכת עירובין בענין עירובי חצרות ושיתופי מבואות [כו ב]:
אסור לטלטל בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים.
חצר שיש כמה בתים הפתוחים אליה, מן התורה מותר להוציא מן הבתים לחצר, מפני שהחצר מוקפת מחיצות. והרי היא רשות היחיד.
כיוצא בזה "מבוי", שהוא סימטא המוקפת מחיצות משלשת רוחותיה ופתוחה לרשות הרבים בראש המבוי [ברוח הרביעית], וכמה חצרות פתוחות אל המבוי, מן התורה מותר לטלטל מן החצרות למבוי, מפני שהמבוי נחשב כרשות היחיד [בהיותו מוקף מחיצות משלש רוחות].
אך חכמים אסרו לטלטל מן הבתים לחצר המשותפת, מפני שכל בית שייך לדייר אחר, ואילו החצר משותפת לכולם, ולכן החצר המשותפת נראית כרשות נפרדת [או שהיא נראית כעין רשות הרבים] לגבי כל בית. וחששו חכמים שאם נתיר לטלטל מן הבתים לחצר, יבואו אנשים להתיר לטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים.
ולפיכך תיקנו חכמים "עירוב חצירות", שכל בני החצר מכינים לעצמם פת באחד הבתים. ועל ידי כך כולם נחשבים מעורבים וכאילו כל הבתים והחצר שייכים לכולם כאחד, מפני שהמקום שמצויים בו מזונותיו של האדם חשוב מקום דירתו, והרי זה כאילו כולם דרים במקום אחד.
כיוצא בזה במבוי, אסור לבני החצרות לטלטל מן החצר למבוי, בגלל שהוא נראה כרשות נפרדת, כיון שכל בני החצירות מסביבו יוצאים דרכו אל רשות הרבים, וגזרו חכמים שלא להוציא מהחצרות למבוי אלא אם כן השתתפו כל בני החצירות במאכל שמניחים אותו באחת החצרות, וקראוהו חכמים "שיתוף מבואות".
ושנינו בענין זה [שם]:
בכל
מאכל או משקה
מערבין
ערובי חצרות,
ומשתתפין
שיתופי מבואות,
חוץ מן המים ו
מן ה
מלח
. מפני שדוקא דבר המזין את האדם מחשיב את המקום לדירתו, ואילו מים ומלח אינם מזינים את האדם.
ויש לתמוה על דברי המשנה:
ותו ליכא?!
וכי אין מאכלים נוספים שאינם מזינים?
! והאיכא
, והלא יש גם
כמהין ופטריות
, שהם מאכלים שאינם מזינים, ואין מערבים בהם! ומדוע המשנה לא הזכירה גם אותם?
אלא,
מכח קושיא זו מוכיח רבי יוחנן כדבריו דלעיל, מכאן ש
אין למדין
הלכה
מן הכללות
המוזכרים במשניות,
ואפילו במקום שנאמר בו "חוץ
מדבר פלוני". וכגון בענין עירוב, למרות ששנינו "בכל" מערבין "חוץ" ממים ומלח, בכל זאת יש דברים נוספים שיוצאים מן הכלל כמו כמהין ופטריות.
ועתה הגמרא חוזרת לדון בדברי משנתנו:
והוינן בה:
ומצות עשה שהזמן גרמא, נשים פטורות, מנלן?
מנין לנו שאכן נשים פטורות מהן?
ומשנינן:
גמר
, התנא למד זאת
מתפילין,
שהכתוב פטר את הנשים ממצות תפילין, כפי שיבואר להלן, ולומדים את פטור הנשים משאר המצות שהזמן גרמא ממצות תפילין בלימוד של "מה מצינו":
מה
, כמו שמצינו במצות
תפילין,
שהיא מצוה שהזמן גרמא,
נשים פטורות
ממנה.
אף כל מצות עשה
הדומה לתפילין, דהיינו, מצוה עשה
שהזמן גרמא, נשים פטורות
ממנה.
ו
מצות
תפילין
עצמה, שנשים פטורות מקיומה,
גמר לה,
למד התנא
מ
מצות
תלמוד תורה,
האמורה בתורה [בפרשת קריאת שמע] בסמוך למצות תפילין [דברים ו ז - ח]: "ושנתתם [את דברי התורה] לבניך, ודברת בם. וקשרתם [את התפילין] לאות על ידך".
מה
, כמו לענין מצות
תלמוד תורה
, מצינו ש
נשים פטורות
הימנה, שנאמר [שם יא טו]: "ולמדתם אותם את בניכם", מלמד הכתוב "בניכם", ולא את בנותיכם,
אף
מצות
תפילין, נשים פטורות
הימנה.
ומקשינן: מדוע יש לנו להקיש את מצות תפילין דוקא לתלמוד תורה מחמת שנכתבה בסמוך לה? והלא אף מצות מזוזה סמוכה לתפילין. שנאמר "וקשרתם לאות ידך, וכתבתם על מזוזות"!
ו
מדוע לא
נקיש תפילין למזוזה
, ונאמר, כשם שבמצות מזוזה נשים חייבות בה [כמבואר להלן], כך תפילין נשים חייבות בהם!
ומתרצינן:
תפילין לתלמוד תורה, איתקש
, נכתבה בסמוך לה, בין
בפרשה ראשונה
שבקריאת שמע, כמבואר לעיל, ו
בין בפרשה שניה
שבקריאת שמע, שנאמר [דברים יא יד - טו]: "והיו לטוטפות [תפילין] בין עיניכם, ולמדתם אותם [את דברי התורה] את בניכם".
ואילו
תפילין למזוזה, בפרשה שניה לא איתקיש
. לא נכתבה בסמוך לה, אלא מצות תלמוד תורה מפסיקה ביניהם.
ולפיכך, עדיף ללמוד את תפילין מתלמוד תורה שנאמרה בסמוך אליה בשתי הפרשות.
ומקשינן:
ו
מאחר שלמדנו את תפילין מתלמוד תורה מפני שנסמכו זו לזו,
נקיש
גם את
מזוזה לתלמוד תורה,
שהרי מזוזה נסמכה לתלמוד תורה בפרשה שניה שבקריאת שמע! ומדוע שנינו בברייתא לעיל שנשים חייבות במזוזה? ומתרצינן:
לא סלקא דעתך,
אל תעלה בדעתך לפטור את הנשים ממצות מזוזה.
היות וכתיב [דברים יא כ - כא]: וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך,
למען ירבו ימיכם"
. ומלמד הכתוב ששכר מצות מזוזה הוא ריבוי ימים.
ואם כן, וכי רק
גברי בעי חיי
, ואילו
נשי לא בעי חיי!?
וכי יעלה על הדעת לומר שרק גברים צריכים אריכות ימים, ואילו נשים אינן צריכות?! אלא בהכרח, שמצות מזוזה נאמרה גם לנשים.
לסיכום: א. דין תפילין נלמד מדין תלמוד תורה שנסמך אליו בשתי הפרשיות שבקריאת שמע. וכשם שנשים פטורות מתלמוד תורה כך הן פטורות מתפילין.
ב. מזוזה אינה נלמדת מתלמוד תורה, כיון שאמר הכתוב ששכרה הוא אריכות ימים, וגם נשים צריכות אריכות ימים.
ג. מצות עשה שהזמן גרמא נלמדות מתפילין, וכשם שנשים פטורות מתפילין, כך הן פטורות משאר מצות עשה שהזמן גרמא.
ומקשינן:
והרי סוכה, דמצות עשה שהזמן גרמא
היא,
דכתיב
[ויקרא כג מב]:
"בסוכות תשבו שבעת ימים"
. ויש להוכיח ממנה שנשים חייבות במצות עשה שהזמן גרמא. וכדלהלן: נאמר [ויקרא כג מב]: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות".
האות ה' שבמילה "האזרח" מיותרת.
ודרשו חכמים בברייתא: 'האזרח', להוציא את הנשים. כלומר: דוקא החשוב שבאזרחים חייב בסוכה. דהיינו גבר, אבל אשה פטורה.
ויש לדייק מדברי הברייתא:
טעמא,
כל הטעם לכך שנשים פטורות זהו משום
דכתב רחמנא "האזרח" להוציא את הנשים,
משמע,
הא לאו הכי,
אילו לא היה נאמר 'האזרח' הייתי אומר ש
נשים חייבות
למרות שסוכה היא מצות עשה שהזמן גרמא.
וכיצד שנינו שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא?
ומתרצינן שני תירוצים:
א.
אמר אביי
: בודאי נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא. ובכל זאת
איצטריך
הכתוב הוצרך לומר "האזרח" בענין סוכה, מפני שהיה עולה בדעתנו שמצות סוכה שונה משאר מצות עשה שהזמן גרמא. וכדלהלן:
סלקא דעתך אמינא,
היה עולה בדעתך לומר:
הואיל דכתיב "בסוכות תשבו"
וחז"ל דרשו
"תשבו כעין
תדורו", לפיכך ישיבת סוכה צריכה להיות כדרך שאדם דר בדירתו.
מה דירה
דרים בה
איש ואשתו
יחד,
אף סוכה
חייבים בה
איש ואשתו.
לפיכך נאמר "האזרח" להוציא את הנשים.
ב.
ורבא אמר
תירוץ אחר: