Versão em texto deste daf: original e tradução
Ketubot 95b — o Talmud em português
Ketubot 95b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Ketubot 95b
והא מעשים בכל יום
הם, שכך פוסקים החכמים: אישתדוף בני חרי, חוזר וטורף מן המשועבדים!?
שכך היה מעשה,
דההוא גברא דמישכן ליה
פרדיסא
[כרם]
לחבריה לעשר שנין
[משכן את כרמו למלוה לעשר שנים], שיאכלנה המלוה עשר שנים ותחזור לבעלים בלא מעות -
וקש
[הזקין הכרם]
לחמש שנין
, שאחר חמש שנים שוב לא היה מוציא פירות.
ואתא לקמייהו דרבנן
[בא המלוה לפני חכמים],
וכתבו ליה
למלוה מקבל המשכנתא
טירפא
על שדות שמכר הלווה ללקוחות אחרים.
הרי שגובין מן הלקוחות אחר שנתקלקלה הקרקע שהיתה ביד הלווה בשעה שקנו הלקוחות.
ומשנינן: אין משם ראיה, כי
התם נמי
,
אינהו
הלקוחות
הוא דאפסידו אנפשייהו
[הפסידו את עצמם] -
כיון דהוו ידעי
, כי היות וידעו הלקוחות
דפרדיסא עביד דקיש
[שמצוי הוא שכרם מזדקן],
לא איבעי להו למיזבן
[לא היו הם צריכים לקנות קרקע מן הלוה], ולכן גובים מהם, אבל סתם לקוחות שהעלו בדעתם אפשרות שישתדפו בני החורין, יש לומר שאף הם בכלל תקנת חכמים שלא ייפרעו מהם.
מסקינן:
והלכתא: אישתדוף בני חרי, טרפא ממשעבדי!
אמר אביי
:
הנותן את נכסיו לאשה, ואומר לה:
"נכסי
נתונים
ליך
במתנה
ואחריך לפלוני
", כלומר: לכשתמותי לא יירשוך יורשיך, אלא יהיו הנכסים לאחר שהוא נוקב בשמו.
ועמדה
אותה אשה
וניסת
, ומתה, הרי הבעל יורשה ולא אותו פלוני.
ומשום ד
בעל
היורש את אשתו בגדר
"לוקח
" הוא ד
הוי
, הבעל חשוב שקנה בנכסי אשתו זכות לירש את נכסי אשתו לאחר מיתה,
ו
לכן
אין לאחריך במקום בעל כלום
, שהרי זה כאילו מכרה האשה את נכסיה לאחר, שאין לאותו פלוני הבא אחריה כלום בנכסים.
ומפרשת הגמרא:
כמאן
, כדעת מי אמר אביי שאם אכן מכרה האשה את הנכסים לאחר שוב אין ל"אחריך" בנכסים כלום?
כי האי תנא
, היינו כרבן שמעון בן גמליאל הסובר כן:
דתניא
:
האומר לחבירו:
נכסי
נתונים
ליך
במתנה
ואחריך לפלוני
, ו
ירד הראשון ומכר
את הנכסים לאחר.
הרי
השני
הוא אותו פלוני שזכה בנכסים אחרי מות הראשון -
מוציא מיד הלקוחות
כשימות הראשון,
דברי רבי
.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין לשני אלא מה ששייר ראשון
, והיות ומכר הראשון את הנכסים ולא שייר כלום, הרי שאין לאחריך כלום.
ואביי כרבן שמעון בן גמליאל!
תמהה הגמרא:
ומי אמר אביי הכי
"נכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת, הבעל מוציא מיד הלקוחות"!?
והאמר אביי
:
איזהו "רשע ערום
"?
זה המשיא עצה למכור בנכסים
, כלומר: הנותן עצה למי שאמרו לו: "נכסי לך ואחריך לפלוני": שימכור את הנכסים שקיבל -
כרבן שמעון בן גמליאל
הסובר: שאם מכר הראשון אין לאחריך כלום, שאין לשני אלא מה ששייר ראשון.
הרי שאין לעשות כן!?
ומשנינן:
מי קאמר
אביי
"תינשא
" דמשמע לכתחילה!?
והרי
"נשאת" קאמר
דמשמע בדיעבד, ואכן לכתחילה אין לעשות כן.
ואמר אביי
:
האומר לאשה נשואה:
"נכסי
נתונים
ליך
במתנה
ואחריך לפלוני" ומכרה
האשה את נכסיה לאחר
ומתה
, כיון שכבר היתה נשואה בשעה שאמר הנותן כן, ודאי כוונתו היא: "אחריך" הוא שיקנה, אבל הבעל לא יירש; ולכן:
הרי
הבעל
שהוא היורש שלה ודין "לוקח" לו -
מוציא מיד הלקוחות
[היינו מן הלוקח] היות והבעל "לקח" קודם בשעת הנישואין.
ו"אחריך
" מוציא
מיד בעל
שהרי זה כאילו אמר הנותן "אחריך ליקני בעל לא ליקני", אבל מן הלקוחות לא היה יכול להוציא זה ש"אחריך", וכרבן שמעון בן גמליאל שאין לשני אלא מה ששייר ראשון.
ו
חוזר ה
לוקח
ומוציא
מיד "אחריך
", ומשום שביחס ל"אחריך" מכירתו של הראשון מכירה היא כרבן שמעון בן גמליאל.
ומוקמינן לה
לנכסים
בידא דלוקח
, ושוב אין הבעל יכול להוציא ממנו.
מקשה הגמרא על דין זה ממשנתנו:
מאי שנא מהא דתנן
במשנתנו:
"וחוזרות חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהן
", ואף כאן היה לנו לומר שיחזרו חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם!?
ומשנינן:
התם
במשנתנו:
אית להו פסידא
לכולהו
, כלומר: כיצד שתעשה ייפסד מאן דהוא, או אחת מהנשים שלא תקבל את כתובתה, או הלוקח שקנה והוציא את מעותיו, ולכן עד שלא יעשו פשרה ביניהם יחזור הדבר עד בלי סוף.
אבל
הכא
בדברי אביי:
לוקח הוא דאית ליה פסידא
[ללוקח שהוציא מעות בלבד יש הפסד] אם לא נעמיד את הנכסים בידו, אבל לאשה וזה שלאחריה שבמתנה קיבלו, וכן הבעל שהוא יורש בחינם, הרי אין להם הפסד, ולכן יהיו הנכסים ביד הלוקח.
אזל רפרם
, ו
אמר לשמעתא קמיה דרב אשי
[הלך רפרם ואמר את דברי אביי האחרונים לפני רב אשי].
ותמה רפרם על דברי אביי:
מי אמר אביי הכי!?
והאמר אביי
בשמועתו הראשונה לעיל:
"נכסי ליך ואחריך לפלוני
" ו
עמדה
האשה המקבלת
וניסת, בעל לוקח הוי, ואין לאחריך במקום בעל כלום
, כלומר: שאינו מוציא מיד הבעל; ואילו כאן אמר אביי ש"אחריך" מוציא מיד הבעל!?
אמר ליה
רב אשי לרפרם:
התם
בדברי אביי הראשונים -
דאמר לה
הנותן לאשה "נכסי ליך ואחריך לפלוני"
כשהיא
עדיין
פנויה
, ואין כוונתו להפקיע את זכותו של הבעל.
אבל
הכא
בדברי אביי השניים -
דאמר לה
הנותן לאשה "נכסי ליך ואחריך לפלוני"
כשהיא
כבר
נשואה
.
כי בהכרח
מאי קאמר לה?
"אחריך
" הוא ד
ליקני
, אבל ה
בעל לא ליקני
, שהרי יודע הוא שיש לה בעל, ואם לא שלכך נתכוין למה אמר "אחריך".
שנינו במשנה: וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן,
וכן בעל חוב
, וכן אשה בעלת חוב:
תנא
בברייתא לפרש את משנתנו:
"וכן בעל חוב" היינו:
וכן בעל חוב ושני לקוחות
חוזרים חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם.
כלומר: שמעון שהיה חייב לראובן מנה, והיו לו שתי שדות כל אחת שוה חמשים זוז, והלך שמעון ומכר את שתי שדותיו ללוי ויששכר בזה אחר זה, והמלוה כתב ליששכר "דין ודברים אין לי עמך".
הרי המלוה בעל החוב נוטל את מחצית חובו מלוי, וחוזר לוי וגובה את הקרקע מיששכר, ושוב חוזר המלוה וגובה אף את קרקע זו מלוי שהרי עדיין חייב לו הלוה חמשים זוז, ושוב חוזר יששכר ומוציא מיד בעל החוב שהרי כתב לו "דין ודברים אין לי בנכסיך", ושוב חוזר לוי וגובה מיששכר, וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם.
"וכן אשה בעלת חוב" היינו:
וכן אשה בעלת חוב, ושני לקוחות
, כלומר: אותו אופן באשה שהיה חייב לה בעלה את חוב כתובתה ומכר הוא את שדותיו לשני בני אדם, ככל אשר נתבאר לעיל.
הדרן עלך מי שהיה נשוי
הדרי זביני!
מתניתין:
אלמנה
מוכרת לכתובתה ולמזונותיה ואפילו שלא בבית דין מומחין, ולכן:
בין
שהיתה אלמנה
מן האירוסין
שאין לה מזונות אלא כתובה, ו
בין
שהיתה אלמנה
מן הנשואין
שהיא זכאית הן למזונות והן לכתובה.
הרי היא
מוכרת
מקרקעות שירשו היתומים מבעלה לכתובתה ולמזונותיה אפילו
שלא בבית דין
מומחין.
רבי שמעון אומר
: אלמנה אינה מוכרת שלא בבית דין אלא למזונות, היות ואי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקק לה בית הדין, אבל לא לכתובה, ולכן:
אם היתה אלמנה
מן הנשואין
שהיא מוכרת למזונות - הרי זו
מוכרת שלא בבית דין
.
אבל אם היתה אלמנה
מן האירוסין לא תמכור אלא בבית דין, מפני ש
האלמנה מן הארוסין
אין לה מזונות, וכל שאין לה מזונות
אלא לכתובה היא מוכרת -
לא תמכור אלא בבית דין
מומחין כשאר בעלי חובות.
גמרא:
שנינו במשנה: אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין:
מקשה על כך הגמרא:
בשלמא מן הנישואין
ניחא שהיא מוכרת שלא בבית דין
משום מזוני
, שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקק לה בית הדין.