Ketubot 7b — o Talmud em português

מיתיבי

על מה שנתבאר לעיל שהאלמנה כשהיא נישאת לבחור טעונה היא ברכה כל שבעה ימים:

מהא דתניא:

מברכין

ברכת חתנים

לבתולה

במשך

שבעה

ימים,

ולאלמנה

מברכין

יום אחד

בלבד.

מאי לאו

, האם אין משמעות הדבר, כי

אפילו אלמנה שנשאת לבחור

אין מברכין לה אלא יום אחד!? ומשנינן:

לא!

ומה ששנינו מברכין לאלמנה יום אחד, היינו דוקא באלמנה שנישאת

לא למון

.

ותמהה על כך הגמרא:

אבל

אלמנה שנישאת

לבחור

לדבריך -

מאי

, כמה ימים מברכין?

שבעה

ימים!?

והרי

אי הכי

, אם כן,

ליתני

בברייתא כך:

מברכין לבתולה שבעה

-

ולאלמנה שנשאת לבחור שבעה

-

ולאלמנה

הנישאת לאלמן -

יום אחד!?

ומשנינן: אין הברייתא עושה חילוקים בין אלמנה לאלמנה, אלא

מילתא פסיקתא

[דבר ברור ומוחלט]

קתני

בברייתא:

דליכא בתולה דבצרה משבעה

[אין בתולה שטעונה ברכה פחות משבעה ימים], שהרי אף אם ניא נישאת לאלמן טעונה היא ברכה שבעה ימים.

וליכא אלמנה דבצרה מיום אחד

[אין אלמנה שהיא טעונה ברכה פחות מיום אחד], שהרי אפילו כשנישאת לאלמן אין ברכתה פחות מיום אחד.

גופא: אמר רב נחמן, אמר לי הונא בר נתן

:

תנא

בברייתא:

מנין לברכת חתנים

שצריך לאומרה

ב

נוכחות

עשרה

אנשים, לפחות?

שנאמר

במגילת רות [ד ב], בתיאור הנישואין של בועז ורות:

"ויקח

[בועז]

עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר: שבו פה

". ואין צורך לנישואין עצמן אלא בשני עדים, ובהכרח שעשרת האנשים שלקח בועז הוא לצורך ברכת החתנים.

ורבי אבהו אמר

מקור אחר לדין ברכת חתנים שהיא בעשרה אנשים -

מהכא

:

דכתיב בספר תהילים [סח כז]:

"במקהלות ברכו אלהים, ה'

-

ממקור ישראל

".

מלמד הכתוב ש"ברכת מקור", הברכה לה' אלהים על ענין הנישואין, שתכליתם פריה ורביה של עם ישראל [ממקור האשה] - צריכה "קהל" ["במקהלות"].

ואין קהל פחות מעשרה אנשים.

והוינן בה:

ורב נחמן

, הלומד לברכת חתנים שהיא בעשרה אנשים מבועז,

בהאי קרא דרבי אבהו

-

מאי דריש ביה?

מיבעי ליה

לרב נחמן למקרא הזה

לכדתניא

:

היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים

בשעת קריעת ים סוף?

שנאמר

באותו הפרק בתהילים:

"ראו הליכותיך אלהים הליכות אלי מלכי בקודש.

קדמו שרים אחר נוגנים, בתוך עלמות תופפות.

[כלומר: לאלו נאה לך להושיע, שכאשר ראו הליכותיך בקדושתך בים, קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים. ואחריהם באו ה"נוגנים", אלו המלאכים, "בתוך עלמות תופפות", בתוך מרים ונערותיה אשר לקחה התוף בידה, רש"י].

במקהלות ברכו אלהים ה'

-

ממקור ישראל

".

כלומר: אף העוברים שב"מקור" ישראל, במעי אמותיהן, ברכו את האלהים על הים.

וחוזרת הגמרא ומפרשת:

ואידך

, רבי אבהו, הלומד לברכת חתנים בעשרה מפסוק "במקהלות", מנין לו לדרוש כן? והרי מבואר בברייתא שהפסוק מדבר על שירת הים, וכן מוכח מהמשך הכתובים?

אמר לך רבי אבהו:

אם כן

שאין הפסוק בא ללמד אלא על שירת הים -

לימא קרא "מבטן

ישראל", שמשמע עוברים שבמעי אמן -

מאי "ממקור

"?

ללמדך עוד: שיש לברך במקהלות

על עסקי מקור

.

ועוד מפרשת הגמרת:

ורבי אבהו, בהאי קרא דרב נחמן

, עשרת האנשים שלקח בועז בעת שנשא את רות -

מאי דריש ביה?

ההוא

קרא,

מיבעי ליה למידרש

ממנו, שפירסם אז בועז ברבים כי רק

עמוני

אסרה תורה לבוא בקהל ה',

ולא עמונית

, שהיא מותרת לבוא בקהל ישראל, וכן

מואבי

הוא שאסרה תורה מלבוא בקהל ה'

ולא מואבית

.

לא אסף בועז עשרה זקנים בשביל ברכת חתנים, אלא כדי לומר בפניהם את ההלכה שרות המואביה מותרת לבוא בקהל ה', ומותרת היא לו.

דאי סלקא דעתך

שאסף אותם בועז

לברכה

-

וכי

לא סגיא

, האם לא מספיק לצורך הברכה בעשרה אנשים

דלאו "זקנים

" [האם צריכים "זקני העיר", שהם החכמים, לשם כך]!? והרי לענין ברכה היה יכול לקחת עשרה אנשים מפשוטי העם, ולמה אמר הכתוב: ויקח עשרה אנשים מזקני העיר!?

ואידך

רבי אבהו, הסובר שכנסם בועז לצורך ברכת חתנים - אמר לך, אדרבה:

אי סלקא דעתך

, שכדי

למידרש

בפניהם את היתר המואביה כנסם בועז, תיקשי: וכי

לא סגיא

, האם לא מספיק שידרוש זאת לפני כמה חכמים,

דלאו "עשרה

" אנשים הם!?

ומפרשת הגמרא את דעתו של רב נחמן הסובר שאסף אותם בועז כדי לדרוש בפניהם:

אין

, אכן כדי לדרוש יש צורך בעשרה אנשים. זאת, כדי

לפרסומי מילתא

[לפרסם את דבר ההיתר].

וכ

עין שמצאנו

דאמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה

[מן העיר בגדת שבבבל]:

פוק, ואייתי לי בי עשרה

[צא והבא לי עשרה איש],

ואימא לך באנפייהו

[ואומר לך הלכה בפניהם] כדי שיהיה פרסום להלכה זו:

המזכה

מתנה על ידי אחר

לעובר

שבמעי אמו -

קנה

העובר. היות וסבור שמואל שהעובר הוא בר זכיה.

ומוסיפה הגמרא, כי למרות שפירסם שמואל שכך היא ההלכה, אין לנהוג כך הלכה למעשה, כי אין הלכה כמותו. אלא -

והלכתא: המזכה לעובר

-

לא קנה

העובר.

תנו רבנן

:

מברכין

את

"ברכת חתנים

" -

בבית חתנים

, כשנכנסה הכלה לחופת נישואין.

רבי יהודה אומר: אף בבית האירוסין

, בשעה שמקדשה

מברכין אותה

, את כל ברכת החתנים.

אמר אביי: וביהודה שנו

זאת! שרק לענין ההנהגה ביהודה נשנו דברי רבי יהודה.

ו

מפני ש

ביהודה היה החתן

מתייחד עמה

בתקופת האירוסין, בהיותה בבית אביה, כדי שיהא לבו "גס" בה [רגיל בה, וכדלקמן יב א], ולפיכך מברכין תחילה ברכת חתנים, כי שנינו במסכת כלה ש"כלה בלא ברכה - אסורה לבעלה, כנדה".

תניא אידך: מברכין ברכת חתנים

-

בבית חתנים

כשנושאה.

וברכת אירוסין

-

בבית האירוסין

כשמקדש את האשה.

ומפרשת הגמרא:

ברכת האירוסין

-

מאי מברך?

רבין בר רב אדא, ורבה בר רב אדא

,,

תרוייהו משמיה דרב יהודה אמרי

, כך הוא מברך:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם

:

אשר קדשנו במצוותיו, וצוונו על העריות

[שאסר לנו לבוא עליהן] -

ואסר לנו

את הארוסות

מדרבנן -

והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין

[חופה שלאחר קדושין].

ואינו חותם את הברכה ב"ברוך".

רב אחא בריה דרבא מסיים בה

, היה חותם בה, ואמר זאת

משמיה דרב יהודה

שיש לחתום כך:

ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין

.

ומפרשת הגמרא את טעם המחלוקת אם יש לחתום את הברכה ב"ברוך":

מאן דלא חתים

, הסובר שאין לחתום את ברכת האירוסין -

מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצוות!

שהיא דומה לברכת פירות, כגון ברכת בורא פרי העץ, הפותחת ב"ברוך" ואינה חותמת ב"ברוך" -

וכגון ברכה על מצות שחיטה ועל מצות מילה, שאינה חותמת ב"ברוך".

ובאלו הברכות הטעם הוא, משום שכל נוסח הברכה הודאה אחת היא, ואין הפסק בקשה וכיוצא בזה בתוך הברכה. ולכן אין להוסיף בה חתימה, לפי שהחתימה היא מעין תחילת הברכה, והיא נועדה לחזור ולהזכיר את תחילת הברכה כאשר נוסח הברכה הוא ארוך וכולל כמה דברים.

ולכן אף ברכת האירוסין, שכולה הודאה אחת, ואין בה הפסק, אף היא אינה חותמת ב"ברוך ".

ומאן דחתים

[הסובר לחתום], טעמו הוא -

מידי דהוה אקידושא

[הקידוש בליל שבת].

כי היות ואף ברכה זו בלשון קדושה היא נאמרת הרי היא כקידוש היום.

וכשם שבקידוש היום חותמים בברוך, ושם הטעם הוא מפני שיש בה הפסק בתוך ההודאה, שמוסיפים ואומרים "כי הוא יום תחילה למקראי קודש", תיקנו חכמים שכל ברכה שענינה קדושה טעונה חתימת "ברוך" בסופה.

תנו רבנן

:

מברכין ברכת חתנים

לבחור או בתולה -

בעשרה

אנשים

כל שבעה

ימים.

אמר רב יהודה: והוא

מה שאמרנו לברך כל שבעה את ברכת החתנים, אינו אלא כ

שבאו

אל המשתה של החתן

פנים חדשות

.

הקדמה לסדר ברכות נשואין:

הברכות נחלקות לשלשה סוגים:

א. ברכות הפותחות בברוך ומסיימות בברוך.

והן הברכות שיש בנוסח שלהן כמה בקשות או כמה הודאות.

ב. ברכות המתחילות בברוך אך אינן מסיימות בו.

והן הברכות הקצרות, שאין בענינן אלא הודאה אחת בלבד, כמו "בורא ברי העץ".

ג. ברכות המסיימות בברוך אך אינן פותחות בו, והן "ברכה הסמוכה לחברתה".

דין זה של "ברכה הסמוכה לחברתה", אמור בכל מקום שתיקנו חכמים

סדרה של ברכות, לאמרם לפי הסדר

, בזה אחר זה.

כגון סדרת הברכות בתפילת שמונה עשרה, בברכת המזון, בברכות שלאחר ההפטרה, ובברכת נשואין.

הברכה הראשונה של הסדרה פותחת תמיד ב"ברוך אתה ה', אלהינו, מלך העולם", ונוסחה, אחר הזכרת מלכות ה' הוא ב

לשון נסתר ולא בלשון נוכח

, היות ובמקום שמזכירים את מלכותו של הקב"ה יש לדבר רק בלשון נסתר, כדי להורות שאין לנו מושג בהכרת מלכותו, והיא חותמת ב"ברוך אתה ה'".

ואילו שאר הברכות שבסדרה, אינן פותחות ב"ברוך אתה ה'", כיון שהזכרת "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם" בברכה הראשונה מתייחסת גם אליהן, עקב סמיכותן אליה, והן נאמרות בלשון נוכח [אתה גבור, נודה לך, שמח תשמח] כיון שאין בהן עצמן הזכרת מלכות.

אך הן מסיימות ב"ברוך אתה ה'".

"שבע הברכות" של ברכת נשואין הן שש ברכות, ובצירוף הברכה על היין, הן שבע.

שתי הברכות הראשונות מתוך ששת הברכות ["שהכל ברא לכבודו" ו"יוצר האדם"] אינן נחשבות כחלק מסדרת הברכות, אלא הן ברכות שהוסמכו לאמרם יחד עם ברכות הנישואין, וכפי שיבואר להלן.

וכיון שהן ברכות קצרות, שבכל אחת מהן נאמרה הודאה אחת בלבד, אין הן מסתיימות בברוך אתה ה'.

כך, שרק בברכה השלישית מתוך ששת הברכות [שהיא ברכת "אשר יצר את האדם בצלמו"] מתחיל סדר ברכות הנישואין.

ולכן, היא פותחת בברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, ונוסחה הוא לשון נסתר [אשר יצר], ומסתיימת בברוך אתה ה'.

ואילו הברכות שלאחריה, שהן בגדר "ברכה הסמוכה לחברתה", אינן פותחות בברוך אלא רק מסתיימות בברוך אתה ה', ונוסחן הוא לשון נוכח [שמח תשמח].

אך הברכה האחרונה, כיון שהיא נאמרת גם במקום שאין אומרים את כל הברכות האחרות, וכפי שיבואר להלן, הרי היא פותחת בברוך, ומסיימת בברוך, ונוסחה הוא לשון נסתר [אשר ברא].

מאי מברך

בברכת חתנים?

אמר רב יהודה

: מברך שש ברכות, בנוסף על ברכת בורא פרי הגפן.

ושש ברכות אלו נחלקו לשתי ברכות ולארבע ברכות, שתים הראשונות אינן על הזווג עצמו, וארבע הברכות האחרונות הן על עסקי הזווג,; ואלו הן: