Ketubot 36a — o Talmud em português

אילימא "עריות

" ששנינו היינו

עריות ממש

הכתובות בפרשת אחרי מות, וחייב עליהן כרת -

ו

"שניות

" ששנינו, הן עריות בדרגת קורבה שניה - האסורות

מדברי סופרים?

כך הרי ודאי אי אפשר לפרש. שהרי השניות לעריות,

כיון דמדאורייתא חזיא ליה

, ראויות הן לו, וקרינן בהו "ולו תהיה לאשה",

אמאי אין להן קנס

, וכי למה שלא יגיע להן קנס!?

אלא

כך תפרש:

"עריות

", הן העריות שהבא עליהן הוא מ

חייבי מיתות בית דין

, שיש לפוטרם מקנס משום שחייבים מיתת בית דין, ו"קם ליה בדרבה מיניה" -

ו

"שניות

", הן עריות שאינו חייב עליהן מיתת בית דין, אלא הן

חייבי כריתות

בלבד. ואף אלו אין להן קנס, כיון שאין אני קורא בהן "ולו תהיה לאשה", שמשמע: אשה שיש בה הויה.

וכוונת הברייתא היא לומר, שלא רק חייבי מיתות בית דין אין להן קנס כיון ש"קם ליה בדרבה מיניה", אלא אפילו חייבי כריתות, שאין בהן "קם ליה בדרבה מיניה", בכל זאת אין להן קנס, כיון שאין בהן הויה -

אבל חייבי לאוין

, שיש בהן הויה,

יש להן קנס

.

ומני

, בשיטת מי הולך התנא של הברייתא?

בשיטת

שמעון התימני היא

, הסובר לעיל [כט ב], שנתמעטו מקנס מכח הכתוב "ולו תהיה לאשה", רק הנשים שאין לו בהם הויה, ולא חייבי לאוין שקדושין תופסין בהן.

איכא דאמרי

לפרש את הברייתא:

"עריות

" היינו

חייבי מיתות בית דין וחייבי כריתות

, לפי שאין קידושין תופסין לו בהן, ואין להן קנס משום שאין בהן הויה -

ו

"שניות

" היינו אף

חייבי לאוין

שיש לו בהן הויהץ ואף אלו אין להן קנס, היות ואין הן ראויות לקיימן.

ו

מני

ברייתא זו? -

רבי שמעון בן מנסיא היא

, הסובר שנתמעטו מקנס כל אותן נשים שאינן ראויות לו לקיימן.

ב. עוד שנינו בברייתא:

הממאנת, אין לה לא קנס ולא פיתוי

:

והוינן בה: הרי אין מיאון לנישואי קטנה אלא בהיותה קטנה, ואם כן הא דקתני "הממאנת" אין לה קנס, בהכרח שהיא קטנה, ומשמע מכאן:

הא קטנה בעלמא

, שלא נישאת ולא מיאנה -

אית

יש

לה

קנס.

ואם כן

מני

ברייתא זו? - בהכרח שלפי

רבנן היא

[בברייתא שהובאה בתחלת הפרק],

דאמרי

: אף

קטנה יש לה קנס

.

אך

אימא סיפא

, ששנינו בה:

איילונית, אין לה לא קנס ולא פיתוי

. וסיפא זו, בהכרח

אתא לרבי מאיר, דאמר קטנה אין לה קנס

אלא נערה בלבד.

ו

לכן,

הא

, איילונית, שאין לה פרק זמן של נערות, אלא

מקטנותה יצתה לבגר

, שבסוף פרק זמן הקטנות שלה היא נעשית בוגרת, לכן אין לה קנס -

ואם כן תיקשי: וכי יתכן שה

רישא

בשיטת

רבנן

היא,

ו

ה

סיפא

בשיטת

רבי מאיר

היא!?

וכי תימא

לפרש: לעולם

כולה

ברייתא בשיטת

רבי מאיר היא

, הסובר שלקטנה אין קנס אלא רק לנערה, וממילא לאיילונית אין קנס.

והא דקתני "ממאנת", מדובר בכגון שמיאנה אחר שגדלה כבר, וסבור התנא של הברייתא שיכולה למאן אפילו בגדלותה, היות

ובממאנת

[כלומר: לענין השאלה עד מתי הבת ממאנת]

סבר לה

רבי מאיר

כרבי יהודה

, שאפילו כשגדלה עדיין היא יכולה למאן עד שירבה השיער השחור [וכפי שיבואר לקמן], ואין לדייק מהברייתא שלקטנה יש קנס, כי מדובר בה בממאנת כשהיא גדולה.

אי אפשר לתרץ כך. כי -

ומי

, וכי יתכן לומר ש

סבר לה

רבי מאיר כרבי יהודה, שיש מיאון אפילו כשגדלה!?

והתניא: עד מתי הבת ממאנת?

עד שתביא שתי שערות

. אבל משתגדל, בהבאת שתי שערות, שוב אינה ממאנת,

דברי רבי מאיר

.

רבי יהודה אומר

: אם עדיין לא בא עליה בעלה לאחר שגדלה, יכולה היא למאן,

עד שירבה ה

שער ה

שחור

.

שיהיה ריבוי שערות שחורות באותו מקום. ואולם, די בשתי שערות שוכבות, שיראה הדבר כמו ש"ירבה השחור".

הרי שלפי דעת רבי מאיר רק הקטנה ממאנת. ואם כן תיקשי: אם הברייתא הקודמת בשיטת רבי מאיר היא, למה שנינו בה "הממאנת אין לה קנס", והרי כל קטנה, גם זו שאינה "ממאנת", אין לה קנס לדעתו של רבי מאיר!?

אלא

שמא תאמר, שהברייתא ההיא בשיטת

רבי יהודה היא

אמורה, שלדעתו ממאנת אף לאחר שגדלה, ושוב לא תדייק מהברייתא ההיא שקטנה בעלמא יש לה קנס -

ובקטנה סבר לה

התנא של הברייתא ההיא

כרבי מאיר

, שאין לה קנס, ולכן אמר שהאיילונית אין לה קנס, היות שמקטנותה יצאה לבגר.

אף כך אי אפשר לומר.

שהרי

ומי

[וכי]

סבר לה

רבי יהודה כרבי מאיר שהקטנה אין לה קנס, עד שהוא פוטר את האיילונית מן הקנס כיון שאין לה פרק זמן של נערות?

והאמר רב יהודה אמר רב: זו

ששנינו במשנה [לקמן מ ב] שהקטנה אין לה קנס -

דברי רבי מאיר

היא.

אבל חכמים אומרים: יש לקטנה קנס.

ואם איתא

כדבריך, שרבי יהודה סובר כרבי מאיר שקטנה אין לה קנס - הרי

"זו דברי רבי מאיר ורבי יהודה

" -

מיבעי ליה

לרב לומר!

ולכן מיישבת הגמרא את הברייתא בדרך אחרת:

ברייתא זו אינה אמורה כולה בשיטת רבי מאיר, ואינה אמורה כולה בשיטת רבי יהודה, אלא בחלקה כרבי מאיר ובחלקה כרבי יהודה.

האי תנא

ששנה ברייתא זו,

סבר לה כרבי מאיר בחדא

, שהקטנה אין לה קנס, ולכן אף האיילונית אין לה קנס.

ופליג עליה

דרבי מאיר

בחדא

, במה שהוא סובר שאין האשה ממאנת אלא בקטנותה, אלא כרבי יהודה סבירא ליה, שהיא ממאנת אף בגדלותה, ולכן דוקא משום שהיא ממאנת אין לה קנס.

רפרם אמר

ליישב את הברייתא באופן נוסף:

לעולם בשיטת רבי מאיר היא, ולכן אין לאיילונית קנס. ודקשיא לך מ"ממאנת", לא תיקשי:

כי

מאי "ממאנת

"? - אשה

הראויה למאן

, אילו היתה נישאת. כלומר: קטנה אין לה לא קנס ולא פיתוי.

ו

תמהה הגמרא על ישוב זה: ו

ליתני

בברייתא במפורש, ש

קטנה

אין לה קנס ולא פיתוי, ולמה הזכיר את הקטנה בלשון "ממאנת"!?

ומסקינן: אכן

קשיא

קושיא זו.

ג. שנינו בברייתא:

איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי: ורמינהי

סתירה לכך, מברייתא אחרת:

דתניא:

החרשת, והשוטה, והאיילונית

:

יש להן קנס

, כי בחזקת בתולות הן.

ויש להן

, אם נישאו בחזקת בתולות,

טענת בתולים

.

שאם בעל ולא מצא לה בתולים, הפסידה כתובתה.

הרי מבואר בברייתא זו שהאיילונית יש לה קנס, שלא כברייתא ששנינו בה, האיילונית אין לה קנס!?

ותמהה הגמרא על הקושיא:

והא מאי רומיא

, וכי איזו סתירה יש כאן!?

הא

, הברייתא ששנינו בה שאיילונית שאין לה קנס - בשיטת

רבי מאיר

היא, הסובר שקטנה אין לה קנס אלא הנערה בלבד. ומאחר שלאיילונית אין נערות, אין לה קנס.

הא

ששנינו שלאיילונית יש קנס - בשיטת

רבנן

היא, הסוברים שאף לקטנה יש לה קנס, ולכן אף לאיילונית יש קנס, עד שתיבגר.

ומסבירה הגמרא:

ודקארי לה מאי קארי לה

, מה היתה סברתו של המקשה שהקשה את הסתירה, והרי תירוץ פשוט הוא שתירצה הגמרא!?

ומפרשינן: לא הביא המקשה את הברייתא לבית המדרש כדי להקשות ממנה לסתירה לברייתא שהבאנו, שזו אינה קושיא כלל.

אלא לכן הביאה לבית המדרש,

משום דאית ליה

למקשה

למירמא אחריתי עילויה

, יש לו למקשה להקשות על ברייתא זו שמבואר בה כי החרשת והשוטה יש להן טענת בתולים, מברייתא אחרת שמבואר בה להיפך:

דתניא:

החרשת, והשוטה, והבוגרת, ומוכת עץ

באותו מקום -

כל אלו

אין להן טענת בתולים

.

החרשת והשוטה, כי שמא נאנסה לאחר האירוסין [ויתבאר יותר בהמשך הסוגיא], ובוגרת ומוכת עץ, מפני שאין להן בתולים.

אבל לאשה

סומא ואיילונית

-

יש להן טענת בתולים

.

סומכוס אומר משום רבי מאיר

: אשה

סומא אין לה טענת בתולים

, ויתבאר הטעם בהמשך הסוגיא.

הרי מבואר בברייתא הזו, שהחרשת והשוטה אין להן טענת בתולים, כנגד דברי הברייתא לעיל שמבואר בה "החרשת והשוטה יש להן טענת בתולים"!?

אמר רב ששת: לא קשיא

מ"חרשת ושוטה" על "חרשת ושוטה":

הא

הברייתא השניה, הסוברת שחרשת ושוטה אין להן טענת בתולים -

רבן גמליאל

היא, במשנה בפרק ראשון [יב ב], הסובר שכל אשה שלא נמצאו לה בתולים ואמרה "משאירסתני נאנסתי" הרי היא נאמנת. ולכן אף השוטה והחרשת, היות ואין הן יודעות לטעון, הרי אנו טוענים עבורן שכך היה, ולכן אינן מפסידות את כתובתן.

והא

הברייתא הראשונה, הסוברת שחרשת ושוטה יש להן טענת בתולים -

רבי יהושע

היא, הסובר שאין אשה נאמנת לומר "משאירסתני נאנסתי" כי "לא מפיה אנו חיין". ולכן אף השוטה והחרשת יש להן טענת בתולים.

ומקשה הגמרא על כך שאנו אומרים שלפי רבן גמליאל אין לחרשת ושוטה טענת בתולים, ואף שהן לא טענו בפנינו "משאירסתני נאנסתי", טוענים אנו עבורן. והרי:

אימר דשמעת ליה לרבן גמליאל, היכא דקא טענה איהי

[עד כאן לא שמענו לרבן גמליאל שהיא נאנמת, אלא במקום שהיא עצמה טוענת "משאירסתני נאנסתי"] -

אבל

היכא דלא קא טענה איהי

, כגון חרשת ושוטה שאינה טוענת ולא כלום -

מי שמעת ליה

שטוענים עבורה!?

ומשנינן:

אין

, אכן לדברי רבן גמליאל - אלו אינן צריכות אפילו טענה.

כיון דאמר רבן גמליאל

שאם היתה טוענת הוה

מהימנא

[נאמנת] -

כגון זו, "פתח פיך לאלם" הוא!

שעל בית הדין לטעון במקומן, לפי שאינן יודעות לטעון, שכאילמות הן נחשבות בענין זה.

שנינו בברייתא שהובאה בסמוך:

והבוגרת אין לה טענת בתולים

:

דם בתולים אינו מטמא את האשה בטומאת נדה.

ומקשינן:

והאמר רב: בוגרת

שנישאת,

נותנין לה

כל

לילה הראשון

, שכל בעילות שבועל באותו לילה וראתה בהן דם, תולים אנו אותן בדם בתולים, ואין היא טמאה.

הרי מבואר שאף הבוגרת יש לה דם בתולים, ולכן אם לא מצא לה בתולים מן הדין הוא שיפסידנה כתובתה, שהרי הוא כנס אותה בחזקת בתולה, ואילו היא נמצאת בתולה, ומקח טעות הוא!?