Ketubot 25b — o Talmud em português

ומכאן הוכיח רב הונא בריה דרבי יהושע שבזמן הזה חיוב חלה הוי מדרבנן, כיון ש

כי אסקינהו

[העלה]

עזרא

את העולים עמו מן הגולה לבנות את בית שני,

לאו כולהו סלוק

[עלו עמו], ורוב העם נשאר בבבל, דכתיב בעזרא - "כל הקהל [שעלו מבבל, היו רק] ארבע ריבוא" דהיינו ארבעים אלף איש בלבד עלו ארצה, וכיון שרוב העם נשאר בבבל, לא חשיב כביאת כולכם, ולא נתחייבו בחלה אלא מדרבנן.

עוד דנה הגמרא בדין חזקה לכהונה:

תא

ו

שמע

מה ששנינו בברייתא: איזו היא

חזקה

המספקת להעלות

לכהונה?

מי שהוחזק ל

נשיאות כפים, ו

להשתתף ב

חילוק גרנות, ועדות.

ומקשינן: וכי

עדות חזקה היא?

והלא ראייה ברורה היא ועדיפא מחזקה?

ומוכחינן:

אלא לאו, הכי קאמר

בברייתא - שחזקת

נשיאות כפים

מהני

כי עדות.

ו

מה עדות

מועילה להעלות

ליוחסין, אף

חזקת

נשיאות כפים

מועילה להעלות

ליוחסין.

ומכאן ראייה למאן דאמר - "מעלין מנשיאות כפיים ליוחסין".

ודחינן:

לא!

לעולם אין מעלין מנשיאות כפיים ליוחסין, וברייתא איירי להעלות מנשיאות כפיים לחלה, ומה שהקשינו מעדות דהוי ראייה גמורה אף ליוחסין? יש לפרש - דאיירי ב

עדות הבאה מכח חזקה,

דהיינו שהעידו בו שהוחזק לדברים המעלין לכהונה, ועדות זו כחה רק

כחזקה,

שאין מעלין ממנה ליוחסין אלא לחלה בלבד.

וכאותו מקרה שקרה -

כי ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי,

להעיד על יחוסו של אדם אחר, ו

אמר לו: "מוחזקני בזה שהוא כהן!"

אמר לו

רבי אמי:

מה ראית

לומר כן?

אמר ליה

העד: לפי

שקרא ראשון

בתורה

בבית הכנסת, בחזקת שהוא כהן.

אמר לו רבי אמי:

או

אולי באמת ישראל היה, ומה שהעלוהו ראשון לתורה, משום שלא היה שם כהן, ומה שקראוהו לעלות בשם "כהן" מכיון ש

בחזקת שהוא גדול

בחכמה, ואמרינן במסכת גיטין, שרב היה קורא לחכמים בשם "כהנים" בזמן שלא היה כהן?

אמר לו העד: ראייתי שכהן הוא, משום

שקרא

ו לתורה

אחריו לוי,

ובעלמא במקום שאין כהן ומעלים ישראל במקומו - אין קוראים אחריו לוי, אלא ישראל אחר, ואילולי שהיה כהן לא הוי מעלים אחריו לוי .

והעלהו ר' אמי לכהונה

היינו להאכילו בתרומה ובחלה

על פיו

של אותו העד, אבל לא ליוחסין .

עוד מוכיחה הגמרא שחזקת בית הכנסת מועילה להעלות ללויה -

מעובדא ד

ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי,

להעיד על ייחוסו של אדם אחר, ו

אמר ליה: "מוחזקני בזה שהוא לוי!"

אמר ליה

רבי יהושע בן לוי:

מה ראית

לומר כן?

אמר ליה

העד: לפי

שקרא שני

בתורה

בבית הכנסת, בחזקת שהוא לוי.

אמר לו רבי יהושע בן לוי:

או

אולי ישראל היה, ומה שעלה לתורה שני, משום שלא היה שם כהן או לוי, והעלו את הקרואים לפי סדר חשיבותם, ועלה הוא שני לפי ש

בחזקת שהוא גדול

בחכמה ממי שעלה אחריו?

אמר לו העד: ראייתי שכהן הוא משום

שקרא

ו לתורה

לפניו כהן,

ובעלמא במקום שאין לוי, קורא הכהן פעמיים ואחר כך ישראל , וכאן קרא הכהן רק פעם אחת, ואחר כל העלוהו, ומכאן ראייה שלוי הוא.

והעלהו רבי יהושע בן לוי ללויה

היינו לתת לו מעשר ראשון כלוי -

על פיו

של אותו העד.

מקרה נוסף שיש לדון ממנו לחזקת כהונה מובא בגמרא:

ד

ההוא דאתא לקמיה דריש לקיש

להעיד על אדם לכהונה, ו

אמר ליה: "מוחזקני בזה שהוא כהן!"

אמר לו

ריש לקיש: ו

מה ראית

לומר כן?

[

אמר לו

] העד: ראיתיו

שקרא ראשון

בתורה

בבית הכנסת.

אמר לו

ריש לקיש: האם

ראית

(יו)

את אותו אדם

שחילק על הגרנות?

וטעה ריש לקיש לומר, שבלא עדות על חלוקת הגרנות אין להחזיקו לכהונה.

אמר לו ר' אלעזר

לריש לקיש:

ואם אין שם

זורעי תבואה במקומו שעושים

גורן

ונותנים תרומה לכהן

בטלה

חזקת

כהונה?!

והלא ודאי דסגי בעדות שקרא ראשון בתורה בבית הכנסת.

ובאותו מעמד לא קיבל ריש לקיש את דבריו של ר' אלעזר, אך

זימנין הוו יתבי

ריש לקיש ור' אלעזר

קמיה דר' יוחנן

, ו

אתא כי הא מעשה,

שהעיד אחד שראה אדם שקרא ראשון בבית הכנסת,

לקמיה

דריש לקיש.

ו

אמר לו ריש לקיש

: האם

ראית

(יו) שחילק על הגורן?

אמר לו ר' יוחנן

לריש לקיש: באותו לשון שאמר לו ר' אלעזר -

"ואם אין שם גורן בטלה כהונה?"

הדר

[החזיר פניו] ריש לקיש, ו

חזייה לר' אלעזר בישות

[הביט בו בעין רעה], משום שהבין שר' אלעזר שמע את הלשון "ואם אין שם גורן וכו'" מרבי יוחנן, ולא אמרה לו בשמו.

ו

אמר

לו: האם

שמעת מילי דבר נפחא

[את דברי רבי יוחנן, שכונה - "בר נפחא" על שם יופיו]

ולא אמרת לן משמיה?!

ואילו היית אומרם לי בשמו של רבי יוחנן, הייתי חוזר בי מדברי, ולא הייתי טועה בדבר עכשיו.

מביאה הגמרא נדון נוסף לענין נאמנות לכהונה:

מי שהעיד על בנו שהוא כהן, האם נאמן להעלותו לכהונה.

ונחלקו בדין זה

רבי ור' חייא. חד

-

העלה בן על פי

עדותו של

אביו לכהונה, וחד

-

העלה אח על פי

עדותו של

אחיו ללויה,

אבל בעדות האב לא האמין להעלות לכהונה. ולקמן מפרש, מאי שנא אח שהאמינו להעלות על פיו.

ומסתפקת הגמרא: מיהו שהעלה בן על פי עדותו של אביו, ומי העלה אח על פי עדותו של אחיו?

ופשטינן:

תסתיים

[תפשוט],

דרבי

הוא ש

העלה בן על פי

עדותו של

אביו לכהונה.

וראייתנו, מהא

דתניא

בברייתא:

הרי

שבא אדם לפנינו, ואין ידוע לנו ייחוסו, עד

שבא

עד אחד

ואמר: "בני זה, וכהן הוא!".

ופסקינן: ש

נאמן להאכילו בתרומה,

על פי עדותו, משום שמעלין לאכילת תרומה על פי עד אחד, וסבירא ליה לרבי שאין מעלין מתרומה ליוחסין, ולכך אין לחוש שמא יעלוהו אח"כ מתרומה ליוחסין.

ואינו נאמן להשיאו אשה

על פי עדותו משום שחיישינן שמא ממזר הוא, ואפילו בצירוף עם עד אחר אינו נאמן, מכיון שקרוב הוא ופסול לעדות, ולקמן מפרש מדוע נאמן להאכילו בתרומה למרות שקרוב הוא.

אלו

דברי רבי.

אמר לו ר' חייא

לרבי: ממה נפשך,

אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה

למרות שקרוב הוא,

תאמינו

גם

להשיאו אשה

בצירוף עם עד אחר,

ואם אי אתה מאמינו להשיאו אשה

מפני שקרוב הוא,

לא תאמינו

גם

לאכול בתרומה

?

אמר לו

רבי לרבי חייא: הטעם ש

אני מאמינו להאכילו בתרומה

למרות שקרוב הוא, משום

שבידו להאכילו בתרומה

אף בלא בית דין, שהרי כהן הוא, והכל חולקים לו תרומה. ומיגו שיכול להאכילו תרומה בעצמו, יכול נמי לומר כהן הוא לעניין זה.

ו

הטעם ש

איני מאמינו להשיאו אשה,

משום שקרוב הוא ופסול לעדות, ואינו נאמן במיגו כמו לגבי תרומה, משום

שאין בידו להשיאו אשה

בלא בית דין שיאשרו שאיננו ממזר .

ומברייתא זו

תסתיים

[תפשוט] - שרבי הוא שהעלה בן על פי עדותו של אביו לכהונה,

ומד

פשטינן ש

רבי העלה בן על פי אביו לכהונה,

נפשט נמי ש

ר' חייא

הוא ש

העלה אח על פי אחיו ללויה.

ומקשינן:

ו

לדעת

רבי חייא

שהעלה אח על פי אחיו לכהונה,

מאי שנא בן דלא

האמנת את אביו להעיד עליו, משום

דקרוב הוא אצל אביו,

והלא

אח נמי קרוב הוא אצל אחיו,

והיאך העלית על פי עדות האח?