Ketubot 16a — o Talmud em português

משום

שהפה שאסר

ואמר שהייתה של אביך,

הוא הפה שהתיר

ואמר ולקחתיה הימנו .

ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר לקחתיה הימנו, אינו נאמן,

מכיון שאנו יודעים שהייתה של אביו גם בלא דבריו.

ולכן עליו להביא ראיה על קנינו, משום שבקרקע אזלינן בתר חזקת המרא קמא, עד שיביא הקונה ראיה שקנה, או עד שתהא לקונה חזקת ג' שנים בקרקע.

ובגמרא יבואר למי הודה רבי יהושע.

גמרא:

מבואר במשנה, שרק אם יש עדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע, נאמנת לומר בתולה הייתי וכתובתי מאתיים.

ומדקדקת הגמרא:

טעמא דאיכא עדים, הא

אם

ליכא עדים

שיצאה בהינומא, ה

בעל מהימן,

ואינה נוטלת אלא כתובת מנה כאלמנה .

ומקשה הגמרא: אם כן

לימא

נאמר, שבמשנתינו

תנן סתמא דלא כרבן גמליאל,

שאמר לעיל (דף יב ב) הנושא אשה, ולא מצא לה בתולים, וטוענת האשה - "משארסתני נאנסתי, ונסתחפה שדך, כיון שנאנסתי תחתיך, אחרי שכבר התחייבת לי כתובה כבתולה", והבעל אומר - הביאי ראיה לדברייך, משום שאולי נאנסת קודם לכן, והיה מקחי מקח טעות, והמוציא מחבירו עליו הראיה.

ואמר רבן גמליאל שהאשה נאמנת, משום שמעמידים אותה בחזקת הגוף שהייתה בתולה בזמן האירוסין, ונבעלה רק לאחריהם, ונסתחפה שדהו של הבעל. או משום מיגו שהייתה אומרת "מוכת עץ אני", שבטענה זו לא פסלה את עצמה לכהונה. ולא אזלינן בתר חזקת הממון של הבעל.

אבל לרבי יהושע, אינה נאמנת, משום שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

ואם כן, משנתינו, שאמרה אינה נאמנת אלא בעידי הינומא, אבל בלא עדים הבעל נאמן, ומבואר שאין מעמידים אותה בחזקת שהייתה בתולה בשעת נישואיה, היא לא כרבן גמליאל,

דאי כרבן גמליאל, הא אמר איהי מהימנא

, וגם כאן יש להעמידה בחזקת בתולה בשעת הנישואין, ותהא כתובתה מאתיים .

ומתרצינן:

אפילו תימא

משנתינו כ

רבן גמליאל,

לא קשיא.

כיון ש

עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם

שאיהי מהימנא,

אלא ב

גוונא שהיא טוענת

ברי

לי שמשארסתני נאנסתי,

ו

הוא טוען

שמא

עד שלא ארסתיך, ורק אז מוקמינן לאשה בחזקת בתולה.

אבל הכא,

שמדובר

ב

גוונא שהיא טוענת

ברי, ו

אף הוא טוען

ברי, לא אמר

רבן גמליאל שהיא מהימנא, ומודה שמעמידים את הממון בחזקתו .

ו

מקשינן: ו

דקארי לה, מאי קארי לה?

מה הבינה הגמרא בקושייתה, והרי פשוט שיש לחלק כך,

הא ברי וברי הוא?

ומתרצינן: בקושיא הבינה הגמרא ש

כיון דרוב נשים בתולות נישאות,

הרי קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו, ו

כי ברי ושמא דמי,

והוא אמינא שגם הכא שייכי דברי רבן גמליאל שהאשה נאמנת, קמ"ל דהכא שאני משום שלמעשה טוען ברי.

והכי נמי מסתברא

שמודה רבן גמליאל למשנתינו שהבעל נאמן.

מדקתני

בסיפא דמתניתין -

"ומודה רבי יהושע",

וקשיא לן, למאן מודה?

אי אמרת בשלמא, איירי

רישא דמתניתין בגוונא שגם

רבן גמליאל

מודה לרבי יהושע שהבעל נאמן, אם כן אפשר לומר שנקטה המשנה בסיפא לשון "ומודה רבי יהושע", אגב רישא שאף היא איירי

ב

מקרה ש

מודה

רבן גמליאל לרבי יהושע, ו

שפיר

מבוארת המשנה.

אלא אי אמרת

ש

לא איירי רבן גמליאל במודה,

ואף בגוונא דמשנתינו סבר שהאשה נאמנת, אכתי תקשה סיפא דמתניתין - "מודה

רבי יהושע", למאן מודה?

אלא ודאי מוכח כדאמרן, דמודה רבן גמליאל הכא שהבעל מהימן.

ודחינן: לעולם פליג רבן גמליאל אמתניתין, ולא תיקשי למאן מודה רבי יהושע.

כי

מי סברת,

ש

רבי יהושע א

מתניתין ד

האי פירקין קאי,

ועל זה אמרינן "מודה רבי יהושע

"?! אמגו קאי! ואפירקין קמא קאי!

ומבארת הגמרא:

אהייא

קאי מאי דאמרינן "מודה רבי יהושע"?

אילימא,

קאי רבי יהושע

אהא

מתניתין ששנינו לעיל (דף יג') - אשה ש

היתה מעוברת,

ואין ידוע לנו למי נתעברה.

ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה?

ואמרה:

מאיש פלוני וכהן הוא.

רבן גמליאל ורבי אלעזר אומרים: נאמנת,

כיון שמעמידים אותה בחזקת כשרות שנבעלה לכשר.

ו

רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין!

אלא, הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה. עד כאן המשנה.

ועל זה קאמר הכא, שמודה רבי יהושע היכא שיש לו הפה שאסר דאמרינן מיגו.

הרי ודאי שלא נאמרו דברי רבי יהושע בקשר למשנה שם.

ד

התם

-

מאי מגו איכא?! הרי כריסה בין שיניה,

ואינה יכולה לומר לא נבעלתי!

ומה שאינה נאמנת, לאו משום שסבר רבי יהושע שלא אמרינן מיגו, אלא משום שהורעה חזקתה כאשר התיחדה.

אלא

תאמר, שנאמרו דברי רבי יהושע

אהא

אשה ש

ראוה מדברת

[לקמן יבואר למה הכוונה]

עם אחד, ואמרו לה: מה טיבו של איש זה?

ואמרה:

איש פלוני וכהן הוא!

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת,

משום חזקת כשרות.

ו

רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין!

אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה.

ואהא קאמר הכא - "ומודה רבי יהושע" שבגוונא שיש לו נאמנות משום "הפה שאסר", אמרינן מיגו אף לרבי יהושע.

הרי ודאי שלא נאמרו דברי רבי יהושע בקשר למשנה שם, ד

התם, מאי מגו איכא?!

הניחא לזעירי, דאמר

-

מאי

משמע לשון

"מדברת"

שאמרה המשנה,

נסתרה

[התייחדה] עמו, אבל לא ראינו שנבעלה.

אזי שייך לומר שהטעם שנאמנת לרבן גמליאל הוא משום

מגו, דאי בעיא אמרה לא נבעלתי, וקאמרה נבעלתי,

ולכשר נבעלתי, לכן

מהימנא,

ורבי יהושע פליג ואמר שאינה נאמנת במיגו, ואהא אמרינן במתניתין "ומודה רבי יהושע" שהיכן שיש לו "הפה שאסר" נאמן במיגו אף לרבי יהושע.

אלא לרב אסי, דאמר

-

מאי מדברת? נבעלת! מאי מגו איכא?

הרי ראוה שנבעלה, ואינה יכולה לומר לא נבעלתי.

ואם כן טעמא דרבי יהושע לא משום דסבירא ליה שלא אמרינן מיגו, ומה שייך לומר במשנתינו "ומודה רבי יהושע", והלא לא נחלק רבי יהושע בזה?

ואלא

שמא תאמר, דקאי דברי רבי יהושע

אהא

דתנן לעיל (יג א) - הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים.

היא אומרת: מוכת עץ אני

קודם האירוסין

! והוא אומר: לא כי,

אלא דרוסת איש את,

שהיית בעולה כבר קודם האירוסין.

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת!

ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין,

אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש עד שתביא ראיה לדבריה.

ואהא קאמר דהכא מודה רבי יהושע דאמרינן מיגו.

הרי ודאי שלא נאמרו דברי רבי יהושע בקשר למשנה שם, ד

התם, מאי מגו איכא?!

בשלמא לרבי אלעזר, דאמר

לעיל בגמרא - שנחלקו הבעל והאשה

במנה ולא כלום,

ולטענת האשה שאמרה "מוכת עץ הייתי קודם האירוסין" הרי שאינו חייב לה אלא מנה, מכיון שאף לפי דבריה לא הייתה בתולה בזמן האירוסין, וסבר רבי אלעזר, שמוכת עץ כתובתה מנה.

ולטענת הבעל שאמר "דרוסת איש את" - הרי שאינו חייב לה כלום, לפי שמקח טעות הוא, דסבר רבי אלעזר - "כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה".

אזי שייך לומר, שיש לאשה נאמנות של

מגו, דאי בעיא אמרה

-

"מוכת עץ אני תחתיך", ואית לה מאתים. וקאמרה מעיקרא

"מוכת עץ הייתי קודם האירוסין"

דלית לה אלא מנה,

ולכך סבר רבן גמליאל ש

מהימנא.

ורבי יהושע שחלק סבר שלא מועיל המיגו.

ואם כן שפיר שייך לומר הכא - "מודה רבי יהושע לעניין "הפה שאסר", דמהני.

אלא לרבי יוחנן, דאמר

לעיל בגמרא - שנחלקו הבעל והאשה

במאתים ומנה,

ולטענת האשה, שאמרה "מוכת עץ הייתי קודם האירוסין", סבר רבי יוחנן שמוכת עץ כתובתה מאתיים, ולכך תובעת מהבעל מאתיים.

ולטענת הבעל, שאמר - "דרוסת איש את", סבר רבי יוחנן ש"כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה" - ואם כן אף הבעל מודה שיש לה לפחות מנה.

ואם כן

מאי מגו איכא?

הרי תובעת מאתיים, ולא שייך לומר מיגו כדלעיל?

אלא

ודאי צריך לומר דקאי דברי רבי יהושע

אהא

דתנן לעיל (יב ב) -

הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים. היא אומרת: משארסתני נאנסתי, ונסתחפה שדהו. והוא אומר: לא כי, אלא

נאנסת

עד שלא אירסתיך.

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת. ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין,

אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראייה לדבריה.

ד

התם טעמא דרבן גמליאל שנאמנת משום

מגו, דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך, דלא קא פסלה נפשה מכהונה. וקאמרה, נאנסתי. דקא פסלה נפשה מכהונה. משום הכי קאמר רבן גמליאל דמהימנא.

וקאמר רבי יהושע לרבן גמליאל

במשנתינו -

בהאי מגו דהכא,

דהיינו "הפה שאסר",

מודינא לך

שנאמן. אך

בההוא מגו דהתם,

דהיינו באומרת משארסתני נאנסתי במיגו דמוכת עץ,

פליגנא עילווך.

וזה באור המשנה שאמרה "מודה רבי יהושע".

ומקשינן:

מכדי, האי מגו והאי מגו,

ואם כן אכתי

מאי שנא האי מגו

שמודה בו רבי יהושע,

מהאי מגו

דפליג עליה?

ומתרצינן:

הכא

לגבי שדה -

אין "שור שחוט לפניך",

כלומר - הרי בלא שהיה אומר "שדה זו של אביך הייתה", לא היינו מסתפקים כלל למי שייכת שדה זו. ולא התעורר לנו הספק אלא בעקבות דבריו, ולכך נאמן במיגו דאי בעי שתיק .

אך

התם

גבי משארסתני נאנסתי -

הרי "שור שחוט לפניך",

כיון שאף בלא טענתה התעורר לנו הספק מתי נבעלה, והיה עליה לטעון כדי שנאמין לדבריה, יש מקום לחשש שמא לא העלתה בדעתה את טענת המיגו, או שמא הערימה לטעון טענה זו כדי שנאמינה במיגו, ולכן לא מהימנא.

וחוזרת הגמרא לבאר את דברי המשנה, שאמרה שבלא עידי הינומא הבעל מהימן לומר שנשאה בעולה וכתובתה מנה:

ו

מקשינן: אכתי אמאי מהימן לומר בעולה היית,

כיון דרוב נשים בתולות נישאות, כי לא אתו עדים, מאי הוי

?

אמר רבינא: משום דאיכא למימר,

למרות ש

רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות,

הרי מאידך -

וכל הנשאת בתולה יש לה קול,