Ketubot 13b — o Talmud em português

מיתיבי, ראוה שנכנסה עם אחד לסתר או לחורבה, ואמרו לה מה טיבו של איש זה?

ואמרה

כהן הוא ובן אחי אבא הוא

שמיוחס לכהונה.

רבן גמליאל ורבי אלעזר אומרים נאמנת.

רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה

לפסול כגון

לנתין

א

ו לממזר עד שתביא ראיה לדבריה.

ומקשינן:

בשלמא לזעירי,

הסובר שרבן גמליאל ורבי יהושע חולקים גם בנתייחדה,

היינו דקתני תרתי

[שני אופנים] א.

לסתר

שהוא מקום ייחוד, ב.

או לחורבה

שהוא מקום זנות וסתמו לבעילה.

אלא לרב אסי, דאמר

שרק ב

נבעלה

פליגי, קשה:

תרתי למה לי.

ומתרצינן:

חדא קתני,

מדובר באופן אחד, שנכנסה

לסתר דחורבה.

כלומר, שנכנסה עמו לסתר של חורבה, שסתם הדבר, שלשם בעילה נכנסו לשם.

ומקשינן:

והא לסתר או לחורבה קתני!

ומשמע שהם שני מקומות שונים.

ומתרצינן: אין הכי נמי, תרתי קתני, אלא שצריך תרתי גם לרב אסי.

חדא, לחורבה דמתא

[לחורבה שבעיר] שסתם בעילתה מאחד מבני העיר, ואפשר להעמיד שמדובר בעיר שרובה ישראל כשרים.

וחדא, לחורבה דדברא

[לחורבה שבמדבר] שכל העולם בכלל הספק שמא בא לכאן אחד מסוף העולם, ורוב העולם הם גוים ופוסלים אשה לכהונה בביאתם.

וצריכי

להשמיענו את מחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע בשני המקומות.

דאי אשמעינן

רק

חורבה דמתא,

הייתי אומר שרק

בהא קמכשר רבן גמליאל משום דרוב כשרים אצלה. אבל לחורבה דדברא דרוב פסולין אצלה, אימא

[הייתי אומר]

מודה ליה לרבי יהושע

שנפסלת לכהונה.

ואי אשמעינן

רק

בההיא,

בחורבה במדבר, הייתי אומר שרק

בההיא קאמר רבי יהושע

שנפסלת לכהונה, משום שרוב פסולים אצלה,

אבל בהא

בחורבה שבעיר שרוב כשרים אצלה,

אימא מודה לרבן גמליאל

שאינה נפסלת, לכן

צריכא.

תו מקשינן לרב אסי:

מיתיבי: זו עדות שהאשה

עצמה

כשרה לה

לומר לכשר נבעלתי.

ורבי יהושע אומר, אינה נאמנת.

אמר להם רבי יהושע, אי אתם מודים

לי

בשבויה שנשבית ויש לה עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני, שאינה נאמנת

לינשא לכהן.

אמרו לו, אבל

[אמת] (כמו "אבל שרה אשתך" שמתרגמים "בקושטא").

אמר להם רבי יהושע:

ומה הפרש יש בין זו

[שבויה]

לזו

שנאמנת להעיד לכשר נבעלתי?

אמרו לו:

לזו

[לשבויה]

יש עדים

שנבעלה, שכיון שנשבית לבין הגוים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה.

ולזו

שנאמנת להעיד לכשר נבעלתי

אין לה עדים

שנבעלה, שלא ראוה אלא מדברת, ויש לה מיגו שיכלה לומר לא נבעלתי, לכן גם כשאומרת לכשר נבעלתי נאמנת.

אמר להם

רבי יהושע:

אף לזו

שאומרת לכשר נבעלתי

יש עדים,

יש אופן אחד שיש לה עדים ואתם חולקים עלי, באופן שמעוברת,

שהרי כריסה בין שיניה,

שעיבורה מעיד עליה כמאה עדים שנבעלה.

אמרו לו

: בנשבית

רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם

(לקמן תבאר הגמרא מה אמר להם רבי יהושע, שהם ענו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות, שהרי אין זה תשובה על מה שאמר להם אף לזו יש לה עדים, שהרי אין לך פרוץ גדול מזה שרואים בה שנתעברה ממנו).

אמר להן: אין אפוטרופוס לעריות!

(ולקמן תבאר זאת הגמרא).

במה דברים אמורים

שנאמנת לרבנן,

בעדות אשה בגופה

כלומר להכשיר את עצמה לכהונה, שלא מחזיקין אותה שנבעלה לפסול.

אבל עדות אשה בבתה, דברי הכל הולד שתוקי.

והוינן בה:

מאי קאמר להו

רבי יהושע,

ומאי קמהדרי ליה

[ומה ענו לו]?

ומבארת הגמרא:

הכי קאמרי ליה

רבנן לרבי יהושע:

השבתנו

תשובה גמורה ונצחת

על המעוברת,

שיש לה עדים שנבעלה. אבל

מה תשיבנו על המדברת

שאין לה עדים שנבעלה.

אמר להם: מדברת היינו שבויה!

כמו שלמדברת אין עדים שנבעלה, אף לשבויה אין עדים שנבעלה, אלא שמחזיקים אותה שנבעלה. אם כן גם מדברת נחזיק אותה שנבעלה.

אמרו לו: שאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם,

לכן אפילו אם אין עדים שנבעלה מחזיקים אותה שודאי נבעלה. מה שאין כן כשנסתרת עם יהודי, שאז אין להחזיקה שנבעלה.

אמר להם: הא

מדברת

נמי, כיון דאיסתתר

[שהתייחדה עמו],

אין

אתם יכולים להיות לה

אפוטרופוס לעריות,

לומר שלא נבעלה, אלא מוחזקת היא שנבעלה .

ומקשינן לרב אסי:

קתני מיהת, תרתי, מדברת

שאין עדות שנבעלה,

ומעוברת

שיש עדות שנבעלה. ואם כן מבואר להדיא שגם בנתייחדה חולק רבי יהושע וסובר שנפסלת לכהונה.

תיובתא דרב אסי

שאמר שבנתייחדה בלבד לפי כולם נאמנת,

תיובתא.

ופרכינן לרבי יהושע: אמנם אין אפוטרופוס לעריות, אבל מכל מקום,

ותיפוק ליה

שראוה מדברת אינה דומה לשבויה, משום

דהתם

בשבויה

רוב פסולין אצלה, והכא

בראוה מדברת

רוב כשרין אצלה.

אלא מוכח מזה שרבי יהושע לא חילק, שסובר שאפילו ברוב כשרים נפסלת.

והוכחה זו

מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי.

דאמר רבי יהושע בן לוי: לדברי המכשיר

את הפנויה שנבעלה לכהונה,

מכשיר אפילו ב

אופן ש

רוב פסולין

אצלה, משום שמעמידים אותה על החזקה שהיא כשרה. [ועל זה שהכשירו אותה אפילו באופן שרוב פסולים אצלה, הביא להם רבי יהושע ראיה מן השבויה]. ואילו

לדברי

רבי יהושע

הפוסל

אותה לכהונה,

פוסל אפילו ב

אופן ש

רוב כשרים

אצלה.

אמר רבי יוחנן: לדברי המכשיר בה

[אותה] על פי נאמנותה,

מכשיר

גם כן

בבתה

. ו

לדברי הפוסל בה

[אותה]

פוסל

גם כן

בבתה.

ורבי אלעזר אומר: לדברי המכשיר בה

[אותה] על פי נאמנותה,

פוסל בבתה

שאינה נאמנת כלפי בתה שנולדה מבעילת זנות.

אמר רבה: מאי טעמא דרבי אלעזר?

משום שסובר ש

בשלמא איהי

כלפי עצמה

אית לה חזקה דכשרות,

ויש לומר אשה זו בחזקת כשרות עומדת, ומספק אתה בא לפוסלה, לכן אומרים, אל תפסול אותה מספק. מה שאין כן כלפי

בתה

אינה נאמנת, משום ש

לית לה חזקה דכשרות

.

איתיביה רבי אלעזר לרבי יוחנן

: שנינו לעיל:

במה דברים אמורים

שנאמנת האשה,

בעדות אשה בגופה, אבל עדות אשה בבתה

שנולדה מבעילה זו

דברי הכל הולד שתוקי.

מאי לאו,

הכוונה

"שתוקי", ופסול.

אם כן רואים שלדברי המכשיר אותה פוסל בבתה.

ומתרץ רבי יוחנן:

לא,

הכוונה

שתוקי וכשר.

כלומר, שתוקי הוא במקצת, שאם היה הבועל כהן, והעובר זכר, "משתקין" את העובר מדין כהונה כמו שיבואר לקמן. אבל כשר הוא ליוחסין. שאם נקבה היא, תנשא לכהונה. ואם זכר הוא, בתו ואלמנתו כשרות לכהונה.

והוינן בה:

ומי איכא שתוקי כשר.

ומתרצינן:

אין

[כן],

כדשמואל.

דאמר שמואל: עשרה כהנים עומדים, ופירש אחד מהם ובעל

את הפנויה, ולא ידוע מי הוא שבעל, הדין ש

הולד שתוקי.

ואף על פי שברור לנו שמכהן כשר בא.

ושתוקי זה על כרחך כשר ליוחסין הוא, ואם נקבה היא ראויה לכהן. ואלא

מאי,

לענין מה נחשב ל

שתוקי?

אילימא

לענין

שמשתיקין אותו מנכסי אביו,

שאינו מקבל מירושת אביו,

פשיטא! ומי ידעינן אבוה מנו?

וכי יודעים מי הוא אביו עד שצריך לומר שאינו יורש!?

אלא

הוא שתוקי לענין

שמשתיקין אותו מדין כהונה

שלא יעבוד עבודה במקדש, ולא יאכל בתרומה, משום

דכתיב

[במדבר כה]

"והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".

ויש לנו לדייק מלשון הפסוק כי רק

מי שזרעו מיוחס אחריו

ראוי הוא לעבוד ולאכול בתרומה.

יצא זה, שאין זרעו מיוחס אחריו,

שהרי אין אין אנו יודעים מי אביו.

ה"מאורסת" - היא אשה שנתקדשה בקידושין, ועדיין לא נכנסה לחופה, שאין לה עדיין כתובה, אבל היא כבר אשת איש, ואם זינתה עם אחר אפילו באונס ונתעברה, הולד ממזר.

מעשה ב

ההוא ארוס וארוסתו, דאתו לקמיה דרב יוסף, היא אמרה מיניה

מהארוס נתעברתי.