Ketubot 11a — o Talmud em português

אף אנו נאמר

ונדרוש:

אילונית

היא לשון

דוכרנית

איל [זכר],

דלא ילדה.

מתניתין:

אשה שלא נישאה, הרי היא בחזקת בתולה, אם היתה בין יהודים, כיון שהם גדורים מזנות.

מה שאין כן אשה הנמצאת בין הגוים, אין לה חזקת בתולים, כיון שהגוים פרוצים בזנות.

ולכן

הגיורת והשבויה והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו,

כיון שהן היו בין הגוים, הן אינן בחזקת בתולות, ולכן כתובתן היא מנה בלבד, כדין כתובת אשה בעולה. אבל אם נפדו ונתגיירו ונשתחררו כשהיו

פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד,

ומאז ואילך היו בין יהודים,

כתובתן מאתים,

כדין כתובת בתולה. כי אפילו אם נבעלו קודם לכן, למדונו חכמים שעד גיל שלש בתוליהן חוזרים.

ו

לכן

יש להן טענת בתולין.

שאם בעליהן כנסום בחזקת בתולות ונמצאו בעולות יכולים בעליהן להפסידן מנה מכתובתן. לפי שיכול הבעל לטעון, בחזקת בתולה נשאתיך, והרי מקחי מקח טעות:

גמרא:

היות והמשנה דיברה על קטנה שנתגיירה, באה הגמרא לברר מה הוא האופן שניתן לגייר בו קטן, כאשר אינו מתגייר על דעת אביו.

אמר רב הונא גר קטן

שאין לו אב , ואמו הביאה אותו להתגייר , היות ואין לך גר בלא מילה וטבילה,

מטבילין אותו על דעת בית דין.

כלומר, שאותם הבאים לגיירו, מודיעין את הדבר לבית דין, ומגיירין אותו על דעת בית דין, כאילו הם אבותיו של זה, שיהא ענינו מסור לבית דין כדרך שענין הבן מסור לאב להכניסו לברית ולקדושת אמונה.

וצריכים שיהיו נוכחים שלושה בטבילתו, כדין כל טבילת גר שצריכים שלושה, והרי הוא גר על ידיהן, ומגעו ביין כשר .

ומקשינן:

מאי קא משמע לן

מה החידוש בדברי רב הונא שבית דין מגיירין את הקטן?

אם נאמר שהחידוש הוא

דזכות הוא לו

לקטן להתגייר,

ו

לכן בית דין יכולים לגיירו מהטעם ש

זכין לאדם שלא בפניו,

שאפשר להעשות שליח לזכות לאדם שלא מדעתו דבר שהוא זכות בשבילו, ולכן אפשר לזכות לקטן את הגירות שלא מדעתו.

אי אפשר לומר כך.

כי הא

תנינא,

כבר שנינו דין זה, ואין זה חידושו של רב הונא, ש

זכין לאדם

דבר שהוא זכות

שלא בפניו,

שלא מדעתו,

ואין חבין לאדם שלא בפניו

.

ומתרצינן: יש חידוש במימרא של רב הונא, כי

מהו דתימא, עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה,

נוח לו לגוי לחיות חיי הפקר ולא להתחייב בכל המצוות כישראל,

דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה,

ואם כן חוב הוא לקטן שיגיירו אותו, ואין חבין לו שלא מדעתו.

קא משמע לן

רב הונא,

דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא,

שהיות וכבר הורגל בעבירה קשה לו לעזוב את חיי ההפקר, וחוב הוא לו לקבל עול מצוות,

אבל קטן,

שעדיין לא טעם טעם איסור -

זכות הוא לו

לקבל עול מצוות.

לימא מסייע ליה,

מנסה הגמרא להביא ראיה לדברי רב הונא ממשנתינו, ששנינו בה:

הגיורת והשבויה והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד.

מאי לאו,

האם לא מדובר, שאותן קטנות נתגיירו שלא מדעתן על ידי

דאטבלינהו

לשם גרות

על דעת בית דין.

ומוכח כדברי רב הונא, שמטבילים קטן לגרות שלא מדעתו, על דעת בית דין.

ודחינן:

לא. הכא במאי עסקינן, בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו.

אפשר להעמיד את משנתינו בכגון שנתגייר אביו, וגייר עמו את בניו ובנותיו, שבאופן כזה מועילה הגירות גם בלא הזכיה של בית דין, כיון

דניחא להו

לבניו ולבנותיו של אדם

במאי דעביד אבוהון.

נוח לקטן במה שאביו עושה, ואין צריך דעת בית דין לגיירו .

אמר רב יוסף,

כאשר

הגדילו

הקטנים שנתגיירו, ואפילו אותם שנתגיירו עם אביהם -

יכולין

הם

למחות

ולומר אי אפשינו להיות גרים, וחוזרים לסורם, ואין עונשים אותם בית דין אפילו אם ידינו תקיפה.

ואם קידש אשה אחרי שמיחה אינה צריכה גט, שאין לו דין אפילו של ישראל מומר, אלא דינו הוא כגוי גמור, כאילו לא נתגייר מעולם. שהרי לא נעשה גר אלא מפני שזכות היא לו, ולפיכך יכול למחות כשהגדיל ולברר שאין זו זכות עבורו.

איתיביה אביי

לרב יוסף שאמר הגדילו יכולים למחות, ממשנתינו:

"הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כתובתן מאתים".

ואי סלקא דעתך הגדילו יכולין למחות,

ונאמר שהקטנה יכולה לבטל את גירותה על ידי מחאתה כשתגדיל, האיך

יהבינן לה כתובה, דאזלה ואכלה בגיותה!?

הרי יש לחשוש שתקבל את כתובתה, ואחר כך תמחה ותחזור לגיותה.

ומתרצינן: זה שאמרה המשנה שנותנים כתובה לגיורת קטנה הכוונה שנותנים לה את הכתובה

לכי גדלה.

וכיון שגדלה ולא מיחתה, תולים שמסתמא שוב לא תמחה.

ומקשינן:

לכי גדלה, נמי ממחייא ונפקא!?

מה מועיל שהיא גדולה, עדיין יכולה היא למחות ולחזור לגיותה, ואין כאן חזקה האומרת כיון שלא מחתה שוב לא תמחה.

ומתרצינן:

כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה - שוב אינה יכולה למחות.

ואם מיחתה, הרי היא כישראל מומרת, ליענש בכל עונשי בית דין. ולכן כשגדלה ולא מיחתה אפשר לתת לה את כתובתה.

מתיב רבא

: הקשה רבא לרב יוסף, שאמר הגדילו יכולים למחות, מהמשנה לקמן בתחילת פרק שלישי, דתנן:

אלו נערות שיש להן קנס

של חמישים כסף כאשר נאנסו:

הבא על הממזרת,

הרי על אף שאינו יכול לקיים בה את החיוב של "ולו תהיה לאשה", בכל זאת יש לה קנס.

ו

כן הבא

על הנתינה ועל הכותית.

ו

כן הבא

על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד,

שהן בחזקת בתולות כמו שנתבאר במשנתינו, ולכן אם נאנסו בהיותן נערות

יש להן קנס.

ואי אמרת "הגדילו יכולין למחות",

אם נאמר שהקטנה יכולה לבטל את גירותה על ידי מחאתה כשתגדיל, האיך

יהבינן לה קנס, דאזלה ואכלה בגיותה!?

והרי יש לנו לחוש שמא תקבל את הקנס, ואחר כך תמחה, ותחזור לגיותה, ונמצא שלא הגיע לה קנס, כי יתברר למפרע שגירותה אינה גרות, ונבעלה בהיותה גויה, ולגויה לא מגיע תשלום קנס.

ומתרצינן: אכן, רק

לכי גדלה

נותנים לה כתובתה.

וכיון שגדלה ולא מיחתה, תולים שמסתמא שוב לא תמחה.

ומקשינן:

לכי גדלה - נמי ממחייא, ונפקא.

הרי גם כשהיא גדולה, עדיין יכולה היא למחות ולחזור לגיותה, ואין חזקה האומרת כיון שלא מחתה שוב לא תמחה.

ומתרצינן:

כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה - שוב אינה יכולה למחות.

וכעת מבארת הגמרא מדוע אביי ורבא, הקשו את אותה קושיא על רב יוסף ממשניות שונות.

אביי לא אמר

להקשות

כרבא

מהמשנה שמדברת לענין קנס, משום שסובר, ש

התם קנסא היינו טעמא

יש טעם מיוחד שישלם קנס גם אם לא מגיע לה,

שלא יהא חוטא נשכר

להפטר, ולכן לא קשה משם לרב יוסף, משום שיש ענין שישלם קנס לאותה גיורת, גם אם יכולה לחזור לגיותה, כדי שלא יהיה החוטא נשכר להפטר.

רבא לא אמר

להקשות

כאביי,

ממשנתינו שמדברת לענין כתובה, משום שסובר ש

כתובה היינו טעמא

שתיקנו לה רבנן כתובה

שלא תהא קלה בעיניו להוציאה,

ולכן לא קשה לרב יוסף משם, משום שגם לפי רב יוסף שיכולה הגיורת למחות ולחזור לגיותה, מכל מקום כל זמן שלא מיחתה הרי היא גיורת, והיא בכלל התקנה.

מתניתין:

הגדול שבא על הקטנה

שהיא פחותה מבת שלש שנים, שאין ביאתה ביאה, ואם בא עליה, בתוליה חוזרים כאילו לא נבעלה.

וקטן

פחות מבן תשע

שבא על הגדולה,

שאמרו חכמים שאין ביאתו ביאה.

ומוכת עץ,

שנשרו בתוליה על ידי הכאת עץ, ואחר כך נשאה סתם ולא פירש לה כלום

כתובתן מאתים,

ולא אבדו בכך את כתובתן,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: מוכת עץ, כתובתה מנה.

שדינה כמו בעולה. ואפילו לא הכיר בה גם כן כתובתה מנה, ואינו מקח טעות .

בתולה

שהיא

אלמנה

או

גרושה,

א

ו חלוצה מן הנישואין,

כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקת שלא נבעלה, דהיינו שאצל העולם הוחזקה שלא נבעלה מכיון שמת לאלתר סמוך לחופה, אבל זה אינו ודאי. אם חזרה ונשאת סתם ,

כתובתן מנה,

אפילו נשאה בחזקת בתולה.