Keritot 22b — o Talmud em português

גמרא:

תנו רבנן

: נאמר בתחלת פרשת אשם תלוי

"ואם נפש

תחטא". ולפני אותה פרשה נכתבה פרשת אשם מעילות. ללמדך:

לחייב על ספק מעילות אשם תלוי

[כדמפרש ואזיל],

דברי רבי עקיבא. וחכמים פוטרים

בספק מעילה מאשם תלוי. והוינן בה:

לימא בהא קא מיפלגי

רבי עקיבא וחכמים:

דרבי עקיבא סבר למדין עליון,

הכתוב למעלה, דהיינו מעילה,

מתחתון,

מאשם תלוי שכתוב למטה, שגם בספק מעילה חייבין אשם תלוי.

ורבנן סברי אין למדין עליון מתחתון?

אמר רב פפא

: לא נחלקו רבי עקיבא וחכמים בכך. אלא

דכולי עלמא

סבירא להו ד

למדין עליון מתחתון.

וראיה לדבר,

דאם כן

שתאמר שנחלקו בכך.

שחיטת עולה, דבעי שתהא ב

צפון

אפילו

בבן בקר.

דלא כתיבא צפון אלא בבן צאן, ובן בקר הכתוב למעלה ממנו יליף לה מכח למדין עליון מתחתון.

לרבנן,

דלא סבירא להו דלמדין עליון מתחתון

לא משכחת לה

מהיכן למילף?!

אלא

ודאי, גם רבנן מודו דלמדין עליון מתחתון. ו

הכא היינו טעמא דרבנן דפטרי

בספק מעילה מאשם תלוי:

דגמרי

אשם תלוי בגזירה שוה

"מצות"

-

"מצות" מחטאת

חלב [כנוי לחטאת רגילה לפי שפרשת חטאת סמוכה בתורה לאיסור חלב] שבשניהם נאמרה תיבת "מצות" - הלכך ילפינן:

מה להלן,

חטאת, היא רק

דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו

חייבין

חטאת, אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת מביא על ספקו אשם תלוי, לאפוקי מעילה דאין חייבין על זדונו כרת

ולא על שגגתו חטאת. הלכך אינו מביא על ספקו אשם תלוי.

דתניא

שאין כרת במעילה:

הזיד במעילה. רבי אומר

: עונשו

במיתה

בידי שמים.

וחכמים אומרים: באזהרה

בלבד דהיינו מלקות אבל כרת לכולי עלמא אין חייבין.

ורבי עקיבא סבר: כי ילפינן "מצות - מצות" מחטאת חלב, להכי הוא דילפינן: מה להלן

בחטאת דיבר הכתוב

ב

חטאת

קבועה,

שעני ועשיר שוין בה,

אף כאן

באשם תלוי אינו חייב אלא כשהוא מסתפק על חטא שחייבין עליו במקרה של ידיעת ודאי,

ב

קרבן

קבועה, לאפוקי

מי שמתחייב על חטאו כשנודע לו בודאי,

קרבן עולה ויורד,

כמו טומאת מקדש וקדשיו,

דלא

חייב על ספיקו אשם תלוי.

ומעתה דאיצטריך את הגזירה שוה להכי. שוב אית לן למילף עליון מתחתון לחייב אשם תלוי בספק מעילה.

ורבנן סברי: אין גזירה שוה למחצה!

אלא אית לן למילף את הגזירה שוה של אשם תלוי לחטאת לגמרי, שאין מביאין אשם תלוי אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ולא במעילה שאין חייבין על זדונה כרת ולא על שגגתה חטאת.

והוינן בה:

אלא, מכלל דרבי עקיבא סבר יש גזירה שוה למחצה? ! והא קיימא לן דאין גזירה שוה למחצה?!

ומשנינן:

אלא, דכולי עלמא

סברי

אין גזירה שוה למחצה. והכא היינו טעמא דרבי עקיבא

משום

דאמר קרא

בתחילת פרשת אשם תלוי

"ואם נפש".

ודרשינן:

וי"ו

ד"ואם נפש" הרי הוא

מוסיף על ענין ראשון,

שהוא מעילה דכתיב לעיל מיניה,

וילמד עליון מתחתון.

דהיינו, שההיקש של עליון מתחתון [האמור לעיל] בא לגלות שכאן אין לדרוש הגזירה שוה מחטאת לאשם תלוי לגמרי, ואפילו כדי לפטור מעילה מאשם תלוי, אלא יש להקיש מעילה לאשם תלוי ולחייבו, ואת הגזירה שוה בעל כרחך נדרוש רק למחצה, לפטור בחטא של עולה ויורד מאשם תלוי .

ורבנן סברי

: האי היקישא של וי"ו מוסיף על ענין ראשון לא בא ללמד עליון מתחתון, אלא אדרבה,

תחתון

[אשם תלוי]

הוא דגמר מעליון

[מאשם מעילות]. לומר לך, דיש לקנותו

לאשם

תלוי שיהיה ערך מחירו

בכסף

שני

שקלים,

כדין אשם מעילות דכתיב בו בהדיא "בערכך כסף שקלים" .

ומכיון שההיקש לא בא ללמוד מעילה מאשם תלוי, מעתה שוב יש לדרוש את הגזירה שוה לגמרי, לפטור מעילה מאשם תלוי.

ורבי עקיבא סבר: אין היקש למחצה!

אלא יש להקיש לגמרי, גם עליון לתחתון, ולחייב בספק מעילה אשם תלוי.

והוינן בה:

מכלל, דרבנן סברי יש היקש למחצה. והא קיימא לן דאין היקש למחצה?!

ומשנינן: לא! אלא

דכולי עלמא

סברי

אין היקש למחצה. והכא היינו טעמא דרבנן: דאתיא

גזירה שוה

"מצות - מצות"

לפטור מעילה מאשם תלוי, ו

אפקיה מהיקישא

של עליון מתחתון שבא לחייב מעילה באשם תלוי [שהגזירה שוה עדיפא מהיקש. שכיון שיש לקיים את ההיקש לענין תחתון מעליון הרי שעדיף לומר אין גזירה שוה למחצה מאשר לומר אין היקש למחצה. ערוך לנר].

והוינן בה:

ורבי עקיבא,

האי דינא ד

אשם

תלוי צריך לקנות

בכסף שקלים מנא ליה?

[שהרי כאמור אילו היה רבי עקיבא לומד דין זה על ידי תחתון מעליון [כחכמים], לא היה לו ללמוד עליון מתחתון לענין אשם תלוי במעילה, כדי שהגזירה שוה לא תהא למחצה. שיטמ"ק זבחים מח, א, אות ח'] .

ומשנינן:

נפקא ליה מ"זאת תורת האשם"

-

תורה אחת לכל האשמות! ל

ענין

אשם דבכסף שקלים.

דכשם שאשם מעילות דינו בכסף שקלים כך כל האשמות.

ומכיון שאין צורך ללמוד בהיקש את התחתון מהעליון לענין כסף שקלים בהכרח שההיקש בא ללמוד עליון מתחתון לחייב אשם תלוי על ספק מעילה. והגזירה שוה תהיה רק למחצה, לענין עולה ויורד, [שכדי שלא יתבטל ההיקש לגמרי ילפינן גזירה שוה למחצה. והדרינן השתא ממה דאמרינן לעיל דטעמא דרבי עקיבא משום דאין היקש למחצה].

ורבנן

סברי:

אף על גב דכתיב "זאת תורת האשם",

מכל מקום

איצטריך למכתב "ואם נפש"

ולדרוש

"וי"ו מוסיף על ענין ראשון" וילמד תחתון מעליון

שאשם תלוי אף הוא צריך להיות שוה כסף שקלים.

דאי מ"זאת תורת האשם", הוה אמינא: כי אמינא "תורה אחת לכל אשמות"

לענין כסף שקלים,

הני מילי בשאר אשמות ודאין, אבל אשם תלוי, כיון דעל ספק

אכילת

חלב

[והוא הדין על כל עבירות שיש בהם חטאת]

קאתי, אימא לא יהא ספיקו חמור מודאו, מה ודאו

של חטא מביא עליו

חטאת בת דנקא

[בשיווי "דנקא" שהוא ערך נמוך של מעה כסף, שהיא ששית הדינר ולאו דוקא בשווי דנקא, אלא בכל שווי שהוא, אלא נקט "דנקא" לדוגמא לשווי נמוך. רש"י זבחים מח, א ד"ה דנקא]

אף ספיקו,

דהיינו אשם תלוי, לא יהיה חייב אלא

אשם בר דנקא.

אהכי כתב רחמנא "ואם נפש".

ודרשינן:

"וי"ו מוסיף על ענין ראשון"

שאכן אשם תלוי חמור מחטאת ודאי, וחייב לקנות בשיווי שני שקלים כסף .

והוינן בה:

הניחא למאן דדריש "זאת תורת האשם",

הרי אפשר לומר שרבי עקיבא סובר כן.

אלא למאן דלא דריש "זאת תורת האשם"

[דפלוגתא דאמוראי היא במנחות ג, ב אי דרשינן כי האי דרשא לגבי מנחה מ"וזאת תורת המנחה" - תורה אחת לכל המנחות]

מאי איכא למימר

דמהיכן יליף לה רבי עקיבא לאשם תלוי בכסף שקלים?

ומשנינן:

יליף

גזירה שוה

"בערכך - בערכך" מאשם מעילה

, דבאשם תלוי [וכן באשם גזילות] כתיב "בערכך" וכן באשם מעילות.

ו

אשם שפחה חרופה

ד

לא כתב בה

בערכך

ילפינן

לדינא דכסף שקלים בגזירה שוה

"באיל - באיל"

ממעילה שבשניהם נאמר "באיל האשם". [אשם נזיר ואשם מצורע הרי הם באים כבש ואמרינן לעיל י, ב דמדאיל שהוא בן שתי שנים נקנה בשני סלעים, כבש שהוא בן שנתו נקנה בסלע אחד].

שנינו במשנה: ואם ספק מעלתי המעות נדבה, והאשם אשם תלוי.

והוינן אהא דקתני

"ואם ספק"

:

מאי קאמר?

שהרי ודאי כך הוא, שעתה הוא בספק אם מעל או לא, דבהכי איירי מתניתין.

ומשנינן

אמר רבא: תני

: שכך הוא מתנה ואומר:

אם בספיקו עומד לעולם,

שלא יודע לו לעולם אם מעל או לא,

יהא

הקרבן

אשם תלוי.

שנינו במשנה:

שממין שהביא על "הודע" מביא על "שלא הודע".

והוינן בה:

סוף סוף,

לא הרויח כלום מהתנאי שעשה. שהרי

כי מתידע ליה

לאחר מכן שמעל בודאי

בעי לאיתויי אשם

מעילות

ודאי?

דסלקא דעתין שאשם ודאי דינו כחטאת וצריך ידיעה ודאית שחטא בשעת הבאת הקרבן, ואינו יוצא בקרבן שהביא קודם ידיעתו.

ומתרצינן:

אמר רבא: מדברי שניהם,

של רבי טרפון ורבי עקיבא [שמודה לרבי טרפון במעילה מעוטה],

נלמד

: ד

אשם ודאי

שונה מחטאת, ו

לא בעי ידיעה בתחלה

קודם הבאת הקרבן, ולכן גם אחר שיודע לו שודאי מעל, יצא באשם זה אעפ"י שהקריבו קודם הידיעה .

מתניתין:

האשה שהביאה חטאת העוף

על

ספק,

כגון שהפילה ואינה יודעת מה הפילה, אם הוא דבר שחייבין עליו קרבן לידה או לא [עיין לעיל ז, ב במשנה "יש מביאות קרבן"], שהדין הוא שמביאה את עולתה [כבש בעשירה ועוף בעניה] ומתנה, שאם היא חייבת בקרבן לידה יהא זה לחובתה ואם לאו יהא עולת נדבה, והחטאת [שהיא עוף בין בעשירה בין בעניה] שאינה יכולה להתנות שיהא נדבה, הרי היא מביאה אותה על ספק, ואותה חטאת אינה נאכלת לכהנים כי שמא אינה חייבת בו ונמצא שאינה חטאת אלא סתם עוף חולין והרי היא נבלה בגלל המליקה שנעשתה בו.

אם עד שלא נמלקה

החטאת

נודע לה

שמה

שילדה

הוא דבר ש

ודאי

חייבת עליו קרבן,

תעשינה

בתור חטאת

ודאי!

ותאכל לכהנים.

ש

הרי

מ

אותו

מין שהיא מביאה על

"

הודע

"

מביאה

גם

על

"

לא הודע

"

,

שבין יולדת ודאי ובין יולדת ספק מביאה אותו קרבן, דהיינו תור או בן יונה לחטאת .

א. היו לפניו שתי חתיכות בשר.

חתיכה

אחת

של חולין וחתיכה

אחת

של קודש. אכל אחת מהן ואין

הוא

יודע איזה מהן אכל

-

פטור

מאשם תלוי! וכדעת חכמים במשנה הקודמת שפוטרים בספק מעילה מאשם תלוי.

רבי עקיבא מחייב באשם תלוי,

וכשיטתו במשנה הקודמת שמחייב אשם תלוי בספק מעילה.

אכל

גם

את השניה

אחר כך,

מביא אשם

מעילות

ודאי,

שהרי עתה ודאי הוא שאכל את החתיכה של קדש.

אכל

אדם

אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה

-

זה מביא אשם תלוי, וזה מביא אשם תלוי,

שהרי כל אחד הוא בספק שמא מעל,

דברי רבי עקיבא

39 .

רבי שמעון אומר: שניהן מביאין אשם

מעילות

אחד

בשותפות . וכל אחד יאמר לחברו: אם אתה מעלת הרי חלקי בקרבן מחול לך, והאשם כולו יקרב עבורך .