Guitin 29b — o Talmud em português

שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא

[קח ממנה את החפץ ואחר כך תן לה את הגט]

ואזל איהו

[השליח או שלוחו של השליח]

ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ

[נתן לה את הגט, ורק אחר כך נטל ממנה את החפץ]; וכך נחלקו:

רבי יוחנן פוסל

אפילו

בו

[בשליח ראשון שעשה כן],

וכל שכן בשלוחו

של השליח שעשה כן, והיות ובאופן זה השליחות בטילה, שוב לא ישלחנו לעולם ביד אחר, שמא לא יעביר השליח לשלוחו דברים כהוייתן, או שמא לא יעשה השליח כפי שנצטוה, ויהא הגט בטל.

וריש לקיש מכשיר

אפילו

בשלוחו

של השליח שעשה כן,

וכל שכן בו

[בשליח הראשון שעשה כן]; ומשום שלדעת ריש לקיש אין הבעל מקפיד על הסדר, ולא אמר לו אלא אורחא דמילתא.

במשנה הקודמת נתבאר דין המביא גט בארץ ישראל וחלה שישלחנו ביד אחר; והמשנה הבאה מבארת כיצד יעשה שליח המביא גט ממדינת הים שחלה, שהרי צריך הוא לומר "בפני נכתב ובפני נחתם".

מתניתין:

המביא גט ממדינת הים וחלה

, הרי זה

עושה שליח

אחר

בבית דין ומשלחו

, שהרי צריך הוא לומר "בפני נכתב ובפני נחתם", והשליח השני שלא ראה הכתיבה והחתימה הרי לא יוכל לומר כן -

ואומר

השליח הראשון

לפניהם

של בית הדין: "בפני נכתב ובפני נחתם".

ואין שליח אחרון צריך שיאמר

כשיביא לה את הגט: "

בפני נכתב ובפני נחתם

",

אלא אומר

: "

שליח בית דין אני

", ומסתמא עשו בית דין את הדבר כהכשרו.

גמרא:

אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו: בעי מיניה מרבי אבהו

[שאל נא מאביך רבי אבהו את השאלה הבאה]:

שליח דשליח

, כלומר: השליח השני שנעשה בבית דין,

האם משוי

עוד

שליח

אחר,

או לא?

אמר להו

אבימי לרבנן:

הא לא תיבעי לכו

[זו אין לכם לשאול], שיש לפשוט דין זה ממשנתנו:

מדקתני

במשנתנו: "

אין השליח האחרון

צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם", ולא שנינו: "השליח השני",

מכלל ד

אף שליח שני

משוי שליח

.

אלא כי תיבעי לכו

, אך זאת יש לכם לשאול:

כי משוי

השליח השני

שליח

אחר,

בבית דין

בלבד הוא דמשוי שליח,

או אפילו שלא בבית דין

יכול הוא לעשות שליח אחר.

אמרו ליה

רבנן לאבימי:

הא

שאלה זו שאתה אומר -

לא מיבעיא לן, מדקתני

במשנתנו:

אלא אומר שליח בית דין אני

, הרי משמע שצריך לעשותו בבית דין.

רב נחמן בר יצחק מתני

לדין ודברים שבין רבנן לאבימי -

הכי

[כך היה שונה אותם]:

אמרו ליה רבנן לאבימי בריה דרבי אבהו: בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח

שנתמנה בבית דין,

כי משוי שליח

אחר,

בבית דין

בלבד יכול למנות שליח שלישי,

או

אפילו ש

לא בבית דין

.

אמר להו

אבימי לרבנן: עד שאתם שואלים היכן עושה הוא אותו,

ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא

, כלומר: האם יכול הוא כלל לעשות שליח אחר ואפילו בבית דין.

אמרו ליה

רבנן לאבימי:

הא

שאלה זו על עצם מינוי השליחות -

לא קמיבעיא לן, ד

הרי

תנן

במשנתנו:

אין השליח

"

האחרון

" ולא שליח "שני",

מכלל דשליח משוי שליח

.

אלא כי קא מיבעיא לן: בבית דין

הוא דמשוי ליה שליח,

או

אפילו

שלא בבית דין

.

אמר להו

אבימי לרבנן:

הא

אף שאלה זו נמי -

נמי לא תיבעי לכו, ד

הא

קתני

: "

אלא אומר שליח בית דין אני

".

אמר רבה

:

שליח

הגט

בארץ ישראל עושה כמה שלוחין

, כלומר עושה שליח שני ושני לשלישי וכן לעולם, ואינו צריך בית דין.

אמר רב אשי: אם מת

השליח ה

ראשון בטלו כולן

, ומשום שכל השלוחים באים מכחו של ראשון, וכשמת זה בטלה שליחותו, ועמו כל הבאים אחריו.

אמר מר בר רב אשי: הא דאבא דקטנותא היא

[שמועה זו של אבי, מימי קטנותו הם], כי יש להשיב עליה:

שהרי

אילו מת בעל מידי מששא אית בהו

[אם מת הבעל, וכי יש ממשות בכל אלו השלוחים]!?

הרי בהכרח ד

כולהו מכח מאן קאתו?

מכח דבעל קאתו

[מכח מי הם באים, הרי שמכח הבעל הם באים]!

ולכן: אי

איתיה לבעל

[אם הבעל קיים] אפילו אם השליח הראשון אינו קיים, כי אז

איתנהו לכולהו

, אף כל השלוחים שבאו מכחו הרי הם קיימים.

וכש

ליתיה לבעל ליתנהו לכולהו

[אם מת הבעל בטלו כולן], אבל אם מת השליח הראשון לא בטלו כולן, שלא מכחו הם באים, אלא מכח הבעל.

מעשה ב

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו

[מעשה באדם שהיה רוצה לשלוח גט לאשתו על ידי אדם מסוים] מחוץ לארץ לארץ ישראל -

אמר

לו ה

שליח: לא ידענא לה

לאשתך [איני מכירה] שאוכל לת לה את הגט.

אמר ליה

הבעל לשליח:

זיל יהביה לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזיל וליתביה ניהלה

, [לך והבא את הגט לאבא בר מניומי שהוא מכיר אותה, וילך הוא ויתננה לה].

אתא

השליח לארץ ישראל

ולא אשכח

[לא מצא]

לאבא בר מניומי, אשכחיה

[ומצא]

לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא, ויתיב רב ספרא גבייהו

, וסיפר להם דברים כהוייתן.

אמרו ליה

רבי אבהו ורבי חנינא ורבי יצחק נפחא:

מסור מילך קמי דידן, דכי ייתי אבא בר מניומי ניתביני

ה

ליה, וליזיל וליתבינה לה

, [אמור את דברי שליחותך בפנינו, ותן לנו הגט, ואמור "בפני נכתב ובפני נחתם", ואנו נמסרנו לאבא בר מניומי שיהיה שליח בית דין], וכאשר מבואר במשנתנו, ששליח הבא מחוץ לארץ עושה שליח בבית דין.

אמר להו

[לשלשת החכמים שהיו סמוכים ונקראו "רבי"]

רב ספרא

[שלא היה סמוך ונקרא "רב"]:

והא

שליח הזה שנשלח רק כדי למסור את הגט לאבא בר מניומי, ולא נעשה שליח לגרשה -

שליח שלא ניתן לגירושין הוא

, ושליח כעין זה אינו יכול למסור את הגט לאחר!?

איכסופו

[נכלמו] שלשת החכמים מטענתו של רב ספרא.

אמר

על כך

רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכו

[קטע רב ספרא שלא היה סמוך את רגליהם של שלשה חכמים סמוכים] כי תשובתו תשובה ניצחת היא.

אמר

על כך

רב אשי

: וכי

במאי קפחינהו!?

והרי אין תשובתו של רב ספרא תשובה.

שהרי

מי קאמר ליה

, וכי אמר לו הבעל לשליח:

אבא בר מניומי

יתן את הגט

ולא את!?

והיות שנעשה שליח לגרשה יכול הוא לעשות שליח בבית דין, כמבואר במשנתנו.

איכא דאמרי

כך היה מעשה:

אמר רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכו בטעותא

, [בטעות ניצחם רב ספרא], שהרי אף הוא שלוחו של הבעל לגירושין!

אמר רב אשי

: וכי

מאי טעותא

יש כאן!? הרי:

מאי קאמר ליה

, כלומר: ודאי כוונת המשלח היתה:

אבא בר מניומי ולא את!

ואם כן שליח שלא ניתן לגירושין הוא, ואינו יכול למסור את הגט לאחר.

מעשה ב

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו

[מעשה באדם ששלח גט לאשתו] מחוץ לארץ לארץ ישראל -

אמר ליה

המשלח

לשליח: לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין

[אל תתן לאשתי את הגט עד שלשים יום].

אתניס בגו תלתין יומין

[קרה לשליח אונס בתוך שלשים יום] שאמור היה למונעו מלעשות את השליחות לכשיעברו שלשים יום.

אתא

השליח

לקמיה דרבא!

אמר רבא

: והרי

חלה טעמא מאי

אמרו במשנתנו שהוא יכול לעשות שליח בבית דין, הרי זה

משום דאנוס

הוא, ואם כן

האי נמי אנוס הוא

, ויכול הוא לעשות שליח אחר בבית דין.

ולכן

אמר ליה

רבא למשלח:

מסור מילך קמי דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה

[אמור את דברי שליחותך בפנינו, ותן לנו הגט ואמור "בפני נכתב ובפני נחתם", ואנו נעשה שליח אחר, ויהיה שליח בית דין].

אמרו ליה רבנן לרבא: והא שליח שלא ניתן

היום

לגירושין הוא!?

שהרי לא עברו עדיין שלשים יום שקבע הבעל למתן הגט.

אמר להו

רבא לרבנן:

כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש

, היות ולאחר שלשים יום הרי יכול שליח זה לגרש, לפיכך אף קודם שלשים יום

כשליח שניתן לגירושין הוא

.

עוד הקשו עליו החכמים מצד אחר:

וליחוש שמא פייס

, כלומר: שמא נתפייס הבעל עם אשתו בתוך שלשים יום אלו שמתעכב הגט ביד השליח, ובעל, ונמצא שהגט "גט ישן" הוא, ואינו כשר לגרש בו!?

מי לא תנן

, וכי לא שנינו במשנה לקמן עו ב:

הנותן גט לאשה, ואמר לה: הרי זה גיטך על מנת שיחולו הגירושין

מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, ומת בתוך שנים עשר חודש, הרי זה גט

, שהרי אמר "מעכשיו" כשהיה עדיין חי ויכול לגרש, והוא הרי לא בא, ונתקיים תנאו שהתנה "אם לא באתי".

והוינן בה

[בגמרא שם קודם המשנה]:

וניחוש שמא פייס

בתוך זמן זה, ולאחר זמן יבוא הבעל ויערער לומר "פייסתי" ויפסול את הגט!?

ואמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי

[רב הונא]

משמיה דרב: באומר

הבעל

נאמנת עלי לומר שלא באתי

, ושוב לא יוכל לערער ולפסול את הגט; וכל שכן שאנחנו מעצמנו לא נערער.

הרי למדנו שאם לא אמר כן חוששים שמא פייס, ואם כן האיך ניתן את הגט הזה, והרי אפשר פייס הבעל בתוך שלשים יום!?

איכסיף

רבא מתמיהתם של רבנן שהשיבוהו תשובה ניצחת.

לסוף איגלאי מילתא ד

גט של

ארוסה הואי

אותו גט שנמסר לשליח למוסרו לאחר שלשים יום.

אמר רבא: אם אמרו בנשואה

שהיא חביבה עליו - שחוששין שמא פייס -

יאמרו

כן גם

בארוסה

, שאינה חביבה עליו עד שיהא מחזר לפייסה!?

אמר רבא: הא ודאי קא מיבעיא לן

[בזה ודאי יש להסתפק]: